אור ברסלב
דרכי הוראה הוספות לספרי › יג

דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

הוספות לספרי · יג

יב

מה שחלקתי בין אם עשה הנביא בעצמו דבר שנוגע אליו לבדו וענין זה הוא נגד התורה, שזה אין צריך בחינה לנביאתו, ובין אם מצוה לאחרים שיעשו נגד התורה דאז צריך לתנאים דמגדר מלתא, והוא כעין בחינה לנביאתו, הנה מצאתי חילוק כיוצא בזה בהקדמת הרמב״ם לפי׳ המשנה ״אף על פי דנביא שמתנבא לטובה אינו חוזר לרעה, ואם מתנבא לרעה יוכל לחזור לטובה40 זה דוקא במה שמנבא לאחרים, אבל במה שנוגע לנביא (שצמו) [עצמו] יכול הקב״ה לחזור אפילו לרעה, ומפ"ז ירא יעקב ויאמר שמא יגרום החטא, אף על פי שכבר באה עליו הבטחה לטובה, מ״מ יוכל להיות שיגברו העונות, ולא יתקיים הטוב ההוא, אבל במה שבא להבטיח לאחר מאמר מוחלט לטובה בלא שום תנאי, ואח"כ לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל, בשביל שלא יהיה נשאר לנו שום ענין לקיים בו אמונת הנבואה, והקב״ה נתן לנו עיקר בתורתו שהנביא נבחן כשיאמינו הבטחתיו עכ"ל" וזה הענין היה ג"כ באליהו שהיה כהן לפי דעת חז״ל (ב״מ קי״ד ע״ב) מ״מ טמא עצמו לבן הצרפית, אע"ג שכבר מת, והתוס׳ שם התעוררו באמת על זה, ותירצו שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר לטמא משום פקוח נפש, וכבר התעורר הרדב״ז בתשובה ח"ה סי׳ ב״א ר״ג וז״ל וקשה לי חדא שאין סומכין על הנס, ועוד א״כ לא היה פקוח נפש ואם היה פקוח נפש א״כ לא היה ברור לו שיחייהו עכ״ל הרדב"ז, אולם הפי׳ הברור בדברי התוס׳ שהיה ברור לו שיחייהו, רק על אופן זה על ידי שישים פיו על פיו, ועיניו על עיניו, והתוס׳ ס״ל דאף במה שנוגע אליו לבדו, הותר לו לעבור על ד"ת אע״פ שאין כאן הטבה כללית, ומפ"ז הצריכו לבא משום דגבי׳ פקוח נפש הותרו כל עבירות שבתורה, וע׳ תשובת בית יעקב סי׳ ק״ל בביאור דברי התוס׳ הללו, ולפי שיטתי א״צ לכל זה דבמה שנוגע להנביא לבדו ואין לאחרים חלק אתו הותר לו לעבור על התורה, אפילו בדבר שלא יצמח אחר כך היתר, כמו בבשר שהביאו לו העורבין אע״פ שאיסור שחיטת מומר לעבודה זרה אסור לדורות, מ״מ כיון שהיה ע״פ הדיבור אסור לספק בנבואה, ושיטת התוס׳ דאף במה שנוגע לנביא עצמו אסור לעבור על ד״ת, אם לא במגדר מלתא והצריכו בזה שטמא לבן הצרפית מטעם שיצמח אחר כך היתר גמור משום פקוח נפש41:

ועוד יש ראיה לזה דבינו לבין עצמו א״צ למגדר מלתא, שראינו באלישע שקלל התנוקות בשם ונהרגו שנים וארבעים ילדים, (בסוטה פ׳ עגלה ערופה דף מ״ו ע״ב) מקשה הש״ס מה וירא ויקללם ופי' מהרש״א דקו׳ הש״ס היינו, דהרי אסור בלאו דלא תקלל חרש, וקאמר רב ראה ממש היינו שלא קללם בפה, ושמואל אמר ראה שנתעברה אמם ביום כפור מהם ואין בהם לחלוחית של מצוה, ומפ״ז קללם דראי׳ נביאות היתה כאן, מה יהיה מהם בסופם, ולכאורה קשה דמ"מ איך הותר לו לעבור על לאו של תורה, ע"י ראיה נבואות בלא שום מגדר מלתא אלא ודאי כיון שלא בא הנביא לצוות לאחרים, רק הוא עשה בעצמו ומותר לו לסמוך בכה״ג על ראי׳ נבואית, וכן ראינו כי ה' צוה ליחזקאל להעביר תער על בשרו ועל ראשו, ועבר על לאו דלא תקיפו, וע׳ מורה נבוכים פמ״ו לשני שהתעורר באמת בזה איך יצוהו ה׳ לעבור על שני לאוין, אכן יחזקאל היה מוכרח לשמוע להנבואה כיון שהצווי נוגע רק אליו לבדו, ובזה חייב בכל עת לשמוע לדבור שבא אליו בנבואה:

תוכן העניינים

דרכי הוראה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה