אור ברסלב
דרכי הוראה הוספות לספרי › יא

דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

הוספות לספרי · יא

י

מה שהחלטתי בפרק בירור אליהו ה׳ ע״ב דאם בא נביא ואמר, פלוני חלל השבת אין דנין על פיו לחייב העושה מיתה אף על גב דאינו רק בירור, מפני דדוקא שני עדים בעינן לענוש את האדם והבירור בלבד לא יספוק, הנה ראיתי דבר ברדב״ז ח״ב סי׳ תרנ״ב שסותר לכאורה כלל זה, וז"ל שאלת הא דקים לן שאם יקום נביא מוחזק, ויצוה לעבור על מצות התורה חוץ מעכו"ם דשומעין לו, וקשה עליך לקבל שאם יקום נביא מוחזק ויאמר, מצוה להרוג פלוני או עיר פלונית, ואיך נשמע לו, כיון שאין נראה לב״ד לעשות כן, ואפילו אם אמר כך נאמר לי מפי ה' הרי אמרו לא בשמים הוא, וכאן שאין הדין נותן להרוג רק בעדים והתראה, איך נשמע אל דברי הנביא לעבור על מה שכתב בתורה ולא די לנו זאת אלא שאמרו חז״ל דמצוה לשמוע אליו בזה, תשובה גם בעיני יפלא, עד שעלה בדעתי שאין הדברים אמורים, רק במצות שבין אדם למקום, אבל בין אדם לחבירו אין שומעין, אלא שראיתי דגרסינן (סנהדרין סוף פ׳ הנחנקין), בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו, חוץ מעבודה זרה הרי לך בהדיא שאין להוציא מן הכלל רק ע"ז, אבל שאר כל התורה לא, והטעם דמי שצוה על המצות, הוא שצוה אליו תשמעון, וכיון שמצוה לעבור ויש לו טעם לקיום התורה והמצות, כמעשה אליהו אליו תשמעון אפילו להרוג נפש, ודומה למה שאמרו בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין, לפי הוראת שעה לעשות גדר לתורה ולמצות, כך נ״ל עכ״ל, הנה ראינו שהחליט הרדב״ז אפילו להרוג את האיש הורגין על פי דברי נביא לבד:

אולם כשנחקור היטב נראה, דאין כאן סתירה לדברינו, דבודאי אם דברי הנביא באו בפרטות רק להרוג את איש פלוני, זה הוא עיקר המצוה דאליו תשמעון, ואפילו ב״ד עושין כן בהוראת שעה, אכן אם באו דבר הנבואה בסתם נודע לו שזה הרג את פלוני ולא פירש שה׳ צוה לדונו במיתה, ואומר בנבואה רק את העבירה שעבר ולא העונש, הנה גמר דינו של זה אינו תלויה רק בב"ד לבד, אשר מחוייבים להתנהג בעונשו כדין תורה, אזי אין דנין אותו במיתה, ואם אמנם שאסור לספק בנבואתו שפלוני הרג את הנפש, מ״מ זה לבד אינו מספיק, ואפילו באומדנא יותר קרובה אם נעדר לנו שני עדים קי״ל אין הורגין כמשל שהביא רבינו בס׳ המצות מל״ת ר״צ, ואין בידינו לגמור דינו למיתה בשום פנים, אבל אם בא נביא בשליחות ה' בפרטות וביחוד על העונש שה׳ צוה להרוג את פלוני אזי אין מתעצלין בדינו, ולא גרע משאר הוראת שעה שעוקרין דבר מה״ת לשעה, וז״פ וברור:

אכן דברי הרדב״ז תמוהים בעיני מצד אחר, דבלשון השאלה נזכר ואיך נשמע אליו כיון שאין נראה לבית דין לעשות כן אפי׳ בהוראת שעה, משמע דס״ל כשיטת התוס׳ שהבאתי בספרי דף ז' ע״ג, דנביא א״צ למגדר מלתא, ומיד שבא במצות ה׳ חייבים להקשיב בקולו, אפילו לא היתה בזה נחיצת שעה, ואיך מסיים אח"ז הרדב״ז בסוף דבריו ודומה לזה שאמרו ב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין בהוראת שעה ולעשות גדר לתורה, הרי מראה דעתו דדוקא הוראת שעה ומגדר מלתא נחוצים בעקירת דבר מן התורה, אבל האמת יורה דרכו דרדב״ז ס״ל כשיטת התוס׳ שהבאתי בספרי פ"ה דף יו"ד, דלהנביא מאמינים לדבריו שיהיה מגדר מלתא, כמו בהך דאליהו בהר הכרמל, אבל חכמים אין עוקרין דבר מן התורה רק במגדר מלתא גלויה, וכוונת השואל ברדב״ז היתה כיון שאין לב״ד נראה לעשות כן אפילו בהוראת שעה, היינו שהם אין רואין נחיצת העקירה, ומסיים הרדב״ז אע״פ שהב"ד אין יודעים את הנחוץ וההכרח בשעתם, מ״מ נאמין להנביא שיגיע מזה הטבה כללית לאומה וזו ברור בדעת הרדב״ז:

תוכן העניינים

דרכי הוראה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה