אור ברסלב
דרך החיים כללי דיני מוקצה › דין טלטול מוקצה בכל פרטיו

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

כללי דיני מוקצה · דין טלטול מוקצה בכל פרטיו

דין בסיס לדבר אסור

מ במקום שמותר לטלטל בצריך למקומו כגון כלי שמלאכתו לאיסור ונטלו בידו בין שהי' צריך למקומו ובין ששכחו ונטלו בידו מותר לטלטלו ולהניחו באיזה מקום שירצה ולכן מי ששכח כיסו עליו בשבת והוא בביתו כיון שהכיס לא נעשה בסיס להמעות כיון שהניחו בשכחה ומותר לטלטלו לצורך מקומו לכן מותר ג"כ לילך עמו להחדר ולהתיר חגורו שם כדי ליפול שם במקום המשתמר. וכן אם היה בידו יכול להוליכו לתיבה. אכן אם הוא בשוק אסור להביאו לביתו משום הוצאה רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל ואומר לנכרי לשמרו ואם הנכרי מביאו אין לחוש. אכן אם מתירא שלא יקחהו הנכרי לעצמו ונזכר בעודו מהלך ולא עמד לפוש ברה"ר שלא עשה עקירה כלל בר"ה בשבת יכול לרוץ עמו לביתו שלא לעמוד כלל כדי שלא יעשה עקירה. ודברים המוקצים בגופן כגון מעות ואבנים שאין להם שום היתר טלטול אפי' לצורך גופו ומקומו ושכחו ונטלו בידיו אסור לילך עמהן למקום אחר רק יזרק אותן תיכף (סי' רס"ו ועתו"ש ואבן העוזר שם) מלבד איזמל של מילה אף שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו אפי' לצורך גופו מ"מ כשהוא בידו יכול להניחו באותו חדר במקום שירצה דאי יצטרך להשליך האיזמל מידו וישבר מימנע ולא מהיל (ט"ז בי"ד סי' רס"ו ס"ק א'):

מא במקום פסידא מותר לטלטל מעות ודברים המוקצים כגון להצילם מפני הדליקה ואפי' בבית שהדליקה בו יש לסמוך על הט"ז שמתיר או מפני גזלנים הבאים לגזול. ונכון להניח בתוך דסקיא של מעות דבר היתר כגון ככר או תינוק לטלטל על ידן ודוקא בדליקה או גזלנים שהדבר בהול מותר מחשש שלא יבא לידי איסור דאורייתא. אבל אסור להציל סחורה המוקצה הנפסדת מן הגשמים על ידי ישראל רק ע"י נכרי. ואפילו מפני הדליקה לא התירו רק טלטול מוקצה ולא הוצאה אפילו לחצר שאינה מעורבת (סי' של"ד סעיף ב' וסעיף י"ז). ואם נתאכסן בבית נכרי ומתירא שאם ירגישו ממעותיו יגזלוהו ממנו וכיוצא בזה במקום פסידא שירא מגזלנים מותר לטלטלן אם הן צרורין בסדינו ואם הן מנוקבין שראוי לתלותן בצואר בתו ואינו מוקצה כ"כ אפי' נושאן אצלו מותר בשעת הדחק ולטלטלן בידו אסור אפילו במנוקבין כיון שלא ייחדן לכך לתלותן בצואר בתו אבל אם מחפשין אחריו ויש הפסד ברור מותר אפי' לטלטלו בידו אפי' אינו מנוקבין ואם צריך להוציאן חוץ לעירוב אז הדין כך כשמחפשין אחריו מותר אפילו משאן אצלו רק שאין נושא אותן בידו אבל כשאין מחפשין אחריו רק שירא שיגזלוהו ממנו אם ירגישו במעותיו לא שרי רק כשהן תפורין בבגדו שבטלין קצת לגבי בגד וגם הוי טלטול כלאחר יד. ובזה"ז דלית לן ר"ה מש"ה מותר. והט"ז מתיר אפילו כשמחזיק אותן בין בגדו לבשרו להוציאו. ואם יכול להיות יושב בביתו ולא לצאת לא יצא:

מב טלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר במוקצה כגון לגרר המוקצה בסכין או בד"א מותר. וכן לנער המוקצה ע"י דבר אחר. אבל אם עושה כן לצורך דבר המוקצה שלא יגנב או לדחוף חמץ בקנה מן הבית בי"ט וכיוצא בזה אסור. אבל לטלטל דבר היתר שהמוקצה מונח עליו אפי' במקום שלא נעשה בסים לא מיקרי טילטול מן הצד ואפי' לשאת תינוק שהמוקצה בידו אסור כ"א בתינוק שיש לו געגועין עליו משום סכנת חולי מותר. (סי' שי"א סעיף ח' וש"ט סעיף א') ולא התירו ביש לו געגועין רק באבן בידו אבל דינר בידו אסור דחיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל לאחוז התינוק בידו כשהוא מהלך ודינר בידו מותר:

מג אמירה לנכרי לטלטל מוקצה או אפי' לטלטל נר לצורך דבר המותר כיון שיש היתר בטילטול מן הצד מותר ג"כ לומר לנכרי אבל לצורך דבר המוקצה שלא יגנב כיון שאין היתר בטלטול מן הצד אסור לומר לנכרי מלבד במנורה שהדליקו בו בין השמשות אף לצורך דבר המוקצה מותר לומר לנכרי כיון שהמנהג כך הוי כאלו התנה ולהי"א מהני תנאי שלא יהיה בסיס מש"ה מותר (סי' רע"ו סעיף ג' ורע"ט ס"ד):

מד אסור להניח כלי שיפול לתוכו דבר המוקצה דהוי מבטל כלי מהיכנו:

מה ליגע בדבר המוקצה אפי' לצורך דבר האסור מותר (מוהר"א מווילנא ומוכיח מהא דסכין ומדיחין המת) אבל במנורה התלוי ומתנדנד אסור ליגע דשמא יתנדנד מנגיעתו. וכן בכל דבר עגול המתנדנד אסור ליגע אבל אם תלוי על המנורה דבר היתר מותר ליקח הדבר היתר ממנו אע"פ שמתנדנד דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (סי' ש"ח וסי' רס"ה מ"א ס"ק ד'):

מו טלטול בגופו או ברגליו מותר במוקצה ולכן מותר לישב על אבנים אע"פ שמזיזן ואפי' לצורך דבר המוקצה מותר לטלטל בגופו (סי' שי"א סעיף ח' וסי' ש"ח מ"א ס"ק ז' ועמ"ש בהגהות למ"א ס"ק מ"א):

מז מותר לטלטל מוקצה במקום הזיקא דרבים כגון קוץ או גחלת המונח בכרמלית אבל במקום שהיה אפשר לסלקו מע"ש כגון שהיה מונח מאתמול אסור אלא א"כ בטלטול מן הצד וכן שברי זכוכית מותר לסלק מן השולחן כדי שלא יוזק בהן (סי' ש"ח סעיף ו' וסעיף י"ח):

מח אסור לטלטל מוקצה אפילו במקום צער ב"ח כגון בהמה שנפלה לאמת המים אסור להעלותה בידים אבל לומר לנכרי מותר וכן ביטול כלי מהיכנו כגון להניח תחתי' כלים מותר מפני צער ב"ח (סי' ש"ה סעיף י"ט):

מט מותר לטלטל מוקצה לצורך חולה שאין בו סכנה וכן משום כבוד הבריות כגון לקנח עצמו ואפילו לטלטל מכרמלית לרה"י מותר לטלטל כדי לקנח משום כבוד הבריות:

נ מותר לטלטל מוקצה בי"ט משום צורך אוכל נפש כגון לטלטל העפר כדי לאפות במקומו או לטלטל האבנים המונחים על הפירות כדי לאכול הפירות אבל לאכול או ליהנות מדבר המוקצה כגון להסיק במוקצה אסור.

נא חלב שנחלב מבהמה בי"ט כיון דרוב בהמות שלנו עומדין לחלב ולגדל הוי מוקצה ואסור. ואף דהט"ז מתיר נראה דלית הלכתא כוותיה בהא. ועוד דאפילו בבהמה העומדת לאכילה אינו מותר כ"א כשנחלב לתוך הרבה אוכלין שהאוכלין יהיו הרוב לכן אינו מותר רק בב' י"ט של גליות כשנחלב ביום א' או בשבת שלפניו מותר בי"ט ב' אבל י"ט של ר"ה אסור וכן נחלב בשבת אסור בי"ט א' אפילו בי"ט של גליות:

נב נולד אף שמותר בשבת מ"מ ביצה שנולדה בשבת אסורה משום הרבה טעמים אחרים. ולכן אין היתר כי אם כשנולדה בי"ט א' של גליות מותר ביום ב' כדלעיל אות נ"א. ונולד דלא היה בעולם כלל כגון אפר שהוסק בשבת אסור אפי' בשבת. ואפר כירה שהוסק מעי"ט חשוב מוכן בי"ט דחזי לכיסוי דם אבל אפר שהוסק בי"ט בעודו חם שראוי לצלות בו ביצה חשוב מוכן ואם נתקרר הוי מוקצה חזר ונתחמם חזר להתירו:

נג מוקצה דבע"ח אסור בשבת לכן אפילו התרנגולים שבבית שברחו אסור לטלטלן אלא רודף אותן למקום שמשתמרין ושאר בעלי חיים מותר לאחוז בהם שידדו אבל תרנגולת אסור שמגביה עצמה. ואין מדדין ברה"ר אבל תינוק שרי כל שיכול לדדות קצת. ובהמות שיוצאות ורועות ולנות חוץ לתחום בי"ט הן מוקצין. ודוקא בבהמת ישראל אבל בהמת נכרי מותר אא"כ באו בשביל ישראל אסורים לזה שהובאו בשבילו מחוץ לתחום ובספק יש להקל. ותרנגולת העומדת לגדל ושור העומד לחרישה מוקצה. מיהו מהני זימון מי"ט א' לי"ט ב' אבל יונים ואווזין ותרנגולין שבבית וחצר העומדין לאכילה ובאין לכלובן לערב א"צ זימון וירא שמים יזמין מעי"ט אבל יוני שובך ויוני עליה וציפרין שקיננו בטפיחין אפילו באין לכלובן בערב אפילו זימון לא מהני. אם לא בקטנים שא"י לפרוח רק שמדדין. וצריך שירשום ולומר זה וזה אני נוטל למחר ואם זימן כל השובך אם אפשר שיצטרך כל השובך רשאי ונוטל למחר מה שהוא צריך אבל אם אין צריך רק לזוג וזימן כל השובך לא מהני. זימן ב' ומצא ג' ושאר שנויים הואיל ואינו מצוי לא כתבתים. ונכרי שהביא יונים מדדין מותרין דשל נכרי אין צריך הכנה. אבל יונים מפריחין שמחוסרין צידה אסורין אפילו בי"ט ב' ואין נותנין מזונות לפני דגים וחיה ועוף המוקצין ודוקא לפניהם ממש אבל בריחוק קצת מהן מותר אבל אין נותנין מזונות לפני אותן שאין מזונותן עליך ואסור להעמיד בהמה בידים ע"ג מוקצה כדי לאכול אלא עומד בפניה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם ואסור לסלק תבן מלפני שור של פטם שנמאס ברירין שלו והוי מוקצה:

נד בהמה ועוף שנשחטו בי"ט מותר לטלטל העור והנוצה להצניען דהתירו סופן משום תחילתן דאל"כ לא ישחוט:

נה עצים המונחים בחדר לצורך ימות החורף אסור להתחיל מהם בי"ט ותבן שעומד למאכל בהמה מותר דמסיקין באוכלין:

נו לפתות הטמונים בבור ופותחן נכרי בשבת וי"ט אף שהוא מלאכה דאורייתא מותר כיון שאין הפירות מוקצין מחמת עצמן אבל אם פותחן נכרי בשביל ישראל אסור עד למוצאי שבת וי"ט בכדי שיעשה (סי' תקי"ח מ"א ס"ק י"ד):

נז מוקצה מחמת מצוה כיצד עצי סוכה ומיה אסורים כל ז' כמבואר בהלכות סוכה וכן אשה שהדליקה נר של שבת וקבלה עליה שבת אפי' מבעוד יום אסור הנר לכל אדם בטלטול ומ"מ מותר להדליק ממנה נר חנוכה ובמוקצה מחמת מצוה מהני תנאי קודם בין השמשות הראשון ולומר איני בודל מהן כל בין השמשות או לומר אימתי שארצה אוכלן (סי' תרל"ח מ"א ס"ק ח'):

נח מוקצה משום לתא דמלאכה כיצד כל כיסוי הכלים אפי' אין להם בית אחיזה ואפילו הכלים מחוברים לקרקע בטיט מותרים והוא שתיקן הכיסוי להכלי מערב שבת ויעשה בו מעשה או שנשתמש בו מבעוד יום לכך אבל כיסוי בור ודות או כיסוי חבית הקבוע בקרקע לגמרי אסור לטלטלה אלא א"כ יש להם בית אחיזה ובלאו הכי אסור לכסות בו משום בנין וממילא אסור לטלטלה אפי' אינו מונח על הבור דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור וגרע מיניה. מנורה של פרקים או שאר כלי של פרקים אסור לטלטל גזירה שמא תפול ויתפרק ויהדק ואסרו עוד אפי' מנורה שיש בה חריצין שדומה לשל פרקים אבל מנורה או כלי שדרכן בכך להיות תמיד רפוין מותר ולא גזרו אטו מיהדק כיון שכלי הזה דרך להיות רפוי (מ"א סי' רע"ט ס"ק ד') ובי"ט מותר להעמיד מנורה ושלחן של פרקים אע"ג שאינן רפוין והוא שלא יהדק:

נט גרף של רעי או דבר מוקצה המאוס עליו אם הוא במקום דריסת רגל מותר להוציאו לאשפה אפי' בלא כלי וכשהכלי עדיין בידו מותר ג"כ להחזירו ובלא"ה אסור להחזירו אם לא שיתן לתוכו מים וראויין לשתיית בהמה בהגרף אז מותר להחזירה אגב המים אם צריך לפנות עליו או להוציא בו צואה מותר. מנורה שהדליק בה ביה"ש אפי' היא מאוס יש להחמיר. ואין עושין גרף של רעי לכתחלה כיצד אסור להביא דבר לידי מיאוס אפילו אינו מתכוין כדי להוציאו ואם עבר ועשה מותר להוציאו ובמקום פסידא אפילו הגרף מונח בחצר מותר להכניס מטתו או שולחנו אצל הגרף כדי להוציאו. מותר ליתן כלי תחת הדלף שהוא ראוי לרחיצה וכשיתמלא שופכו ומחזירו למקומו אבל דלף שאינו ראוי לרחיצה אסור להעמיד תחתיו כלי כשאין דעתו לשפכו משום ביטול כלי מהיכנו. ואם דעתו לשפכו כשימאס עליו אסור משום שאין עושין גרף של רעי לכתחילה שלא במקום פסידא ובדיעבד אם נתן ומאוס עליו והוא במקום דריסת רגל מותר להוציאו ולשפכו:

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה