אור ברסלב
דרכי הוראה הוספות לספרי › ו

דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

הוספות לספרי · ו

ה

עוד כתב הגאון המשיב וז״ל מ״ש רומכ״ת דף ב׳ מענין חכמה ונבואה ומ״ש בהג״ה היא האמת והטיב אשר דיבר מכ"ת, כי מ״ש הראב״ד בה׳ לולב כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו, לאו רוה״ק ממש, אבל רוח ה׳ אשר נוססה בקרבו, ובקרב כל החכמים החסידים, העוסקים בתורה לשמה עכ״ל, באמת עוד מצאתי בש״ס שהורגלו לדבר בלשונות הדומים לזה (יבמות ע״ב ע״ב) ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה, וע׳ תשובת הרשב״א סימן תתנ״ד תשובת ר' האי גאון וז"ל כך הראוני מן השמים דשבועה אצל ספר תפלות וסליחות כשבועת ספר תורה ע״ש, וע׳ תוס׳ (מנחות ק״ט ע״ב) ד״ה בתחילה שכ׳ שלשה דברים הגיה רבינו קלונימוס לפני מותו כמפי נבואה34 וע׳ תשובת רדב״ז ח"א סימן ש״מ כ׳ בסוף התשובה וז״ל, וכן מצאנו חכם גדול מקובל שמו ר׳ יעקב שהיה שואל שאלת מן השמים, ואמרו שהוא ר"ת ושאל, אם יש נדנוד עבירה ממה שאין נותנין היום לכהן, והשיב קום לך למה אתה נופל על פניך, חטא ישראל באמרם שלחן ה׳ מגואל וניבו נבזה אכלו וכו׳, ראינו דבאמת היה שואל מן השמים ואיך יעשה בהך דלא מן השמים הוא, וצ״ל שעשה שאלות חלום לבד אולם לא סמך לעשות מעשה ע״פ הוראות אלו שבאו לו מן השמים, וכדרך שאמרו ש״ס סוף מגילה מנין שמשתמשין בבת קול, היינו לענין משאו ומתנו ושאר דברי רשות, ולא להתנהג ככה בדינים והוראה, כמו שמביא התוס׳ בשם ירושלמי, ואע״ג דקי״ל ביבמות דמשיאין גם כן אשה על פי בת קול היינו כמו שכתבתי בפנים, דלברר הדבר כיון דמדינא עד מפי שפחה נאמן דהקילו בה רבנן, הוא הדין דמהני בירור כזה ע״י בת קול להשיא אותה, אבל הוראה ודינים בודאי לא סמכינן על בת קול:

ועיין מה שכתב הש״ך (חו״מ סי' של״ג ס״ק (כ״ד) [כ"ה]) בשם המרדכי לחלק בין הקדים לו שכרו אע״ג דבחלה אינו נוטל מעבד, וכתב המרדכי שכן הראה לו חילוק זה בחלום, והש"ך שם דחה זה דלא גרע מהך דאמרינן (סנהדרין למ״ד ע״א) היכי דאמר לו בעל החלום לענין מעשר דאמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ע״ש, וע׳ (גיטין נ"ב ע״א) לענין שחלם אני להרוס ואתה לבנות, אפ״ה לא אשגח ר׳ מאיר על זה דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וע׳ (הוריות י״ג) מה שחלם לר״מ ולר׳ נתן שיפייסו את הנשיא, דר״מ לא אזיל אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולשיטתו בגיטין אזיל דס"ל גם כן שם דאין משגיחין בחלומות, ובה"ג ה׳ הוראה מצאתי שמביא גי׳ אחרת, אחוי לר״נ בחלמא זיל פייסי', ולר"מ לא אחוי מידי, דס״ל דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין משמע דלר"מ לא הראה לו בעל החלום, משום דידוע דעתו דלא חשש לחלומות, כמו שראינו בהך דגיטין, ולא נתן על לבו לזכור אותן הרעיונות אשר חזה באישון לילה על משכבו, ולא הרהר אחריהם ונשכח הענין מלבו, ואולם תימא לי דבגיטין והוריות ראינו דר״מ לא חייש לחלומות וסתמא דברייתא ס״ל כן בלי שום חולק כלל, והרי איכא ר׳ נתן דחייש לחלומות, וע״כ צ"ל דבדבר שהוא רשות ואינו נוגע להוראה ולהלכה, באופנים כאלו השגיח ר״נ על חלומות וחשש והתנהג על ידי אלו החלומות, אבל בסנהדרין פז״ב דמיירי לענין הלכה אם יתנהגו בממון זה דין מעשר שני, ובזה אף ר״נ מודה דלא משגיחין על ד״ח35 וע׳ (נדרים ח׳ ע"א) לענין נדוהו בחלום צריך עשרה להתיר נדויו, וע׳ ר"ן מה שחולק בזה על הרשב״א, וע׳ חי׳ הר"ן לסנהדרין דהתעורר להקשות דלמה בהך דא״ל בעל החלום של פלוני של מעשר שני לא משגיחין, דד״ח לא מעלין ולא מורידין בשלמא נדוהו בחלום ניחא די״ל דמן השמים הרחיקהו, אבל בנודר בחלום לא שייך זה, וע׳ תשב״ץ ח״ב סי׳ קכ״ח וסי׳ קכ״ט שהאריך ליישב קו׳ זאת מהך דנדוהו בחלום להך דסנהדרין, וחילק בין חלומות הצודקות שבאו לנו ע״י מלאך, ובין אותן אשר על ידי שד וכח המדמה, כמו שחלקו בש״ס ברכות פ׳ הרואה, וע׳ ירושלמי פ״ב דמעשר שני ושאלתות פרשת מקץ, וע׳ (יבמות צ"ג ע״א) והא אקריהון בחלמא קנה רצוץ לא ישבר ר״ל דר׳ חייא חייש להו, וע׳ (בכורות ח' ע״א) ר׳ יוחנן חזאי בחלמא, אבל ר״מ אשכחן בפירוש דלא חשש לחלומות אפילו בעניני הנהגה ודברי רשות לבד, אבל בדבר הנוהג להלכה והוראה כ״ע ס״ל דאסור לסמוך ע״ז, וא״כ רבינו יעקב זה דעשה שאלות חלום על שאלות והוראה, אפשר דמ״מ לא סמך דעתו למעשה, רק על מה שהוציא ממסקנת הש"ס והפוסקים לפי ההוראה המסורה לנו מפי חז"ל בקבלה:

תוכן העניינים

דרכי הוראה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה