דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דיני ברכת הנהנין · דין דברים המטוגנין
יב א'. אם מטגנין פרי העץ בפה"ע. ופה"א בפה"א. ואפי' אותן שטובין חיין יותר ממבושלין. לכן קריי"ן (עקו"א) וצנון ומערי"ן שטיגנן וכן אפילו ירקות הגדלין מאליהן וטובים לאכול ג"כ חיין וטיגנן בפה"א:
ב' אום צייטיגע פירות שטיגנן כגון גרינע פלוימע"ן וכיוצא אם היו נאכלין חיין ע"י הדחק בפה"ע. ואם לא היו נאכלין חיין אפי' ע"י הדחק וטיגנן שהכל:
ג' פירות וירקות שגדלין מאליהן בלא זריעה ונטיעה כגון פטי"ר זעל"י וקלמסין שהכל (וקלמסין או שאר מרקחת שאינן נאכלין חיין שלוקחים מעכו"ם אסורים משום בישולי עכו"ם) קליפות וגרעינין מתוקין שנאכלין חיין בפה"א ואם בירך בפה"ע יצא. קליפות וגרעינין שאינן נאכלין חיין כגון מראנצין שיילכ"ץ וכיוצא בהן שהכל ואם בירך בפה"ע או בפה"א יצא:
ד' פלפלין וזנגבי"ל או וורדין מטוגנין בפה"א:
יג בשמים שחוקין עם צוקע"ר מברך כברכת הבשמים שהן עיקר:
יד מי סחיטת פירות וכן פרי שאין עומד רק למוצצו כגון קאלינע"ס וכן צוקע"ר או המוצץ קנים מתוקין שהכל (עקו"א):
טו מי בישולי פירות שלא בישלן רק למימיהן שהכל אבל אם בישל ג"כ לצורך הפירות ועיקר נטיעת הפירות היה אדעתא לצורך בישול הפירות והמשקה עשוי לטבל בו. ברכת המשקה כברכת הפרי. וכשנחסר דבר אחד מאלו התנאים מחלוקת הפוסקים ע"כ יש לברך שהכל. לפיכך אם בישל ה' מיני דגן או פירות מז' מינין דאז יש ספק בברכה אחרונה ע"כ יאכל גם הפירות וישתה מים לצאת כל הדיעות (מג"א סי' ר"ה סק"ו וסי' ר"ב ס"ק כ"ב וע' בקו"א):
טז פת ממיני קמחים שאינן מה' מינים כגון רעטשניק"ס שהכל. ותבשיל שעושה מהן כגון רעטשיני גרויפין אם נתמעכו על ידי כלי מנוקב או תבשיל מקמח שלהן שהכל. אבל כשממשן בעין אפילו מיעכן בכף בפה"א (מג"א סימן ר"ה ס"ק י"ג וכ"כ אבן העוזר שם) וכן הדין באורז ודוחן אף שיש דין אחר באורז מ"מ כיון שאנו מסופקין מה נקרא אורז לכן דין אורז ודוחן שוה:
יז עירב קמח של ה' מינים עם שאר קמחים ואפה פת אם יש מהקמח של ה' מינים כזית בכדי אכילת פרס ואכל כל הפרס מברך המוציא וברכת המזון. ואם לאו מברך המוציא ועל המחיה אפילו לא אכל רק כזית. ואם עשה תבשיל אם יש כזית בכא"פ במ"מ ועל המחיה. ואם לאו במ"מ ובורא נפשות (סימן ר"ח סעיף ט') ואם לא עירבו עם קמחים רק שעירב קמח של ה' מינים עם שאר מינים שאינן מיני קמחים מברך במ"מ ועל המחיה ואפי' אין בו כזית בכא"פ אם לא שלא נתן הקמח רק לדבק בעלמא (מג"א שם ס"ק ט"ו) וקמח אורז יש לו דין קמח קטניות (אף שהמ"א הביא בסי' ר"ח שיש חולקין דבאורז אפי' בפחות מכזית בכא"פ מברך בהמ"ז מ"מ בסי' תנ"ג הכריע לחומרא דבעינן כזית בכא"פ אפילו באורז וגם אנו מסופקים אם אורז הוא מה שנקרא רייז או מה שנקרא הירז):
יח אם אוכל שני מאכלין שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כוונתו על אחד מברך עליו ופוטר השני אפי הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר ופוטר הב' שהעיקר פוטר הטפל. אבל אם יש בתערובת אפי' מעט מה' מינין שעירב בתוכו כדי לאכלו מברך במ"מ ופוטר השני. וכן כששורה דובשנין ביי"ש אף שעיקר כוונתו על היי"ש רק שאוכל עמו הדובשנין כדי שיהיה מוטעם נפטר היי"ש הבלוע בברכת הדובשנין. אבל כשלא נתן הקמח של ה' מינין רק לדבק בטל להתבשיל (סי' ר"ד סעיף י"ב ור"ז סעיף ז' ורי"ב סעיף א'):
יט אם אוכל שני מאכלים זה אחר זה ואין כוונתו בהשני רק למתק חריפות הראשון והיה דעתו עליו כשבירך על הראשון נפטר השני כדין טפל. ואם לא היה דעתו עליו מברך שהכל. דהטפל מפסיד ברכתו העיקרית ומברך שהכל (מ"א סי' רי"ב סק"ב). ויש למנוע מלאכול פת למיתוק השתיה ואם אכלו למיתוק א"צ נטילה ולא ברכה. ודוקא שהיה דעתו מתחלה לאכול פת למיתוק. פלאדין במדינתנו שהדובשנין טובים מברך במ"מ ופוטר המילוי אבל אם אוכל אח"כ המילוי לבד בלא הדובשנין הן ג"כ עיקר ומברך עליהן ברכה הראויה להן (נלמד מהא שכתב הט"ז סי' רי"ב ס"ק ח' ברקיקין דקין שהן טפלים למרקחת ומ"מ אם אכל הרקיקין לבד הן גם כן עיקר וכו' וה"נ דכוותיה וגם הא"ר הביא פוסקים דס"ל שהמרקחת עיקר אפי' בדובשנין ע"ש) אבל דבר שאוכל לטפילה קודם אכילת העיקר יש מחלוקת בברכתו לכן לא יאכל הטפילה קודם העיקר ואין הטפל נפטר בברכת העיקר שאכל קודם רק כשהיה דעתו עליו בשעת אכילת העיקר וגם כשלא שינה מקומו מחדר לחדר בין העיקר לטפל אם לא שהעיקר הוא מדבר שטעון ברכה במקומו:
כ יין פוטר כל מיני משקין שהיו לפניו בשעת ברכה שכל המשקין טפלין לו [סימן קע"ד]:
כא אם בירד על פירות האילן בפה"א יצא ועל כולם אפי' על פת ויין אם אמר שהכל יצא לפיכך כשהוא ספק לו אם הוא פה"א או פה"ע מברך בפה"א וכן כשהוא ספק לו מצד הדין ואם הוא מסופק אם ברכתו שהכל יברך שהכל אבל אם הוא ספק לו מחמת שלא למד לא יאכל עד שילמוד. ואם היה לפניו פה"א ופה"ע ובירך על של האדמה ונתכוין לפטור של העץ יצא (סימן ר"ו):
כב אם בירך על פירות שהיו לפניו ואח"כ הביאו לו עוד פירות שהם מעין הברכה שבירך אם היה דעתו בשעת ברכה שיביאו לו פירות א"צ לחזור ולברך. ואם היה נמלך ושלח עוד אחר פירות צריך לברך. ובסתם אם כשהביאו היה לו עוד מהראשונות א"צ לברך מספק אבל אם לא היה לו צריך לברך ואם שתה שכר והביאו לו אוכל שברכתו שהכל או להיפך כיון שהוא מין אחר לגמרי צריך לברך (סי' ר"ו מ"א):
כג בירך על אוכל ונאבד או על משקה ונשפך והיה לפניו עוד בשעת ברכה והיה דעתו עליו בשעת ברכה א"צ לברך. ואם לאו צריך לברך (סי' ר"ו):
כד אם נקט כוס שכר וסבר שהוא יין ופתח לברך בא"י אדעתא דיין וסיים שהכל ואפי' סיים בפה"ג ובתוך כדי דיבור נזכר ואמר שהכל יצא. ואם לא נזכר תוך כדי דיבור ויש עוד יין לפניו והיה דעתו בשעת ברכה לשתות ממנו יכול לשתות על סמך ברכה זו ואפי' טעם כבר מהשכר דטעימה לא הוי הפסק וא"צ לברך מספק (שהמג"א בסי' ר"ט ס"ק ה' סיים בצ"ע):
כה מסתפק בברכה אם בירך א"צ לחזור ולברך רק בברכת המזון וברכת התורה צריך לחזור ולברך (סי' ר"ט):
כו ברכה אחרונה אין מחויב אלא בכזית. ועל משקין אינו מחויב ברכה אחרונה רק ברביעית ואפי' על יין שרף וביין יש מסתפקין שחייב לברך על כזית כן לא ישתה פחות מרביעית ואכילה מצטרף גם כן אם אכל כזית ולא שהה יותר מכדי אכילת פרס שהוא שיעור ג' ביצים מלחם חטין ואוכל בליפתן מהר אפילו שינה מקומו בנתיים וצירוף שתיה ג"כ כשיעור אכילת פרס ואף שיש חולקין מ"מ ספק ברכות להקל. וכל האוכלין מצטרפין לכזית אפילו פת לפירות לברכת בנ"ר. ואם אכל חצי זית פת וחצי זית מז' מינים מברך אחריהן מעין ג' כי הצירוף הוא להקל שבשניהם. וכל המשקין מצטרפין לרביעית. ואוכל ומשקה אין מצטרף. אם לא משקה שעל האוכל שמכשירו מצטרף להאוכל (סי' ר"י). וברכה ראשונה א"צ שיעור ואפי' בכל שהוא אסור ליהנות בלא ברכה:
כז אם רוצה לאכול הרבה דברים את שברכתו חשובה יקדמנו. וזה סדרן המוציא קודם לבמ"מ על חטין אפי' שהן לחמניות שאין הפת פוטרן. בפה"ג קודם לבפה"ע. בפה"ע ובפה"א קודם לשהכל. ובכל אלו אין משגיחין על חביב כלל. בפה"ע ובפה"א יקדים המין הרגיל להיות חביב אצלו אפי' השני הוא חביב לו עתה. ואם שניהן רגילין להיות חביבין בשוה יקדים מה שחביב לו עתה ואפי' אם אחד הוא מין ז' מקדים החביב. ואם שניהן חביבין בשוה מקדים מין ז' ואם שניהן אינן מין ז' וחביבין בשוה בפה"ע קודם לבפה"א ואין פה"ע נפטר בברכת פה"א. אמנם אם האחד שלם מקדים השלם ואפי' השני חביב ומין ז' (ואף שהמ"א בסימן רי"א ס"ק א' כתב דמקדים המין ז' ואפי' הוא חצי והב' שלם זהו לדעת הרא"ש דפוסק כר"י דמין ז' עדיף אפי' משלם אבל למאי דקיי"ל כרבנן דחביב עדיף ממין ז' ממילא שלם עדיף מחביב כמ"ש המ"א שם) ודוקא כשהשני אינו מין ז' כלל אבל אם שניהם מין ז' והא' מוקדם בקרא צריך להקדימו אפילו השני הוא חביב (פ"מ במ"א ס"ק י') וזה סדרן. זיתים. תמרים. ענבים. תאנים. רמונים. (והטעם שזיתים ותמרים סמוכין לארץ בתרא יותר). וברכת במ"מ אפי' מתבשיל של שעורים קודם לכל ברכת הפירות ואפי' לברכת היין ואפי' לזיתים (אליה רבה ואבן העוזר שם). ואם איחר מה שראוי להקדים אינו נפטר השני אפילו כשברכותיהן שוות אם לא שנתכווין לפטרו (מ"א שם ס"ק י"א) ולא שייך קדימה כי אם כשמונחין שניהם לפניו ורוצה לאכול משניהם:
כח טועם ופולט לועס ופולט א"צ ברכה (סימן ר"י):
כט בין ברכה לאכילה אם הפסיק בדיבור כדי שאילת שלום צריך לחזור ולברך. ושתיקה ל"ה הפסק. ואם בירך קודם שהביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת (סי' ר"ו):