דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
ב · סימן ו
וזה אשר השיב עוד הפעם בקצרה ע״ז הגאון מפ״ב:
שיל״ת פרעשבורג עש״ק י״ב אדר שני תקצ״ז לפ״ק:
שלום וכל טוב לידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם המופלג כש״ת מהור״ר צבי הירש חיות נ"י אב״ד ור"מ דק"ק זאלקווי יצ״ו:
יקרתו הגיעני עם הכנסת שבת, טרם אשים עיני על נעימת אריכת דבריו, אשיב מיד להוציא מלבו הטהור על מה שכתבתי במכתבי הקודם החדש אסור מן התורה, הנה לא כתבתי ערלה וכלאים ופגול לא ירצה, כי אם החדש, כי מזקנים אתבונן שראוי להיות ממקימי התורה, ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמינו, אשר אותם הם מבקשים, ואם ימצאו סדק כמחט של סדקית, יפרצו פרץ על פני פרץ, יראה רומכ״ת בתשובות מיימוני בחלק ד׳ בה׳ שמחות על דבר קל לישא אשה בתוך שלשה רגלים שמתה אשתו, כתב וז״ל תן לבך לדברים, פן יצא פרצות גדרים ואיש הישר בעיניו יעשה, כי יתלו הדבר בגדולים, ויפרצו בו שועלים, אני כתבתי הלנת מתים יש בו עשה ולא תעשה כי על כל פנים הרמב״ן כתב כן, ואין נפקותא לדינא בזמן הזה לדינא, וטוב להעלות האיסור27 ומר ני׳ נתלה בדיעה דחויה חות יאיר שכ׳ שכל עיקרו אינו רק מדרבנן ואין מגלין הדבר, כי בעוה״ר רבו אלו בזמנינו עד שיאמרו אין אנו חוששין לדברי רבנן ה׳ לא צוה, ובעוה״ר הגאון בעל נודע ביהודא נכשל בזה במה שרצה וסמך להתיר בשעת הדחק ובהפסד מרובה כתיבת גוי בחנות בשבת, ונעזר מדיעה דחוי׳ ברמ"א הלכות שבת סי׳ ש״ו שכתב גלחות לא דאורייתא, והוא יפה פסק לסמוך באמירה לנכרי דרבנן על דיעה זו — ע' נו״ב מה"ת חאו"ח סימן ך״ט וסימן ל״ג — אולם במחילת כבודו היקר האמבטי והרשעים כותבים בשבת על דעת שהוא דרבנן, והם אינם חוששין לאיסור דרבנן ה׳ לא צוה, ובכזה נאמר חכמים הזהרו בדבריכם ובזמן הזה בודאי רבים ישתו הבאים אחריהם, וכבר רבים שתו: הביא רומכ״ת בתשובתו הקודמת דברי הריב״ש סי׳ צ״ד כ׳ שורה אחת קטנה ורמז קטן שאין לחייב קנס, כי יכול לטעון אייתי לי ראי׳ דכהן אתה ותו לא, ומי שרצה לסמוך להקל על זה כבר מחה לי׳ מאה עוכלא בעוכלי בתשובות מהרי״ט סי׳ קמ״ח סי' קמ"ט וצווחו ככרוכיא והרעישו העולם, ומ״ש רו״מ מן שו״ת הרשד"ם לא כתב אלא לסמוך על עד מפי עד בשבויה, ומטעם ספק ספיקא, ורומכ״ת הוסיף להקל אף בחליצה אשר לא נזכר בדבריהם, אולי בספר משא משה אשר הביא רו״מ נזכר כן, כי זה הספר אינו ת״י, ואם לו נמצא כן לאחרון אחד, לא מפיו אנו חיים, ולמה לנו לגבב קולות ולפרסמם28, וצויתי להעתיק אל רומכ״ת מה שכתבתי לא כביר בענין זה למו״ח הגאון מהו׳ עקיבא איגר אבד״ק פוזנא בענין דברי כפתור ופרח שנגע רומכ״ת בתשובתו הראשונה: ומה שהעיר רומכ״ת מדברי הגאון בעל בית אפרים סי׳ ו׳ במניעת הכהנים לדוכן בכל ימות השנה, כבר השבתי על כל דברי הגאון בעל בית אפרים בחייו של אותו צדיק, והרב פרי חדש עצמו אע״פ שהביא בשם ספר המקצועות שכל דאית לי׳ נדה בביתו אסור לעלות לדוכן סיים שאין לפרסם הדבר: והנה כרו״מ גילה מסתיר במכתבו היקר מכבר בענין מאכילין הקל הקל דבשבת נוכל לומר הואיל והותר לחולה שיש בו סכנה, א״כ בכל שבת נמצא בכל עיר יולדות או מילה, ובכל שבת נאמר הואיל, ישמור עצמו מסברות כאלו29 ובר״פ מי שהחשיך אמרינן עוד אחרת היתה ולא רצו חז״ל לגלותה, ויעיין רומכ"ת נודע ביהודא מה״ת חיו״ד סי׳ פ׳ דברי השואל גנובים מספר בשמים רש ותשובת הגאון נו"ב איננה מספקת, ומוטב היה שלא להדפיס תשובה זאת שלא ליתן יד לפושעים המשחיתים בתער, ות״ל יתברך אני כתבתי בזה תשובה ארוכה ועלתה בידי בעזרת השי״ת, ודברי עשו פרי בעירי ובמקומות המקשיבים לקולי, היינו החדש אסור מן התורה בכל מקום ובכל זמן, ובזמן הזה יותר ויותר, והרוצה להתנאות לפני השי״ת ועם עדת בני ישראל הכשרים העומדים על משמרתם משמרת הקודש באמונה, וכאשר אני מונה את רו״מ בתוכן אשר מגמתו לגדור גדר ולעמוד בפרץ, יתחדש כנשר נעוריו ורע לא יבא במגוריו, וה' ירום כסאו והוד קרן תפארתו, ויהא רעוא שאהיה שליח לדבר, כי הנני לטובתו בכל עת ועונה, יקראני ואענהו מוקירו ואוהב נפשו:
משה הקטן סופר מפ"פ דמיין:
העתק מ"ש למו"ח הגאון מהר״ע איגר, מ"ש מו״ח לבקש משרי ירושלים ליתן להם רשות להקריב הוא קפדן גדול על דבר ההוא לבל יקרב שם מי שאיננו מאמונות ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם, ואומרים שאבן שתיה באמצע הכיפה, ולא יקרב שם איש זר שאינו מאמונתם, וזה שבועות שתים שלחו לי דורון קהלא קדישא דבירושלים ציור נפלא מכל הר הבית והנבנה עליו ובתוכו גם הכיפה הנ"ל והוא ענין נפלא לרואיו: עכ״פ מ"ש מו״ח הגאון מה נעשה מטומאה ויחוסי כהונה ואבני חושן, הנה בס׳ כפתור ופרח פ״ו שם כ׳ שר״ח כהן עלה לירושלים שנת י״ז לאלף הששי ואמר להרב שרוצה להקריב קרבנות, ואמר מתוך טרדה לא שאלתי על הטומאה וכהן מיוחס שוב נזכרתי טומאה הותרה בציבור, ומכהן מיוחס לא הזכיר תירץ כלל וביעב"ץ ח״א סי׳ צ״ט הביא ממנו בקיצור, וכ' עליו שיש לשאול גם על שקלי ציבור, ואולי קרבן פסח רצה להקריב דבא בטומאה בציבור ולא בעי שקלים, והנה מבגדי כהונה לא הקשה שאין כהן גדול מעכב, ויוכל להקריב בלעדו, ומ״ש מיחוסי כהונה נראה דלא קשיא לר״ח כהן ז״ל דמאן לימא לן דלא מקריב אחזקה, ונחמיה בן חכליה, דהיה לו כהנים מיוחסים, היה מגאל השארית מן הכהונה, עד יעמוד הכהן לאורים ותומים, אבל לעכב ההקרבה בשביל זה מאן לימא לן, ומהרי״ו סי׳ קנ״ג שכתב שאין נותנין חלה לכהן קטן משום לא ברי לן בו, ומהרש״ל בים של שלמה פ״ה דב״ק סי׳ ל"ה החמיר בזה שלא ליתן חרמים לכהן בזמן הזה, וע׳ מג״א ס״ס תנ״ו היינו דוקא שלא ליתן לו, והרב יעב"ץ ח״א סי׳ קל״א החמיר אף בפדיון בכורים ע"ש, אבל להקריב דקיימא לן ברך ה׳ חילו אף חללים שבהם (קידושין ס"ו ע״ב) א״כ אפילו קמי׳ שמיא גליא שנתחללה אמו הרי כל מה שמקריב הוא כשר למה נעכב מלהקריב, ולא נסמוך על חזקת כשרות אמו וחזקת כהונתו, אע״ג דיש לדחות דוקא אם הוא בן כהן ודאי, רק שנודע לנו אח״כ שאמו היתה גרושה או חללה, והכהן העובד היה חלל, ע״ז נאמר ברך ה' חילו, אבל אנחנו ניחוש שמא כהן זה בן גוי הוא שבא על אמו ואינו מזרע כהונה כלל, דז״א אפילו לשיטת מהרש״ל שע״י שמדות וגזירות רובם נתגלגלו היינו נשים שנאנסו ונתחללו, אבל לעולם רוב בעילות מהבעל, והבן המתיחס אחר אביו הוא בנו ודאי רק ספק חלל, מהני ברך ה׳ חילו, וע׳ מהרי״ט סי׳ קמ״ח קמ״ט: ובהדיא שותא מאז צלע״ג למ"ד ארון גלה לבבל, א״כ למ״ד קדושת יהושע לא קדשה לעתיד, ואפילו מקום מקדש והוא דעת הראב״ד ע׳ מג״א סוף ה׳ ט"ב וע' פ״ב דשבועות, א״כ מנ״ל בבית שני לבנות בית המקדש בלי ארון וכרובים, בלא"ה יש לתמוה על כמה שינויים בכלים ובנין בית המקדש ומזבח משל משה רבינו ע"ה, וגם בנין בית שני שנוי מהראשון ומבנין שלעתיד שהועד עליו בנבואת יחזקאל, ואע"ג דכתיב הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל מ״מ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא לשעה ולא לדורות, ולתרץ שינויים הללו נ״ל היינו דכתיב ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן ותבנית כל כליו וכן תעשו לדורות, ע׳ פרש״י והוא מש"ס פ״ב דשבועות וע׳ רמב״ן שהקשה ע"ז, ולפע"ד דקאי על תחלת הקרא ככל אשר אני מראה אותך עתה, כן תעשה לדורות, ע״פ אשר אני מראה אותך בכל בנין ובנין איך יעשה זה משונה מזה, א״כ הרי העיד הקב״ה מתחלה שישתנה הבנין בכל פעם, ואין כאן דבר שחדשו הנביאים נגד התורה, אמנם בקו׳ מהארון שנחסר בבית שני נ״ל מפ״ז כתיב ונועדתי לך שמה מעל הכפורת מבין שני הכרובים, לומר טעם הארון והכרובים הוא רק עיקר לצורך מקום מועד לדבר עם מרע״ה מבין שני כרובים ובהעדר נביא כמשה רבינו ע״ה אשר ראוי להוועד עמו מבין שני כרובים אין כרובים ואין ארון מעכב:
משה הקטן סופר מפ"פ דמיין: