דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
הוספות לספרי · יד
והנה הגאון מפ"ב תמה על מ״ש בהג"ה הרי הושע לא היה כהן וישראל מותר בזונה ומה קול הרעש שהרעישו על מה שלקח הושע זונה, וכ׳ הגאון הנ״ל וז״ל תמה אני על גודל בקיאתו של פרו״מ שנעלם ממנו ש״ס מפורש (פסחים דף פ״ז ע"ב) שבניו ממנה היו ספק ממזרים, והקשה שם ברש"ל הרי רוב בעילות אחר הבעל, ותי׳ הכא שהיה זקן שאני, ונ״ל דר״ל זקן וגם פרוצה ביותר, אבל בחדא מלתא לא נאסרו הבנים, עכ״פ מבואר שהיתה מזנה תחתיו ברצון, ובכה"ג אף לבעלה ישראל נאסרה עכ״ל הגאון הנ״ל, הנה בעיקר חילוקו של רומכ״ת מפני שבעלה זקן חוששין יותר לבני', לא ידעתי שום מקור דהטעם דרוב בעילות הם אחר הבעל משום דבעלה משמרה, כמו דאמרינן (סוטה ך״ז) וע׳ ב״ש אהע״ז סי׳ ד׳ ס״ק ך״ו ובודאי גם דינו של זקן לא נשתנה, וע׳ תשובת נו״ב מהד״ק חאהע״ז סימן ס״ט שהתיר אפילו בעלה חולה, מ"מ אמרינן שנתעברה מבעלה, ומכ״ש הזקן דלא גרע בשביל זה כח החזקה, והא דדרשו חז״ל שם וילדי זנונים שבניה מהושע יהיו ממזרים, היינו מכח הנבואה נאמר לו כל זה, אבל בל״ז אפילו פרוצה ביותר כשרים הבנים ולא נאסר פרוצה ביותר רק לכהונה, וע׳ נו"ב מה"ת חאהע״ז סי׳ ב׳ שתמה על הב״ש דמש״ס סוטה שם משמע דלאו לענין כהונה לבד נאמר דין זה, שהרי לענין כהונה אינו מועיל בעלה משמרה ביום הטבילה, דהרי כיון שנבעלה פעם אחד לפסול פוסלה מכהונה, ובניה חללים אף אם נולדו מהבעל ע"ש: אכן בלא זה דברי שם אינם מדוקדקים שהרמב״ם במ״נ פמ״ו לשני לא הקשה כאן מטעם איסור, רק דאף אם ישראל מותר בזונה מ״מ לא יצוה ה׳ ע"ז שהנביא ישא אשה זונה וחשודה, וכבר עוררני ע״ז חכם משכיל אחד והאמת אתו דהרמב״ם לא מצד איסור בא, רק מצד שמכוער הדבר וכ״כ הרב לענין שכב על צדך, והתור בקיר, והליכת יחף, שאין כאן ריח מעשה איסור, בכל זאת חלילה לאל מתת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים ע״ש: