דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
הוספות לספרי · י
על מ"ש בהג״ה ד׳ ה׳ לענין דברי הרמב״ם בנתחזק דנין ע״פ עד אחד אפילו מלקות, כ׳ הגאון מפ"ב הנה כדברי הרמב"ם מבואר ברי״ף ס״פ החולץ גבי׳ אשתמודעינהו דאחוה דמיתנא ע"ש, וכן מוכח פ' אם אין מכירין דעד אחד נאמן בעדות קדוש החודש, והמחלל יו״ט בעדים לוקה אח״כ מן התורה בלי ספק, וע׳ חי׳ רמב״ן רפ״ק דגיטין, כתב דליכא למילף עד אחד נאמן באיסורין, מן וספרה לה דאשה נאמנת על ספירת נקיים דהתם כל האיסור נתחזק רק על פיה, ומפ״ז נאמנת ג״כ לספור לעצמה, וקשה א״כ מלקות וחטאת בנדה, היכי משכחת לה, אלא ע״כ כיון שהוחזק על פיה לוקין אח״כ ג״כ, הרי ראי׳ שאתחזק מלתא בכל התורה עכ"ל הגאון הנ״ל, הנה מהך דר״ח אין ראי׳ כלל דטעמא דהתם לאו משום נתחזק, רק משום מלתא דעבידי לגלויי, ובכה״ג אין זה בגדר עדות כלל, כמו שהאריך הרמב״ם בסוף ה׳ גירושין, דע״כ צריכין עדות רק כדי לברר האמת מתוך השקר, ואם הגיעה לנו ידיעה ברורה בלא עדים ג״כ מועיל, וכאן מטעם זה האמינו עד אחד דהרי עבידי לגלויי ויתפס בשקר, ואין זה מטעם נתחזק, רק דבכה״ג לא הצריכה התורה הגדת עדים, כיון שניכר דבר האמת בלא אמירתם, וע׳ ירושלמי ראש השנה ר"פ אם אין מכירין דדייק מהך דיומא. הרואה אומר ברקאי, ומקשה וע״א נאמן באיסורין שניא הוא שאת יכול לעמוד עליו, ומקשה וחש לומר עד דהוא עליל ונפק הוא מנהרא, היינו דלא הוי עבידי לגלויי כל כך דמימר אמר אחר כך נההוה יום - ומכאן ראי׳ לשיטת הרב נו״ב מה״ק חאהע"ז סי׳ ל"א, דבעד מפי עד ומפי שפחה דלא שייך עבידו לגלויי, דיכול לתרץ דבריו דשמע מפי חברו, ולא יתפוס בשקרו לא מועיל עבידו לגלויי, להאמינו על ידי זה, וכן הוא שיטת הריב״ש סימן קנ״ה - ומשני חכימא לי׳ מלתא, והיינו דניכר גם למטה בשעה שהוא אומר שכבר יום הוא, וקאמר בירושלמי דמכאן אם אמר אחד נולד בשבת מלין על פיו ע״כ, והנה שם ע״כ לאו מטעם נתחזק אתינן עלה דהרי עיקר העדות היתה שנולד בשבת, כדי למול אותו בשבת, ולא נתחזק לידתו ביום שבת עדיין לשום דבר, ומכל מקום ראינו דמהימן, אלא ודאי דלאו מטעם נתחזק הוא, רק בדבר העומד להתברר, אין זה נופל בגדר עדות, וע׳ (ש״ך ח״מ סי׳ מ״ו ס״ח) מה שכ׳ על דברת התוס׳ (כתובות ך״ב) ד״ה ערעור פגם משפחח גלוי מלתא בעלמא, והקשו בתוס' הרי כיון ששנים מעידים שהוא בן גרושה, וא״כ לעולם לא יתברר הדבר דהרי תרי כמאה, והקשה הש״ך הרי כ׳ התוס׳ (יבמות פ"ז ע"א) דבדבר שידוע לכל העולם לא שייך תרי כמאה, וע' נו"ב מהד״ק חאהע"ז סי׳ ס"ה שהקשה קו׳ זאת בשם גאון אחד, ונעלם ממנו כי כבר הקדימו הרב הש״ך כאן, עכ"פ בירור גמור עדיף משני עדים, ואין זה נופל בגדר נאמנות רק דנחשב כאלו מברר דבר חושי על עץ שהוא עץ, או בענין מספרי שאין להכחיש אותו, וזה הוא כח כל הסברא מן מלתא דעבידי לגלויי39: