דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דיני ברכת הנהנין · דיני ברכת בורא מיני מזונות
א כל שהוא מחמשת המינין היינו חטה. שעורה. כוסמין. שבולת שועל. שיפון. ולא עשאו פת רק תבשיל ממיני קמחי' כגון דייסא וכן אם בישל דגן וחטין שלימות שהוסרו קליפתן כגון הריפות של שעורין ואפילו לא הוסרו קליפתן ונתבשל עד שנתמעך ונדבקו הגרעינין זה לזה מברך במ"מ ואחריו מעין ג' אבל אם לא הוסרו קליפתן וגם לא נתמעכו מברך בפה"א. ולאחריו יש מחלוקת אי מברך בנ"ר או מעין ג' ע"כ לא יאכל כשיעור רק תוך הסעודה ואם אירע שאכל שלא בתוך הסעודה מברך בנ"ר (מ"א סי' ר"ח סק"ב):
ב קמח ששלקו עד שנעשה רך וראוי לשתי' מברכין שהכל ובנ"ר אבל אם הוא עב אף שאינו ראוי ללעסו מברך במ"מ ומעין ג':
ג פת שאין דרך העולם לקבוע עליו סעודה ולא לאכול ממנו שיעור שביעה נקרא פת הבאה בכסנין כמו לעקי"ך שנילוש ברוב דבש ומיעוט מים. או עיסה שנילושה במי פירות או בביצים. או פת שנילוש במים וממולא בפירות כמו שעושין בפורים. או קיכלי"ך יבשים אף שנילושו במים מברך במ"מ. ודוקא שאינו אוכל שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים. אבל אם אוכל שיעור שאחרים רגילין לקבוע סעודה דהיינו ג' או ד' ביצים ואפילו אם בזה לבדו ליכא שיעור רק שאכל עם פת זה דברים המלפתין כגון בשר וכיוצא בו ועם כולן היה שיעור שביעה מברך המוציא ובהמ"ז. אבל דבר שהוא אוכל בפ"ע ולא ללפת לא מצטרף. ואם אכל פת כסנין והיה דעתו לאכול מעט ובירך במ"מ ונמלך לאכול שיעור שביעה מברך ברהמ"ז ואם איכא בהמותר שיעור שביעה מברך גם כן המוציא (ועיין קו"א):
ד פירגי"ש ופשטיד"א אפויין הממולאין בבשר וגבינה וכיוצא בו מה שדרך העולם לקבוע עליו סעודה ולאכול ממנו שיעור שביעה לא נקרא פת כסנין ומברך המוציא וברהמ"ז בכזית (ועקו"א):
ה עיסה שאין מגבלין אותה רק שופכין אותה על עלי ירקות ואופין בתנור שקורין נאליסנ"ק מברך בורא מיני מזונות ואם אוכל שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים מברך המוציא ובהמ"ז ואותן שאין אופין בתנור רק בין שני ברזילים שקורין ואפלטק"י לא יאכל שיעור ג' או ד' ביצים רק בתוך הסעודה (קס"ח):
ו עיסה שנילושה במים ובישלה מברך במ"מ אפילו בשיעור שביעה. ועיסה שטיגנה נהגו לברך במ"מ. וירא שמים לא יאכל רק תוך הסעודה. ודוקא כעין קיכלי"ך המטוגנין שיש בהן תואר לחם. אבל לאקשי"ן המטוגנים או עיסה שבלילתה רכה שטיגנה מברך במ"מ לכ"ע:
ז אם פירר פת ובישלו אם היה בכל פירור כזית מברך המוציא. ואם לאו מברך במ"מ. לכן בפסח שעושין חרעמזלי"ך יש להן דין עיסה שבלילתה רכה שטיגנה. וכן לעקי"ך שעושין בפסח יש לו דין כסנין כיון שבשעת העירוב נתקלקל התואר לחם (וע' קו"א):
ח דברים הבאים בתוך הסעודה אם הן דברים שדרכן לאכול תמיד בתוך הסעודה למזון ולשובע א"צ ברכה אפי' נשלחו ממקום אחר. אבל פירות שדרכן לאכול חיין בלא סעודה ואכלן חיין בתוך הסעודה צריך ברכה. ואם בישלן עם בשר ואכלן עם פת יש מחלוקת בין הפוסקים ע"כ יאכל מעט בלא פת ויברך עליהם. אבל כשעיקר קביעות סעודה היה על פירות שלא היה לו דברים אחרים בסעודה יאכל מעט עם פת תחלה ושוב א"צ ברכה. ומשקין ששותה בתוך הסעודה א"צ ברכה. ויין צריך ברכה אפילו בתוך הסעודה אם לא ששתה יין לפני הסעודה. וכן הדין בפת כסנין ולחמניות אותן שדרכו לאכול בתוך הסעודה למזון ולשובע ודעתו לכך כמו פירגי"ש וקרעפלי"ך פטור. אבל דברים שדרכן לאכול בלא סעודה כמו לעקי"ך וקיכלי"ך ודעתו הוא לקינוח חייב בברכה לפניו ולא לאחריו אם לא שדעתו לאכול מהן שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים ברכת המוציא פוטרן:
ט על פירות מז' מינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל מברך ברכה אחרונה על העץ. ועל היין מברך ברכה אחרונה על הגפן. ומזכירין בה מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש ואם לא הזכיר יצא [מ"א סימן ר"ח ס"ק י"ח]. ואם אכל מיני מזונות וגם פירות מז' מינים יכללם בברכה אחת ויקדים המחיה ואח"כ הגפן ואח"כ פרי העץ ומסיים ונודה לך על המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות בא"י על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות:
י אכל פירות מז' המינים ואכל תפוחים וכיוצא בהם א"צ לברך בנ"ר על התפוחים לפי שהם בכלל ברכת על העץ ועל פרי העץ אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בנ"ר על התפוחים ואפילו חתם על הארץ ועל הפירות. אבל אם אכל ענבים או צמוקים ושתה יין ובירך על הגפן ועל פרי הגפן נפטר מברכת העץ של ענבים או הצמוקים לפי שגם הם פרי הגפן והוא שנתכוין לפוטרם אבל בסתם אינו פוטרם הואיל וברכתם המיוחדת להם אינה פרי הגפן אלא פרי העץ לפיכך לכתחלה לא יתכוין לפוטרם בברכת הגפן אלא יכלול אותם בפירות כמש"ל. וכן בברכה ראשונה לא יתכוין בברכת היין לפטור גם הענבים או הצמוקים אלא יברך עליהם ברכה המיוחדת להם. ואם נתכוין לפטרם או שטעה ובירך על הענבים או צמוקים בפה"ג יצא:
יא ברכת שלשה אינה פוטרת מעין ג' שאם אכל פירות מז' המינים וטעה ובירך בהמ"ז לא יצא חוץ מתמרים ויין הואיל והם סועדים את הלב ואפי' לא אמר עליהם אלא ברכת הזן לבדה בין על התמרים בין על היין יצא אע"פ שלא אמר מעין ברכת הארץ וירושלים וא"צ לחזור ולברך מעין ג' מ"מ אם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן לא יחתום אלא יתחיל מיד ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו' ויסיים בברכת מעין ג' וברכת הזן שבירך הוא במקום על הגפן או על העץ של תמרים וכ"ז בדיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכה המיוחדת לו ולא יפטור תמרים ויין בברכת המזון. ואפילו כבר אכל פת ורוצה לברך ברכת המזון צריך לברך תחלה מעין ג' על התמרים שאכל קודם אכילת הפת:
יב ברכת בנ"ר אינה פוטרת מעין ג' לפיכך כל דבר שנסתפק בברכתו אם ברכתו מעין ג' או בנ"ר ורוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה יאכל עמו דבר שברכתו בנ"ר ודבר שברכתו מעין ג' מאותו המין שמסתפק כגון אם מסתפק בתבשיל אם ראוי לברך אחריו על המחיה או בנ"ר יאכל מיני מזומת ודבר אחר שברכתו בנ"ר בודאי ויברך על המחיה ובנ"ר ופוטר תבשיל זה ממ"נ ואם מסתפק בפרי אם הוא מז' מינים יאכל פרי אחר מז' המינים בודאי ויברך על העץ ועל פרי העץ ויוצא גם על פרי זה ממ"נ וא"צ דבר אחר לברך עליו בנ"ר. אבל אם אין לו פרי אחר אין לו תקנה ע"י שישתה יין ויברך על הגפן או לאכול תבשיל מחמשת המינין ויברך על המחיה ולכלול על העץ ועל פרי העץ בעל הגפן או בעל המחיה על הספק. ואם כבר אכל יברך על העץ ועל פרי העץ שהוא יוצא בה ממ"נ אבל לא בנ"ר שהוא ספק ברכה לבטלה. ואם הוא תבשיל שברכתו ספק אם היא על המחיה או בנ"ר לא יברך אחריו כלל לא מעין ג' ולא בנ"ר אא"כ יש לו דבר אחר לברך אחריו בנ"ר (מ"א סי' ר"ח ס"ק כ"ו):
יג כל מה שאוכל ושותה לרפואה ואין החיך נהנה ממנו א"צ ברכה. אבל שתה משקה טוב לרפואה שהחיך נהנה ממנה מברך ברכה הראוי' לו: