אור ברסלב
דרך החיים דיני ברכת הנהנין

דרך החיים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

דיני ברכת הנהנין

הלכות ברכות הנהנין

על פירות האילן בורא פרי העץ. ועל פירות האדמה בורא פרי האדמה. ויש בזה הרבה כללים ואלו הן

א אם בחורף מתקלקל העץ שעל גבי קרקע ולא נשאר רק השורש שתחת הקרקע לא מיקרי אילן וברכ' הפירות שגדל על כגון זה בפה"א ויאגדע"ס שחורים הנקראים אפעני"ס ברכתן בפה"ע (מג"א סי' ר"ג ס"ק א'):

ב פירות הגדילין מאליהן בלא זריעה ונטיעה ואינן ראוין לאכלן חיין רק ע"י בישול וטיגון הן בכלל עשבי דדברא וברכתן אחר בישול וטיגון שהכל (מג"א סי' ר"ג ס"ק ב' וט"ז סי' ר"ד ס"ק א') לכן שוועמלי"ך או גריפק"ס מבושלים ופטי"ר זעל"י מטוגן וקוואסניצע"ס של יער כבושים שאינן ראויים לאכלן חיים כל אלו ברכתן שהכל:

ג אבל פירות הגדילים מאליהן וטובים לאכלן חיין כגון יאגדע"ס ומאלינע"ס ותפוחי יער וכן פירות שאינן טובים לאכול חיין וגדלין ע"י זריעה ונטיעה מברך על של עץ בפה"ע ועל של אדמה בפה"א (מ"א וט"ז שם):

ד דברים שלא היה עיקר נטיעת האילן בשבילם וטובים לאכול חיין כגון גרעינין מתוקים וקליפות שטובין לאכול חיין ועיקר נטיע' האילן לא היה רק בשביל גוף הפרי ולא בשבילם מברך עליהם בפה"א (באר היטב סי' ר"ב ס"ק י') ואם בירך בפה"ע יצא כיון דלרוב פוסקים עיקר הברכה כך:

ה ואם אותן הדברים אינן ראויין לאכול חיין רק ע"י טיגון או מיתוק ע"י האור כגון גרעינין מרי' וקליפות מראנצי"ן וכיוצא שאינן ראויין לאכול חיין רק ע"י טיגון שהכל ואם בירך בפה"א או בפה"ע יצא (ועיין קונטרס אחרון):

ו ענבים קודם שנגמרו שקורין אום צייטיג ואינן גדולים כפול בפה"א ושאר כל הפירות כשהן ראויין לאכול חיין ע"י הדחק בפה"ע ואם אינן ראויין לאכלן חיין אפי' ע"י הדחק רק ע"י טיגון שהכל (סי' ר"ב סעיף ב'):

ז אם ריסק פירות עד שאינו ניכר ממשן כלל מפסיד ברכתו ומברך שהכל אבל אותן שדרכן תמיד לרסק כמו בשמים מברך ברכה הראוי' להן (עקו"א):

ח פירות שטובין חיין יותר ממבושלין במים. כשהן חיים מברך ברכה הראוי' להן. בישלן במים שהכל. בישלן עם דבר אחר ונשבחו אם אותן הדברים הן רק טפל בבישול זה כעין שומין ובצלין שטובין לאכול חיין יותר ממבושל במים לבד ובישלן עם בשר ונשבחו כיון שהן רק טפל בבישול זה שהכל (עקו"א). אבל אם נשבחו כשבישלן עם בשר או עם דבר אחר והן עיקר בבישול זה כגון מערי"ן וריבי"ן שמבשלין עם בשר ומשביחין או אגוזים ושאר פירות שטיגנן בדבש אף שאם היה מבשלן במים לבד היו נשתנו לגריעותא מ"מ כיון שמשביחין בבישול שהן עיקר בבישול זה בישלן מברך על של עץ בפה"ע ועל של אדמה בפה"א (ועקו"א):

ט דברים שאינן נאכלין חיין לרוב ב"א רק ע"י בישול ובישול במים לבד יותר טובין או אפילו שמשביחין על ידי בישול עם דבר אחר והן עיקר בבישול זה כמו מערי"ן וריב"ן קרוי"ט בוריקע"ס וקטניות יבשים חיין שהכל. בישלן בפה"א (עקו"א). אבל קטניות רטובין או של גינות שנזרעין ע"ד לאכול חיין מברך בפה"א אפי' על השרביטין אבל של שדות שדרכן להניחן עד שיתייבשו ולאכלן מבושלים מברך כשהן חיין שהכל. בישלן בפה"א (ט"ז סי' ר"ד ס"ק ד'). שומין ובצלים שהזקינו ואינן ראויין לאכול חיין רק ע"י פת שהכל (ט"ז סי' ר"ה):

י אוכל שמזיק כגון ששותה שמן זית בלא תערובות או שאוכל פלפלין וזנגבי"ל בלא תערובות אינו מברך כלל:

יא אוכל שנתקלקל עד שאינו ראוי לאכלו רק ע"י הדחק מברך שהכל אבל אם אינו ראוי לאכילה כלל אינו מברך כלל. ויין שריחו וטעמו חומץ מברך שהכל אבל אם טעמו יין רק שריחו חומץ מברך בפה"ג וכן יין מבושל אפי' שמו בו דבש ופלפלים כיון שלא נשתנה לגריעותא מברך בפה"ג:

דין דברים המטוגנין

יב א'. אם מטגנין פרי העץ בפה"ע. ופה"א בפה"א. ואפי' אותן שטובין חיין יותר ממבושלין. לכן קריי"ן (עקו"א) וצנון ומערי"ן שטיגנן וכן אפילו ירקות הגדלין מאליהן וטובים לאכול ג"כ חיין וטיגנן בפה"א:

ב' אום צייטיגע פירות שטיגנן כגון גרינע פלוימע"ן וכיוצא אם היו נאכלין חיין ע"י הדחק בפה"ע. ואם לא היו נאכלין חיין אפי' ע"י הדחק וטיגנן שהכל:

ג' פירות וירקות שגדלין מאליהן בלא זריעה ונטיעה כגון פטי"ר זעל"י וקלמסין שהכל (וקלמסין או שאר מרקחת שאינן נאכלין חיין שלוקחים מעכו"ם אסורים משום בישולי עכו"ם) קליפות וגרעינין מתוקין שנאכלין חיין בפה"א ואם בירך בפה"ע יצא. קליפות וגרעינין שאינן נאכלין חיין כגון מראנצין שיילכ"ץ וכיוצא בהן שהכל ואם בירך בפה"ע או בפה"א יצא:

ד' פלפלין וזנגבי"ל או וורדין מטוגנין בפה"א:

יג בשמים שחוקין עם צוקע"ר מברך כברכת הבשמים שהן עיקר:

יד מי סחיטת פירות וכן פרי שאין עומד רק למוצצו כגון קאלינע"ס וכן צוקע"ר או המוצץ קנים מתוקין שהכל (עקו"א):

טו מי בישולי פירות שלא בישלן רק למימיהן שהכל אבל אם בישל ג"כ לצורך הפירות ועיקר נטיעת הפירות היה אדעתא לצורך בישול הפירות והמשקה עשוי לטבל בו. ברכת המשקה כברכת הפרי. וכשנחסר דבר אחד מאלו התנאים מחלוקת הפוסקים ע"כ יש לברך שהכל. לפיכך אם בישל ה' מיני דגן או פירות מז' מינין דאז יש ספק בברכה אחרונה ע"כ יאכל גם הפירות וישתה מים לצאת כל הדיעות (מג"א סי' ר"ה סק"ו וסי' ר"ב ס"ק כ"ב וע' בקו"א):

טז פת ממיני קמחים שאינן מה' מינים כגון רעטשניק"ס שהכל. ותבשיל שעושה מהן כגון רעטשיני גרויפין אם נתמעכו על ידי כלי מנוקב או תבשיל מקמח שלהן שהכל. אבל כשממשן בעין אפילו מיעכן בכף בפה"א (מג"א סימן ר"ה ס"ק י"ג וכ"כ אבן העוזר שם) וכן הדין באורז ודוחן אף שיש דין אחר באורז מ"מ כיון שאנו מסופקין מה נקרא אורז לכן דין אורז ודוחן שוה:

יז עירב קמח של ה' מינים עם שאר קמחים ואפה פת אם יש מהקמח של ה' מינים כזית בכדי אכילת פרס ואכל כל הפרס מברך המוציא וברכת המזון. ואם לאו מברך המוציא ועל המחיה אפילו לא אכל רק כזית. ואם עשה תבשיל אם יש כזית בכא"פ במ"מ ועל המחיה. ואם לאו במ"מ ובורא נפשות (סימן ר"ח סעיף ט') ואם לא עירבו עם קמחים רק שעירב קמח של ה' מינים עם שאר מינים שאינן מיני קמחים מברך במ"מ ועל המחיה ואפי' אין בו כזית בכא"פ אם לא שלא נתן הקמח רק לדבק בעלמא (מג"א שם ס"ק ט"ו) וקמח אורז יש לו דין קמח קטניות (אף שהמ"א הביא בסי' ר"ח שיש חולקין דבאורז אפי' בפחות מכזית בכא"פ מברך בהמ"ז מ"מ בסי' תנ"ג הכריע לחומרא דבעינן כזית בכא"פ אפילו באורז וגם אנו מסופקים אם אורז הוא מה שנקרא רייז או מה שנקרא הירז):

יח אם אוכל שני מאכלין שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כוונתו על אחד מברך עליו ופוטר השני אפי הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר ופוטר הב' שהעיקר פוטר הטפל. אבל אם יש בתערובת אפי' מעט מה' מינין שעירב בתוכו כדי לאכלו מברך במ"מ ופוטר השני. וכן כששורה דובשנין ביי"ש אף שעיקר כוונתו על היי"ש רק שאוכל עמו הדובשנין כדי שיהיה מוטעם נפטר היי"ש הבלוע בברכת הדובשנין. אבל כשלא נתן הקמח של ה' מינין רק לדבק בטל להתבשיל (סי' ר"ד סעיף י"ב ור"ז סעיף ז' ורי"ב סעיף א'):

יט אם אוכל שני מאכלים זה אחר זה ואין כוונתו בהשני רק למתק חריפות הראשון והיה דעתו עליו כשבירך על הראשון נפטר השני כדין טפל. ואם לא היה דעתו עליו מברך שהכל. דהטפל מפסיד ברכתו העיקרית ומברך שהכל (מ"א סי' רי"ב סק"ב). ויש למנוע מלאכול פת למיתוק השתיה ואם אכלו למיתוק א"צ נטילה ולא ברכה. ודוקא שהיה דעתו מתחלה לאכול פת למיתוק. פלאדין במדינתנו שהדובשנין טובים מברך במ"מ ופוטר המילוי אבל אם אוכל אח"כ המילוי לבד בלא הדובשנין הן ג"כ עיקר ומברך עליהן ברכה הראויה להן (נלמד מהא שכתב הט"ז סי' רי"ב ס"ק ח' ברקיקין דקין שהן טפלים למרקחת ומ"מ אם אכל הרקיקין לבד הן גם כן עיקר וכו' וה"נ דכוותיה וגם הא"ר הביא פוסקים דס"ל שהמרקחת עיקר אפי' בדובשנין ע"ש) אבל דבר שאוכל לטפילה קודם אכילת העיקר יש מחלוקת בברכתו לכן לא יאכל הטפילה קודם העיקר ואין הטפל נפטר בברכת העיקר שאכל קודם רק כשהיה דעתו עליו בשעת אכילת העיקר וגם כשלא שינה מקומו מחדר לחדר בין העיקר לטפל אם לא שהעיקר הוא מדבר שטעון ברכה במקומו:

כ יין פוטר כל מיני משקין שהיו לפניו בשעת ברכה שכל המשקין טפלין לו [סימן קע"ד]:

כא אם בירד על פירות האילן בפה"א יצא ועל כולם אפי' על פת ויין אם אמר שהכל יצא לפיכך כשהוא ספק לו אם הוא פה"א או פה"ע מברך בפה"א וכן כשהוא ספק לו מצד הדין ואם הוא מסופק אם ברכתו שהכל יברך שהכל אבל אם הוא ספק לו מחמת שלא למד לא יאכל עד שילמוד. ואם היה לפניו פה"א ופה"ע ובירך על של האדמה ונתכוין לפטור של העץ יצא (סימן ר"ו):

כב אם בירך על פירות שהיו לפניו ואח"כ הביאו לו עוד פירות שהם מעין הברכה שבירך אם היה דעתו בשעת ברכה שיביאו לו פירות א"צ לחזור ולברך. ואם היה נמלך ושלח עוד אחר פירות צריך לברך. ובסתם אם כשהביאו היה לו עוד מהראשונות א"צ לברך מספק אבל אם לא היה לו צריך לברך ואם שתה שכר והביאו לו אוכל שברכתו שהכל או להיפך כיון שהוא מין אחר לגמרי צריך לברך (סי' ר"ו מ"א):

כג בירך על אוכל ונאבד או על משקה ונשפך והיה לפניו עוד בשעת ברכה והיה דעתו עליו בשעת ברכה א"צ לברך. ואם לאו צריך לברך (סי' ר"ו):

כד אם נקט כוס שכר וסבר שהוא יין ופתח לברך בא"י אדעתא דיין וסיים שהכל ואפי' סיים בפה"ג ובתוך כדי דיבור נזכר ואמר שהכל יצא. ואם לא נזכר תוך כדי דיבור ויש עוד יין לפניו והיה דעתו בשעת ברכה לשתות ממנו יכול לשתות על סמך ברכה זו ואפי' טעם כבר מהשכר דטעימה לא הוי הפסק וא"צ לברך מספק (שהמג"א בסי' ר"ט ס"ק ה' סיים בצ"ע):

כה מסתפק בברכה אם בירך א"צ לחזור ולברך רק בברכת המזון וברכת התורה צריך לחזור ולברך (סי' ר"ט):

כו ברכה אחרונה אין מחויב אלא בכזית. ועל משקין אינו מחויב ברכה אחרונה רק ברביעית ואפי' על יין שרף וביין יש מסתפקין שחייב לברך על כזית כן לא ישתה פחות מרביעית ואכילה מצטרף גם כן אם אכל כזית ולא שהה יותר מכדי אכילת פרס שהוא שיעור ג' ביצים מלחם חטין ואוכל בליפתן מהר אפילו שינה מקומו בנתיים וצירוף שתיה ג"כ כשיעור אכילת פרס ואף שיש חולקין מ"מ ספק ברכות להקל. וכל האוכלין מצטרפין לכזית אפילו פת לפירות לברכת בנ"ר. ואם אכל חצי זית פת וחצי זית מז' מינים מברך אחריהן מעין ג' כי הצירוף הוא להקל שבשניהם. וכל המשקין מצטרפין לרביעית. ואוכל ומשקה אין מצטרף. אם לא משקה שעל האוכל שמכשירו מצטרף להאוכל (סי' ר"י). וברכה ראשונה א"צ שיעור ואפי' בכל שהוא אסור ליהנות בלא ברכה:

כז אם רוצה לאכול הרבה דברים את שברכתו חשובה יקדמנו. וזה סדרן המוציא קודם לבמ"מ על חטין אפי' שהן לחמניות שאין הפת פוטרן. בפה"ג קודם לבפה"ע. בפה"ע ובפה"א קודם לשהכל. ובכל אלו אין משגיחין על חביב כלל. בפה"ע ובפה"א יקדים המין הרגיל להיות חביב אצלו אפי' השני הוא חביב לו עתה. ואם שניהן רגילין להיות חביבין בשוה יקדים מה שחביב לו עתה ואפי' אם אחד הוא מין ז' מקדים החביב. ואם שניהן חביבין בשוה מקדים מין ז' ואם שניהן אינן מין ז' וחביבין בשוה בפה"ע קודם לבפה"א ואין פה"ע נפטר בברכת פה"א. אמנם אם האחד שלם מקדים השלם ואפי' השני חביב ומין ז' (ואף שהמ"א בסימן רי"א ס"ק א' כתב דמקדים המין ז' ואפי' הוא חצי והב' שלם זהו לדעת הרא"ש דפוסק כר"י דמין ז' עדיף אפי' משלם אבל למאי דקיי"ל כרבנן דחביב עדיף ממין ז' ממילא שלם עדיף מחביב כמ"ש המ"א שם) ודוקא כשהשני אינו מין ז' כלל אבל אם שניהם מין ז' והא' מוקדם בקרא צריך להקדימו אפילו השני הוא חביב (פ"מ במ"א ס"ק י') וזה סדרן. זיתים. תמרים. ענבים. תאנים. רמונים. (והטעם שזיתים ותמרים סמוכין לארץ בתרא יותר). וברכת במ"מ אפי' מתבשיל של שעורים קודם לכל ברכת הפירות ואפי' לברכת היין ואפי' לזיתים (אליה רבה ואבן העוזר שם). ואם איחר מה שראוי להקדים אינו נפטר השני אפילו כשברכותיהן שוות אם לא שנתכווין לפטרו (מ"א שם ס"ק י"א) ולא שייך קדימה כי אם כשמונחין שניהם לפניו ורוצה לאכול משניהם:

כח טועם ופולט לועס ופולט א"צ ברכה (סימן ר"י):

כט בין ברכה לאכילה אם הפסיק בדיבור כדי שאילת שלום צריך לחזור ולברך. ושתיקה ל"ה הפסק. ואם בירך קודם שהביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת (סי' ר"ו):

דיני ברכת בורא מיני מזונות

א כל שהוא מחמשת המינין היינו חטה. שעורה. כוסמין. שבולת שועל. שיפון. ולא עשאו פת רק תבשיל ממיני קמחי' כגון דייסא וכן אם בישל דגן וחטין שלימות שהוסרו קליפתן כגון הריפות של שעורין ואפילו לא הוסרו קליפתן ונתבשל עד שנתמעך ונדבקו הגרעינין זה לזה מברך במ"מ ואחריו מעין ג' אבל אם לא הוסרו קליפתן וגם לא נתמעכו מברך בפה"א. ולאחריו יש מחלוקת אי מברך בנ"ר או מעין ג' ע"כ לא יאכל כשיעור רק תוך הסעודה ואם אירע שאכל שלא בתוך הסעודה מברך בנ"ר (מ"א סי' ר"ח סק"ב):

ב קמח ששלקו עד שנעשה רך וראוי לשתי' מברכין שהכל ובנ"ר אבל אם הוא עב אף שאינו ראוי ללעסו מברך במ"מ ומעין ג':

ג פת שאין דרך העולם לקבוע עליו סעודה ולא לאכול ממנו שיעור שביעה נקרא פת הבאה בכסנין כמו לעקי"ך שנילוש ברוב דבש ומיעוט מים. או עיסה שנילושה במי פירות או בביצים. או פת שנילוש במים וממולא בפירות כמו שעושין בפורים. או קיכלי"ך יבשים אף שנילושו במים מברך במ"מ. ודוקא שאינו אוכל שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים. אבל אם אוכל שיעור שאחרים רגילין לקבוע סעודה דהיינו ג' או ד' ביצים ואפילו אם בזה לבדו ליכא שיעור רק שאכל עם פת זה דברים המלפתין כגון בשר וכיוצא בו ועם כולן היה שיעור שביעה מברך המוציא ובהמ"ז. אבל דבר שהוא אוכל בפ"ע ולא ללפת לא מצטרף. ואם אכל פת כסנין והיה דעתו לאכול מעט ובירך במ"מ ונמלך לאכול שיעור שביעה מברך ברהמ"ז ואם איכא בהמותר שיעור שביעה מברך גם כן המוציא (ועיין קו"א):

ד פירגי"ש ופשטיד"א אפויין הממולאין בבשר וגבינה וכיוצא בו מה שדרך העולם לקבוע עליו סעודה ולאכול ממנו שיעור שביעה לא נקרא פת כסנין ומברך המוציא וברהמ"ז בכזית (ועקו"א):

ה עיסה שאין מגבלין אותה רק שופכין אותה על עלי ירקות ואופין בתנור שקורין נאליסנ"ק מברך בורא מיני מזונות ואם אוכל שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים מברך המוציא ובהמ"ז ואותן שאין אופין בתנור רק בין שני ברזילים שקורין ואפלטק"י לא יאכל שיעור ג' או ד' ביצים רק בתוך הסעודה (קס"ח):

ו עיסה שנילושה במים ובישלה מברך במ"מ אפילו בשיעור שביעה. ועיסה שטיגנה נהגו לברך במ"מ. וירא שמים לא יאכל רק תוך הסעודה. ודוקא כעין קיכלי"ך המטוגנין שיש בהן תואר לחם. אבל לאקשי"ן המטוגנים או עיסה שבלילתה רכה שטיגנה מברך במ"מ לכ"ע:

ז אם פירר פת ובישלו אם היה בכל פירור כזית מברך המוציא. ואם לאו מברך במ"מ. לכן בפסח שעושין חרעמזלי"ך יש להן דין עיסה שבלילתה רכה שטיגנה. וכן לעקי"ך שעושין בפסח יש לו דין כסנין כיון שבשעת העירוב נתקלקל התואר לחם (וע' קו"א):

ח דברים הבאים בתוך הסעודה אם הן דברים שדרכן לאכול תמיד בתוך הסעודה למזון ולשובע א"צ ברכה אפי' נשלחו ממקום אחר. אבל פירות שדרכן לאכול חיין בלא סעודה ואכלן חיין בתוך הסעודה צריך ברכה. ואם בישלן עם בשר ואכלן עם פת יש מחלוקת בין הפוסקים ע"כ יאכל מעט בלא פת ויברך עליהם. אבל כשעיקר קביעות סעודה היה על פירות שלא היה לו דברים אחרים בסעודה יאכל מעט עם פת תחלה ושוב א"צ ברכה. ומשקין ששותה בתוך הסעודה א"צ ברכה. ויין צריך ברכה אפילו בתוך הסעודה אם לא ששתה יין לפני הסעודה. וכן הדין בפת כסנין ולחמניות אותן שדרכו לאכול בתוך הסעודה למזון ולשובע ודעתו לכך כמו פירגי"ש וקרעפלי"ך פטור. אבל דברים שדרכן לאכול בלא סעודה כמו לעקי"ך וקיכלי"ך ודעתו הוא לקינוח חייב בברכה לפניו ולא לאחריו אם לא שדעתו לאכול מהן שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים ברכת המוציא פוטרן:

ט על פירות מז' מינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל מברך ברכה אחרונה על העץ. ועל היין מברך ברכה אחרונה על הגפן. ומזכירין בה מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש ואם לא הזכיר יצא [מ"א סימן ר"ח ס"ק י"ח]. ואם אכל מיני מזונות וגם פירות מז' מינים יכללם בברכה אחת ויקדים המחיה ואח"כ הגפן ואח"כ פרי העץ ומסיים ונודה לך על המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות בא"י על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות:

י אכל פירות מז' המינים ואכל תפוחים וכיוצא בהם א"צ לברך בנ"ר על התפוחים לפי שהם בכלל ברכת על העץ ועל פרי העץ אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בנ"ר על התפוחים ואפילו חתם על הארץ ועל הפירות. אבל אם אכל ענבים או צמוקים ושתה יין ובירך על הגפן ועל פרי הגפן נפטר מברכת העץ של ענבים או הצמוקים לפי שגם הם פרי הגפן והוא שנתכוין לפוטרם אבל בסתם אינו פוטרם הואיל וברכתם המיוחדת להם אינה פרי הגפן אלא פרי העץ לפיכך לכתחלה לא יתכוין לפוטרם בברכת הגפן אלא יכלול אותם בפירות כמש"ל. וכן בברכה ראשונה לא יתכוין בברכת היין לפטור גם הענבים או הצמוקים אלא יברך עליהם ברכה המיוחדת להם. ואם נתכוין לפטרם או שטעה ובירך על הענבים או צמוקים בפה"ג יצא:

יא ברכת שלשה אינה פוטרת מעין ג' שאם אכל פירות מז' המינים וטעה ובירך בהמ"ז לא יצא חוץ מתמרים ויין הואיל והם סועדים את הלב ואפי' לא אמר עליהם אלא ברכת הזן לבדה בין על התמרים בין על היין יצא אע"פ שלא אמר מעין ברכת הארץ וירושלים וא"צ לחזור ולברך מעין ג' מ"מ אם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן לא יחתום אלא יתחיל מיד ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו' ויסיים בברכת מעין ג' וברכת הזן שבירך הוא במקום על הגפן או על העץ של תמרים וכ"ז בדיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכה המיוחדת לו ולא יפטור תמרים ויין בברכת המזון. ואפילו כבר אכל פת ורוצה לברך ברכת המזון צריך לברך תחלה מעין ג' על התמרים שאכל קודם אכילת הפת:

יב ברכת בנ"ר אינה פוטרת מעין ג' לפיכך כל דבר שנסתפק בברכתו אם ברכתו מעין ג' או בנ"ר ורוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה יאכל עמו דבר שברכתו בנ"ר ודבר שברכתו מעין ג' מאותו המין שמסתפק כגון אם מסתפק בתבשיל אם ראוי לברך אחריו על המחיה או בנ"ר יאכל מיני מזומת ודבר אחר שברכתו בנ"ר בודאי ויברך על המחיה ובנ"ר ופוטר תבשיל זה ממ"נ ואם מסתפק בפרי אם הוא מז' מינים יאכל פרי אחר מז' המינים בודאי ויברך על העץ ועל פרי העץ ויוצא גם על פרי זה ממ"נ וא"צ דבר אחר לברך עליו בנ"ר. אבל אם אין לו פרי אחר אין לו תקנה ע"י שישתה יין ויברך על הגפן או לאכול תבשיל מחמשת המינין ויברך על המחיה ולכלול על העץ ועל פרי העץ בעל הגפן או בעל המחיה על הספק. ואם כבר אכל יברך על העץ ועל פרי העץ שהוא יוצא בה ממ"נ אבל לא בנ"ר שהוא ספק ברכה לבטלה. ואם הוא תבשיל שברכתו ספק אם היא על המחיה או בנ"ר לא יברך אחריו כלל לא מעין ג' ולא בנ"ר אא"כ יש לו דבר אחר לברך אחריו בנ"ר (מ"א סי' ר"ח ס"ק כ"ו):

יג כל מה שאוכל ושותה לרפואה ואין החיך נהנה ממנו א"צ ברכה. אבל שתה משקה טוב לרפואה שהחיך נהנה ממנה מברך ברכה הראוי' לו:

תוכן העניינים

דרך החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה