דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
כללי דיני מוקצה · דין האיך יתנהג אם טעה בקריאה (סי' קל"ז)
א בב' וה' ובמנחה בשבת שאין קורין רק ג' גברי צריך לקרות יו"ד פסוקים וידבר הוא מן המנין ולכל א' וא' שעולה צריך לקרות לו ג"פ ולקורא השלישי קורין ד' פסוקים ובדיעבד אם לא קרא לכולן רק ט' פ' יצא ואם קרא ח' פסוקים אף שקרא לכ"א ג"פ דהיינו שא' קרא פסוק א' למפרע לא יצא (דלא כמ"א וע' א"ר ופ"מ סי' קל"ז) ונראה דיקרא להשלישי פעם שנית אף שהשלישי קרא כדינא רק שהשני קרא פ"א למפרע מ"מ נ"ל דהג' יקרא עוד הפעם ג"פ להלן כיון דלמנין הקרואים ודאי עולה אף כשקרא פ"א כנ"ל כמבואר שם סי' קל"ז רק שחיסר מהקריאה לכן סגי כשישלים השלישי סכום הפסוקים ואין לקרות להשני כי רוב פעמים הוא לוי ול"ש לקרותו אחר ישראל וגם לאחר אין לקרות כי אין להוסיף על מנין הקרואים בחול לכן יקרא השלישי שעלה להשלים הקריאה ויברך לפניה ולאחריה:
ב אם קרא לאחד רק ב"פ וכבר בירך ברכה אחרונה צריך לחזור ולקרות ויברך ברכה לפניה ולאחריה דברכה אחרונה שבירך תחילה הוי כהיסח הדעת וצריך להתחיל גם ברכו (א"ר ומ"א שם דלא כט"ז ופ"מ סימן ק"מ ס"ק ג') ויקרא השני פסוקים שקרא תחלה ועוד פ"א עמו ואם קרה זה בהשלישי שלא קרא רק ב"פ ושנים שלפניו לא קראו רק ג' צריך השלישי לקרות אותן ב"פ שקרא ועוד ב"פ עמהם כדי להיות יו"ד פסוקים (א"ר ס"ק ג') ואם קרה זה בכהן שלא קרא רק ב"פ וכבר קרא אחריו לוי ומכר אח"כ אז הדין כך אם לא בירך הלוי עדיין ואף שאמר ברכו הוי כלא התחיל אזי יקרא הכהן מתחילה כנ"ל ויברך ברכה ראשונה ואחרונה והלוי ימתין על העמוד ואח"ז יקרא הלוי ויברך לפניה ולאחריה (א"ר דלא כט"ז) אמנם אם בירך הלוי ואז נזכר שטעה הכהן שלא קרא רק ב"פ יתחיל הלוי ממקום שפסק הכהן היינו אחר הב"פ ויקרא מכאן ולהלן ג"פ ולא יקרא שוב הב"פ הראשונים שקרא הכהן דבחול כשר אם חיסר מהתחלת הפרשה ואם יקרא אותן הב"פ יהיה פגם להכהנים הנמצאים שם שיקרא הלוי מראש הספר ואחר הלוי יקרא שני ישראלים להשלים מנין הקרואים וכ"ז אם טעה בכהן אבל אם קרה זה בלוי שטעה ולא קרא רק ב"פ וקרא לישראל ובירך אזי יתחיל הישראל ממקום שפסק הכהן ויקרא אותן ב"פ שקרא הלוי ועוד פ"א עמו ואחריו עוד ישראל להשלים מנין הקרואים ואם גם הישראל לא קרא אותן הב"פ והתחיל ממקום שפסק הלוי ישראל השני שקורא אחריו יתחיל מאותן הב"פ ויקרא גם מה שקרא ישראל הא' ויוסיף עוד ג"פ אבל אם הראשון היה ישראל וכבר קראוהו לשני ובירך יתחיל השני מראש הפרשה ויקרא כדינא וישראל הא' ימתין על העמוד ויקרא אחר ישראל הב' (ולא לקרות לישראל אחר דבחול אין להוסיף על ג') ואחריו עוד ישראל להשלים מנין הג' והיינו היכא שאין שם כהנים ולוים לכן אין כאן פגם אם יקרא ישראל הב' מראש הפרשה:
ג ובשבת בשחרית אם קרה זה בכהן מתחיל הלוי ממקום שפסק הכהן שלא יהא פגם לכהן ואין הכהן עולה למנין וצריך לקרות ז' גברי לבד ממנו ואם אירע בלוי או אצל שאר הקרואים יקרא לאחר אותן הב"פ וגם עוד שלשה פסוקים ואפי' אח"ז לא יקרא שוב לאותו האיש שקרא הב"פ ואינו עולה למנין הקרואים כלל וצריך לקרות ז' לבד ממנו כיון דבשבת מותר להוסיף על ז' ואם דילג הכהן פ"א אף שקרא ג"פ ובירך יקרא אח"כ הלוי מראש אותו הפסוק המדולג ושאר הפסוקים שאחר אותו הפסוק המדולג שכבר קרא הכהן ועוד ג"פ ואח"כ ישראל ואם קרה זאת בלוי שדילג פ"א יקרא אח"כ הישראל הג' ממקום שפסק הכהן ומשלים עד י' פסוקים ואם קראו הכל וברכו ואפי' החזירו הס"ת להיכל מ"מ צריך לקרות אותו הישראל שקרא כבר ויתחיל מראש ויקרא עשרה פסוקים על שטתן כסדר עם ברכה ראשונה ואחרונה אכן זה דוקא אם לא קראו בין הכל רק תשעה פסוקים ודלגו פ"א אז צריך לחזור ולקרות אבל אם קראו יו"ד פסוקים חוץ פסוק המדולג א"צ בדיעבד לחזור ולקרות ובכ"ז אין חילוק בין דילג פ"א או אפי' תיבה אחת הכל דינו כנ"ל וזה דוקא אם קרה כן בב' וה' בחול או במנחה בשבת:
ד אבל בשבת בשחרית אם קרה זאת שדילג פ"א או תיבה אחת וכבר קראו ז' גברי והכניסו הס"ת להיכל מ"מ יחזרו ויוציאו הס"ת ויקראו לא' פסוק זה המדולג ועוד שני פסוקים עמו ויברך לפניה ולאחריה א פרשת המועדים או של ר"ח וחנוכה אם דילג בהם דינם כמו בב' וה' ובמנחה כיון דכבר קראו בשבתות שלהם וכן בפ' המוספין של מועד ואם פסק בפ' פרה בולגר הגר בתוכם צריך לחזור ולקרות ולברך לפניה ולאחריה אפי' לא גלל הס"ת (א"ר דלא כט"ז) וכ"ש כשגלל הס"ת צריך לחזור ולקרות ולברך לפניה ולאחריה [דהוי כאלו לא קראו כלל ועוד די"א דדבר תורה הוא] ואם דילג פ"א בפ' פרה א"צ לחזור ולקרות (שם):
ו בפ' המועדים שקורין חמשה גברי וטעה וקרא הרביעי עד סמוך לפרשה עד שלא שייר רק ב"פ וכאן ל"ש שיקרא ג"פ מפרשה שניה הואיל וסליק ענינא לכן יתחיל החמישי מפסוק שכבר קרא הרביעי עם השנים הנשארים (סי' קל"ח במ"א) ואם קרא כולה לרביעי לא יאמר הקדיש רק יקרא בהס"ת השניה שהוציאו למפטיר ויהיה מפטיר ויעלה למנין ולא יאמר קדיש רק לאחר קריאת המפטיר וברכותיה [כן משמע מלשון התוס' ואגודה שהביאו המ"א] וטעמא דדוקא בפרי החג קורא מה שקרא לראשון הואיל וא"א אבל בי"ט שאפשר במפטיר שיעלה למנין כמו בשבת שיתבאר לקמן:
ז וכן אם אירע בשבת שקראו לששי מה שצריך השביעי לקרות לא יאמרו קדיש רק יקרא להשביעי ויהיה מפטיר ואחר ברכת הפטרה יאמרו קדיש (עי' סי' רפ"ב סעי' ה' ו'):
ח אם קרא בי"ט לשלישי מה שצריך לקרות לרביעי ולחמישי יעלה עוד אחר ויקרא עוד הפעם מה שקראו כבר ג"פ או יותר עד סוף הענין והחמישי יקרא בס"ת שניה ויהיה מפטיר כנ"ל (ע' ססי' קל"ז):
ט ובחוהמ"ס אם ביום א' דחוה"מ קרא הלוי וביום השלישי וביום הרביעי יקרא להשלישי וביום החמישי והרביעי יקרא וביום השני וביום השלישי ספיקא דיומא כן מוכח מדברי מהרש"א הביאו א"ר שם]:
י אם טעה בשבת חוה"מ דסוכות במפטיר וקרא ביום ראשון דחוה"מ וביום השני ולא וביום השלישי צריך לחזור ולהוציא הס"ת לקרות וביום השלישי בברכה לפני' ולאחרי' אבל אם קרא וביום השלישי ולא קרא וביום השני א"צ לחזור ולברך רק יקרא בלא ברכה (וטעמא דבקיאין אנו בקביע' דירחא ואם לא קרא וביום השלישי הוי כאלו לא קרא כלל חובת היוה משא"כ אם לא קרא וביום השני) (שם) וה"ה בשאר ימים כה"ג. כלל הדבר אם דלגו כל חובת היום וקראו ענין אחר צריך לחזור ולקרות ולברך אבל אם לא דלגו כל חובת היום רק מקצתו א"צ לחזור ולברך וכמו שנתבאר ואם חל יום א' דחוהמ"ס בחול אם לא קרא אחד מהקרואים ביום השני רק וביום השלישי די בזה כנ"ל (סי' קל"ז ופ"מ שם):
יא במחזורים נדפס בטעות לקרות בשמיני עצרת כל הבכור כשחל בחול וזה טעות שלכתחילה אנו נוהגין לקרות עשר תעשר אפי' בחול (מ"א סי' תרס"ח) רק באחרון של פסח נוהגין כן שאם חל בחול מתחילין כל הבכור אמנם בדיעבד גם בש"ע אם כבר בירך אדעתא לקרות כל הבכור א"צ לחזור (דהא הב"י פסק כן לכתחילה עכ"פ בדיעבד א"צ לחזור וברכה לבטלה כדיעבד דמי) (ועיין פוסקים ס"ס תרפ"ד ובט"ז שם):
יב בחנוכה אם טעה וקרא ביום ראשון ביום השני או וביום השלישי וכדומה יצא בדיעבד (פ"מ במ"ז סי' ק"מ בשם ת"ש ע"ש):
יג ר"ח של חנוכה דקי"ל דקורא מתחלה ג"ג בשל ר"ח והרביעי בחנוכה אם טעה וקרא גם לרביעי בר"ח אם לא הוציא רק ס"ת אחת א"צ שוב להוציא ואפי' נזכר בתוך הקריאה גומר ומברך וא"צ לגלול הס"ת לקרות בשל חנוכה אבל אם כבר הוציא אחרת צריך לקרות לחמישי בספר הב' של חנוכה משום פגמא של ס"ת וקדיש יאמר לאחר קריאת החמישי ואם אמר לאחר הרביעי לא יאמר לאחר החמישי (ס"ס תרפ"ד):
יד אם טעה והתחיל בשל חנוכה להכהן (והתחלה לא הוי עד בא"י) גומר הקריאה בשל חנוכה ואח"כ קורא בשל ר"ח שלשה (ט"ז ס"ס הנ"ל ומ"א ס"ס ק"מ) ואין לחוש לפגמת הכהנים משום הנכנסין כמ"ש הרשב"א הביאו המ"א סי' קל"ה ע"ש סקי"א ועמש"ל:
טו קרא וטעה אפי' בניקוד אות אחת או בדיקדוק אות לכתחלה גוערין בו ובדיעבד יצא (א"ר קמ"ב):
טז בישובים שיש מנין ואין מי שיודע לקרות בתודה בניגון יקראו בתורה כהלכתה בברכה בלא ניגון (א"ר שם):