אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א שו"ת דרכי שלום › סימן יז

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

שו"ת דרכי שלום · סימן יז

סימן טז

להרב מו"ה אברהם יצחק ז"ל אבד"ק סעכוסטב ולהרב מוהר"ז מו"צ ד"ק קעשוניב בדבר מה שהתיר בקעשוניב הבשר שבין צלע י"ב לי"ג בלא ניקור עפ"ד השי"צ בכונת אביו הנו"ב והמנקר צווח שהמנהג פשוט לאסרו ורו"מ כתבו דהוי מנהג בטעות וטרם אבאר הנלפע"ד אעתיק דברי כמה מחברים בענין זה שאינם מצוים ביד כל אדם וז"ל מהרי"ל דף ג' ע"ב דופן כבש הובא מבית הטבח ומצא בה מהר"י סג"ל י"ג צלעות ואמר לחתוך הצלע העליונה כי היא צריכה ניקור כמו האחורים דאין שייך לפנים רק י"ב צלעות ואמר יש ליזהר בזה למנות בכל פעם דהטבחים שוגגים מחמת מהירות עכ"ל וז"ל תשו' מ"ב סי' ס"ו על אשר נמצא צלע יתירה בבהמה מצד זה וכן מצד ב' ונסתפקו לפי המנהג שנוהגים להניח צלע א' מכאן ומכאן לחלק הפנים רק י"ב צלעות כדרכו או א"צ להניח לאחוריים רק צלע א' כדרכו וישארו י"ג צלעות לחלק הפנים. חשיבה חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי בכל החיבורים שצריך להניח אפי' צלע א' לחלק אחוריים ואיני יודע למה נהגו כן ומה איסור יש וכו' ולפ"מ שמצאתי במחברים אין שום צד איסור חלב בחצי חלק הפנים רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר בראש הדפנות על הכסלים כמ"ש ברמ"א סי' ס"ד ולפ"ז אפי' צלע א' א"צ להניח כ"ש ב' צלעות ובתה"ד סי' קע"ז מצאתי שאם נמצא בבהמה צלע יתירה דיש נמנעים מלאכול מפני שקרובה לחלב הכליות ומשמע דדוקא בצלע יתירה וכו' דהאי צלע אין לה מקום בדופן שבחלק הפנים וקרובה לחלב הכליות ואפי' בכה"ג רק יש נמנעים ולא הלכה פסוקה היא אבל בדליכא צלע יתירה ליכא למ"ד דאוסר ובמהרי"ל כתב וז"ל (כמש"ל בשמו) ומשמע דהאי עובדא הוי בצלע יתירה ובאותה צלע אמר מהרי"ל שצריכה ניקור ואינו מספיק במה שהניח הטבח צלע א' כמנהגם אלא אף אותה צלע צריכה ניקור ואין שייך לפנים רק י"ב צלעות ולפי שלפעמים יש צלע יתירה והטבחים אינם יודעים ע"כ צוה למנות בכל פעם י"ב צלעות וחומרא יתירה היא להחמיר כולי האי דהא אפי' בצלע א' אין אנו רואים שום איסור מצד הדין בפוסקים רק משום המנהג והבו דלא לוסיף ומ"מ כבר נשתרבב המנהג להניח צלע א' לחלק האחוריים אבל להניח יותר מצלע א' ל"נ כלל בעיני ואח"ז מ"כ בשם הרה"ג מו"ה שכנא שלום ז"ל שמעשה בא לפניו שנמצא לבהמה י"ד צלעות מצד א' וכולן דומות זל"ז והכשיר את הי"ג עכ"ל והרב הזה הי' גדול בדורו וראוי לסמוך עליו למעשה. עכ"ל המ"ב וע' בש"ך סי' ס"ד סק"י שרמז אליו בקצרה. ואני מצאתי בשו"ת הרא"ש בסופו נדפס תשו' א' מהרב מו"ה יעקב סוראזינה וזה תו"ד נשאלתי מאין לנו מנהג זה להיות נזהרים לבלתי לקנות מהקצבים צלע האחרונה שקורין צלע י"ג שמניחים אותה בחלק האחוריים אם יש איסור בצלע ההוא או לא ורבים מלעיגים על מנהג זה ואומרים כי מנהג שטות הוא כי לא מצאו איסור בדבר ובאמת ע"ז לבי דוי מהמלעיגים על דברי אלקים חיים ועתידים ליתן את הדין ואנכי הרואה הטעם מדוע נזהרים לא משום שהיא אסורה רק שיש טרחא גדולה לנקרה ולגררה ולהסיר החלב שעליה ולזה נוהגים לחתוך ראשי עצם הקוליות וראש עצם השוק ולא מצינו בדחז"ל עצם שי"ב איסור רק שיש בהם טירחא גדולה לנקרם ולגררם וניקור הצלע הוא שמסירים העור שעליה ואח"כ מפרידים העצם מן הבשר ומגררים אותה היטב באופן שלא נשאר עליה לא בשר ולא חלב ומסירים החלב האדוק בצדה ואצלה ותחתיה יש בהם חוטין מחמשה חוטין דאית בכפלי האסורים משום חלב ולפ"ז מנהג פרישות זה מנהג ותיקין הוא שהעם לפעמים אינם זהירים איך יקחו הצלע ההוא פעם יקחו הצלע רחב דהיינו דבוק בבשר מהכסלים הרבה ויבואו לידי מכשול לאכול תרבא דתותי מתני ותרבא דקליבוסתא ושאר חלבים וחוטים האסורים דלאו כ"ע גמירי דיני הניקור ומדאגה בדבר עשו קדמונינו פרישות זו וגבול נתנו בין חלקי הפנים ובין האחוריים והוא העצם הזה וכל מי שמלעיג על מנהג זה נידון וכו' ושומר נפשו ירחק עכת"ד והרב הנ"ל הי' תלמידו של הר"צ מקראקא שבימי הרמ"א וכמ"ש בתשו' שאח"ז שם שלמד ממנו מלאכת הניקור והדינים ע"ש ותשו' זו נעלמה מכל האחרונים ומלשון זה מבואר דאין איסור על הבשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג כי העצם הוא הגבול וז"ל הזב"ש מאוד צריכים הרבנים להזהיר הקצבים כשמחלקין הבהמה לשנים היינו חלק הפנים וחלק אחוריים וכשמניחין הקצבים י"ב צלעות לחלק הפנים יזהרו לחתוך בשוה ולא יזיזו ידם לחתוך למעלה אפי' כ"ש מבשר שבין צלע י"ב לי"ג ששייך לקושליץ עצמו שצריכים לנקר אותו היטב וסיוע לדברי מלשון העיטור שכתב וגורר אותו חלק המתנים וכו' ולכן צריך לנקר מכ"ש הבשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג ששייך לקושליץ עצמו שצריך לנקר אותו היטב וכו' ומכ"ש באם שיזדמן לפעמים צלע בכל צד או בצד א' יותר מי"ג צלעות עם הצלע הקטנה והקצבים מניחים בעוה"ר י"ג צלעות בחלק הפנים ומכשילים את הרבים ע"ש עוד בזה ובכנפ"י סי' ס"ד כתב וז"ל ומשמע ממהרי"ל דכל הצלעות היתירים על י"ב צריכים ניקור כיון שהם קרובים לחלב הכליות. וז"ל מהרי"ל (כמ"ש בשמו) אכן בתשו' מ"ב כתב דחומרא יתירה הוא וכו' ואינני רואה שיהי' כדאי לדחות מה שהחמיר מהרי"ל בפירוש דכל שהם יותר מי"ב שצריכים ניקור ומ"ש המ"ב דגם בהנחת צלע א' אינו אלא מחמת המנהג היינו מאותן י"ב שהם מחלק הפנים אבל מן היתירות אינו נזכר כלום בדבריהם ובמה נדחה קבלת הראשונים וידוע שמהרי"ל גדול בדורו הי' ורוב דבריו קבלה מרבותיו. ומ"ש המ"ב שמצא כן בשם הגאון ר"ש לאו מר בר"א חתום עלה ואולי נעלם ממנו ד' מהרי"ל וגם בת"ה כתב דיש נמנעים מלאכול צלע היתירה וכו' ומדכתב צלע היתירה משמע ה"ה הרבה צלעות היתרים דאל"כ הו"ל צלע האחרונה היתירה ומ"ש צלע היתירה מעשה שהי' כך הי' שהיתה רק א' יתירה. ומ"ש המ"ב דמדכתב ת"ה יש נמנעים משמע דיש שאינם נמנעים אדרבא מדלא הביא דעת המקילים מוכח דתופס לעיקר דע ת האוסרים והגם שכתבתי לעיל כי עד הצלעות חיישי' דפרק מפרק ולא מעבר לצלעות והלאה וא"כ גם אם נמצא צלעות יתירות נימא הכי דלא מפרק מהן והלאה עכ"ז קבלת מהרי"ל תורה היא ומי יקיל נגדו ויותר טוב לחוש לדבריו ולנקר כל הצלעות היתירות וכן שאלתי המנקרים ואמרו כן עכ"ל ולעיל הביא שאלה שנהג שוחט א' שלא הניח שום צלע לחלק האחוריים ואח"כ בא שו"ב אחר בקי וצעק ככרוכיא ונשאל על הכלים והשיב דלפמ"ש המ"ב בדליכא צלע יתירה אינו אלא חומרא בעלמא אבל נראה דמנהג ישראל תורה כי מה שהנהיגו להניח צלע א' לאחורים אפי' בדליכא צלע יתירה משום שמיד אחר אותה צלע מתחילין לנקר הבשר ואם יקחו לחלק הפנים אולי יטו ויחתכו מעט מאותו בשר עמו שצריך ניקור מן החלב שבו ומה שלא חששו לנקר מעבר לצלעות (לצד הפנים) כי אותו חלב הוא מכוסה בבשר אלא דהבהמה בחיי פרוקי מפרק וכל שהוא מעבר לצלעות ודאי דא"א לפרק שכל עצם מונח כמו סגור בבית והגם די"ל דמנקר הקודם לא חתך כלום מאותו בשר שצריך ניקור מ"מ כיון שהמנקר השני צעק שעשו שלא כהוגן ודאי יודע שחתך מהבשר הנ"ל לחלק הפנים וראוי לאסור הכלים ומ"מ הכלים שאב"י יש להתיר דאיכא כמה ספיקות שמא הי' רק מעט חלב ובטל בס' אף שהמנקר השני הראה חלב הרבה הם חותכים יותר מן הראוי וקרומים וקליפות בשר וגם גוף החלב שמנקרים מאותן כפלים של בשר הוא רק ס"ט דשמא אין הבהמה מפורקת כ"כ ושמא לא השתמשו מאותה צלע רק מיעוט כלים ובטלים ברוב ולשי' כמ"פ לא אמרי' חנ"נ ודבוק בשאר איסורים ושמא הי' בבשר ורוטב ס' נגד החלב עצמו עכת"ד וגם מדבריו מבואר דהבשר שמקודם לצלע האחרונה לכ"ע אין בו איסור. אולם בנו"ב מ"ת סי' ל"א כתב דבשר שבין צלע י"א לי"ב יש בו חלב ובשי"צ ביאר דכונתו על הבשר שאחר כלות י"א צלעות הגדולות כמ"ש בפת"ש כל לשונו אבל בח"ס חיו"ד סי' ס"ח הביא דברי נו"ב וכתב ע"ז דצלע י"ג אינו אלא חומרא כמ"ש המ"ב והבשר צריך קצת ניקור להפשיט העור דק שעליו שהוא קרוב לחלב הכסלים ובמקום שמנקרים חלק אחוריים אז הקצבים שלוקחים חלק הפנים אין מנקרים כלום ולכן הזב"ש שהי' במקום כזה צווח שלא יקחו צלע י"ב עם הבשר שבינה לבין צלע י"ג לחלק פנים כיון שאין מנקרים כלום אבל במקום שמנקרים רק חלק הפנים ולא האחוריים נהגו הקצבים לנקר הקרום ההוא ויש להתיר הבשר שבין צלע י"ב לי"ג ע"ש ולפ"ז מ"ש הנו"ב בשר שבין ללע י"א לי"ב והח"ס כתב בין י"ב לי"ג היינו משום דהנו"ב חושב רק צלעות הגדולות והח"ס חושב בצירוף צלע קטנה שבמקום החזה סמוך לצואר ושניהם מיירי בבשר שבסוף י"א צלעות הגדולות ואולם בשו"ת ב"ש חיו"ד סי' מ"ה וסי' קי"ז הוכיח שבצד הצואר יש בכל צד ב' צלעות קטנות מלבד י"א הגדולות ודלא כפמ"ג רסי' נ"ד ול"ש והוכיח כן מלשון מהרי"ל ויש לדחות ראייתו אבל בדקתי וראיתי שהאמת כדבריו שיש י"ג צלעות גדולות בכל צד דהיינו למעלה סמוך לצואר יש צלע א' קטנה ואח"כ צלע א' יותר גדולה קצת ואח"כ י"א צלעות גדולות ואח"כ יש עוד ששה חוליות שהם נקראים ג' צלעות שא"ב מוח וג' חוליות אבל לא מצאתי הפרש ניכר בין הצלעות שא"ב מוח ובין החוליות וכפי הנראה הצלעות שא"ב מוח הם קטנות מאוד כל שהוא ממש ולפ"ז נראה דמ"ש מהרי"ל שמצא י"ג צלעות היינו כפי שנמצא בכל בהמה וכבש י"א גדולות ובצירוף ב' הקטנות הסמוכים לצואר הוו י"ג ולא מיירי ביתר צלע כלל ודלא כמ"ש המ"ב וכנפ"י ואולי גם הם סברי דליכא סמוך לצואר רק צלע א' וכהבנת פמ"ג ול"ש הנ"ל אבל האמת כמ"ש ומצאתי בשו"ת ר"י מברונא סי' קל"ג שכתב דמנין החוליות בפ"א דאהלות מנה ח"י חוליות באדם ולא ילפינן בהמה מאדם והביא בשם בעל התה"ד שכתב וז"ל אע"ג דאנן חזינן י"ג צלעות בכל צד הנך ב' צלעות קטנות לצד החזה לא חשיבי ולכן חשבו רק י"א צלעות וכשהייתי בפראג א"ל רי"ט שאירע כמ"פ יתיר בצלעות הגדולות והתירו דכל מה שהוסיפו בגדולות מתמעטות צלעות הקטנות עכת"ד ומפורש דיש ב' צלעות קטנות למעלה סמוך לצואר וחזה וכמ"ש. סוף דבר כי המעיין בכל דברי המחברים שהבאתי ימצא כי מדינא הבשר שבין צלע י"ב לי"ג (היינו בצירוף ב' צלעות הקטנות הסמוכים לצואר) הוא מותר אלא שצריך לנקר מעליו קרום דק כמ"ש הח"ס ומ"מ במקומות שנהנו בהם איסור בזה אין להתיר דאפשר שנהגו כן משום גדר וסייג כי לפעמים יבואו מנקרים לחלק אחוריים ועי"ז לא ינקרו הקצבים הנוטלים חלק הפנים גם את הקרום הנ"ל אבל הוא רק חומרא בעלמא ובספר בי"צ להשו"ב מפעסט העיד דברוב מקומות מקילין ואוכלין הבשר שבין צלע י"ב לי"ג ולכן אם הרב התיר אין לערער עליו וכבר כתב בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קט"ו דאין להתקוטט ולבזות ת"ח אם טעה בדרבנן דכבוד ת"ח דאורייתא וחמור מאיסור דרבנן ע"ש ומכ"ש בזה שיש לו ע"מ שיסמוך:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה