אור ברסלב
דרכי הוראה הוספות לספרי › ז

דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

הוספות לספרי · ז

ו

מה שהבאתי דברי מרן הכ״מ פ״ב מהלכות טומאת צרעת ה״ז, דמפני זה פסק הרמב״ם דספק בהרת קודם לשער לבן טמא, משום דלא בשמים הוא ולא משגיחין במה שאמר רבה בשעת מיתתו טמא, כ׳ הגאון מפ״ב וז״ל והנה מדברי מרן יצא לנו דין חדש, דכל שאמר תלמיד חכם דין אחד סמוך לסילוקו, יהיה בכלל לא בשמים הוא, ולא שמענו זאת אבל עיקר המאורע ברבה לא היה ידוע לשום איש במוחש, דהרי לא שמעו דברי רבה ולא הבת קול רק מה שראו את הפיתקא, והנה היכי שאמר אליהו הלכה מצד עצמו באמת לא משגיחין עליו, ואולם אם אמר בשם תלמיד חכם מעיר אחרת, ואפשר לברר הדברים בודאי מהמנינן ליה, כמו בהך (עירובין מ״ג) בהנהו שב שמעתתא דאתאמרו בצפרא בסורא, ולפניא בפומבדיתא, דאמרינן דאליהו אמרן, אלא ודאי היכי דאפשר לברר, מהמנינן באמת לנביא ששמע מפי חכם, ובלא אפשר לברר שוב הדר הדין דלא בשמים הוא עכ"ל הגאון ז״ל, הנה שכח רומכ״ת להעיר מש"ס (קידושין ע״ב ע״א) דאמרי׳ רבי ניבא קודם מותו הרבה ענינים וניבא ג״כ דר׳ אחי בר הושיעא שמתינהו להנהו דאקפי כוורי בשבתא ואשתמוד, וע׳ רדב״ז ח״א סימן קפ״ז דרבי בא לאשמועינן אפילו אם נראה לחכמים שמפ״ז שמנדין יצאו לתרבות רעה, בכל זאת לא יניחו מלדון ולעשות כהלכה, אע״פ דלפי הנראה לא היה שם רק איסור דרבנן ואפילו הכי לא חשש ועשה המוטל עליו ע״ש, אולם משם אין ראיה דהוא מ״מ לא ניבא לדינים ולמעשה רק מכח הסיפור נלמד דין אחד וכה״ג אין זה בכלל לא בשמים הוא:

ובעיקר דברי רומכ״ת רואה אנכי כי כן דעת התוס׳ (ב״ב פ׳ הספינה ע"ד ע"א) על הך דפליגי תרי אמוראי בארעא, ותרי מלאכי ברקיע, מאי כדכוד ופי׳ התוס׳ שם דאליהו אמר להם, כמו דאמרינן (עירובין מ״ג) עכ״ל, ואע״ג דאמרינן (מכות ך״ג ע״ב) על הך דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, ומקשה הש״ס מאן סליק לעילא, משמע דאין אפשרות כלל להודיע לנו דין שמים, והרי אפשר לנו דאליהו אמר לנו מן בית דין של מעלה, כמו שאמר לנו דפליגי שני מלאכי בפירוש מלת כדכוד, היינו שמה במכות מיירי לענין דבר הלכה, להנהגות ב"ד של מטה, אם חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן או לא, כגון לענין פטור תשלומין, דאם חייבי כריתות בכלל מלקות, שוב אין לוקה ומשלם, ע׳ ריש פרק אלו חלוקין, אולם אם אין מלקות בכלל כריתות, א״כ לדידן דלא קי״ל כר״נ בן הקנה אין כרת פוטר מתשלומין, ובכה״ג כיון דהלכה רווחת אצלנו לא בשמים הוא, ואסור לנו לסמוך בדין והוראה על מה שבא לנו מב״ד של מעלה או מכל דבר של מעל׳ מדרך הטבע, מקשה הש״ס שפיר מאן סליק לעילא כמו שביארתי בספרי סוף פ״א, משא״כ בדבר אגדה מצינו הרבה פעמים שאליהו אמר לנו מה ששמע משמים, כמו (סוטה דף י״ג ע"ב) לענין מיתת משה, סמליון אמר וימת משה ספרא רבא דישראל, ופי׳ התוס׳ דהוא שם מלאך, וכ׳ מהרש״א בח"א שם אליהו שמע כן משמו, וכן פרק קמא דגיטין אשכחי׳ ר׳ אביתר לאליהו א"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים, וכן פ״ק דמגילה כמאן עבדא אסתר שזימנה את המן, אמר אליהו ככלהו תנאי וכלהו אמוראי וכדומה הרבה בש"ס ואגדות, וע׳ ס׳ חסידים סי׳ תתרי״ו36:

העולה מכל זה שיש לנו שלשח ענינים מחולפים, דבדבר שנוגע לדין והוראה, אין שומעין להנביא ואליהו ורוה״ק ובת קול וחולם צודק וכדומה בשום פעם, בלתי אם אינו רק בירור הדברים, וכן אין שומעין לאליהו אפילו אמר ששמע מפי ת״ח הלכות ודינים, אם אי אפשר לברר, כמו ברבה פ׳ הפועלים, ואם אמר ששמע מפי ת״ח ואפשר לברר הדברים, כמו בהך דעירובין בהנהו שב שמעתתא שומעין לו, ובדבר אגדה ומוסר סומכין בכ״מ על דבריו, הן מה ששמע מפי מלאכי מעלה, או מפי ת״ח, וכן נמי בדברים הנוגעים לבריאות גוף האדם, וענין חשש סכנה, סומכין עליהם כמו בהך (נדרים ך' ע"ב) אמר אמימר מאן מלאכי השרת תלמידי חכמים, דאי מלאכי השרת ממש הרי בקיאי בצורת הולד טפי, ואמאי אין הלכה כר״י בן דהבאי בשם המלאכים, משמע דוקא משום דבקיאי בצורת הולד הוא דהסברא דהלכה כמותם, אבל באמירת המלאכים לבד לא יספיק לגמור הלכה כמותם, וכן הענין בהך (ברכות נ״א ע״א) ג׳ דברים סח סוריאל ומלאך המות ונפסק הענין כן, בש״ע או״ח סימן יו״ד ויו״ד סימן שי״ט, דג"כ הוי סכנה ובירור, אבל בהלכה מקובלת ומפורשת או בדבר אשר תלוי בסברא, בודאי אין סומכין על דבריהם, ומצינו ג"כ (מנחות מ״א ע"א) דמאן דס"ל ציצית חובת מנא, פליגי אמלאכי דאשכחיה לקטינא ושאלו ענשיתו אעשה, שוב מצאתי בס׳ בן יוחאי מהרב רמ״ק שהתעורר בקצת דברים אלו:

תוכן העניינים

דרכי הוראה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה