דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
שו"ת דרכי שלום · סימן טז
להרב וכו' מו"ה יהודא כ"ץ ני' מו"צ דק' סאניק בדבר בר אווזות הגדולים שנתפשטו זה לא כביר במדינתינו ואין בתמונה שום שינוי זולת במה שהם גדולים הרבה ורו"מ הביא מב"ק נ"ה בהא דאווז ואווז הבר דמשום דזוטר קועי' לא הוי מין אחר וכבר נשאלתי בזה מכמה רבנים. והנה מש"ס הנ"ל כבר הביאו בתשו' צ"צ ושאר מחברים ויש להעיר מהא דפ"ח דכלאים חולדת הסנאים רי"א ב"ש מטמא כזית במשא וכעדשה במגע ובתוס' ב"ק פ' ע"א ד"ה דקטיני שקי' וכו' ביארו דמתוך שרגליה דקים וגבוהים מספק"ל שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה או שמא היינו היא ויש לה תורת שרץ ות"ק פליג וס"ל דהוי ודאי מין חיה וא"כ פשיטא לי' דמשום דרגליה דקים וגבוהים הוי מין חיה ומוכח דע"י שינוי רגלים הוי מין אחר ולכאורה הוא נגד ש"ס דב"ק הנ"ל אבל ח"א העירני די"ל דשא"ה דהספק שמא הוא שרץ והוא מלשון רוחש ונד על הארץ כמ"ש רש"י פסחים כ"ד לכן כיון שרגליה גבוהים אינו ממין שרץ משא"כ בעופות אין חילוק. ואני מוסיף דכה"ג כתבו התוס' בנדה כ"ג ע"א ד"ה ליתני נחש וכו' לאחר שנקצצו רגליו לא מיקרי חיה סתם אלא חיה הרומשת ע"ש וזהו כמ"ש והנה רו"מ הביא עוד מחולין ס"ג ע"ב דבעינן בקי בהן ובשמותיהן וכו' דאי אמרת רבו חכם וכו' אינהו מי ידע להו ופירש"י כלום מכירן שלא יהא א' דומה לזה והוא טמא והוא נגד ש"ס דב"ק נ"ה הנ"ל ולענ"ד כונת רש"י שיהא נראה ל כאלו הוא דומה ולא ירגיש השינוי שיש ביניהם וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' צ"ה במש"ש דהבא להעיד על מסורה צריך שיהא אדם בר סמכא אבל אינש דעלמא לא סמכינן דדלמא לא דייק שפיר ובשינוי מועט מתהפך הענין ועביד דטעי ובכה"ג קאמר והוא שיהא בקי בהן ובשמותיהן וכו' עכ"ל הרי דמפרש להא דצריך שיהא בקי משום דעביד דטעי ויהי' בעיניו שוים ולא ידקדק אחר השינוי וגם כונת תוס' דף ס"ב ד"ה בקי בהן וכו' הוא כן אבל לעולם אין חשש אלא שמא יהא שינוי דמיקרי שינוי כגון הנך דנקט הש"ס שזה ביציו מבחוץ וזה מבפנים וכדומה וג"ז שינוי מועט וכה"ג כתב הש"ך בחו"מ סי' ע"ה סקס"ג לפרש דברי רש"י שכ' וישביענו היסת דר"ל שהוא יהי' סובר דיכול להשביעו ובאמת אינו כן ע"ש וה"נ כונת רש"י שכ' שלא יהא א' דומה וכו' שהוא יהי' סובר שדומה אבל באמת אינו דומה דיש שינוי המבדיל ביניהם:
וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' צ"ח שהביא מדברי הר"ן בהא דשכן ונדמה דלפירש"י דס"ל דדומה במראיהן האושטריניל אע"פ שהוא שחור אין פרצופו דומה לעורב לפי שהוא קטן ולא מנהגו שהוא מזמר תמיד וכו' ומוכח דגודל וקוטן מיקרי אינו דומה ואני מצאתי בחי' הרמב"ן לחולין ס"ב ע"ב שביאר מחלוקת דר"א ורבנן לענין זרזיר וז"ל ורבנן פליגי דסברי שכן ונדמה בעינן והיינו ידמה בצורה וזה אינו נדמה שהוא עוף קטן ומזמר ואין קולו ופרצופו ומנה גו כעורב כלל וכו' עכ"ל ונראה מלשונם דדוקא בשינוים רבים שהם ם קולו ומנהגו ופרצופו שאינם שוים הוי מין אחר ולא בשינוי דגודל וקוטן לבד וכן ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' צ"ב שהוכיח מלשון הר"ן להיפוך דדוקא בצירוף שאר שינוים הוי שינוי ומלשון הרמב"ן שהבאתי נראה כן יותר אבל גם מהר"ם שיק לא הביא מזה רק לענין ההיתר שכ' השואל משום דהוי שכן ונדמה לזה הביא ד' הר"ן דנדמה בעינן גם בגודל וקוטן של הגוף דהא ברש"י פ' ויצא בפסוק ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ מבואר דתואר הוא צורת הפרצוף ומראה הוא זיו קלסתר וגם בבהמה מצינו ביומא ס"ב מצותן שיהי' שוין במראה ובקומה הרי דמראה אינו קומה ובתוסי"ש שם הביאו מסנהדרין ע"א דא"א שיהי' ב' בנ"א שוים מ"מ בבהמה יוכל להיות שוין ואע"פ שאין דומות זל"ז ממש דאמרי' בירושלמי דאפי' חטה אינה דומה לחבירתה מ"מ בעינן שיהי' שוים במראה וקומה כל מה שיוכלו ע"ש נ"ל דהא דנקטו הרמב"ן ור"ן קוטן וגודל היינו רק בצירוף שאר שינוים הנ"ל ומצינו ברש"י סוטה דף י' ע"א איהו בי קרי ואתתי' בי בוציני וז"ל מין אחד הוא אלא שאלו גדולים ואלו קטנים וכו' ומשמע שזה טבעו להיות גדול וזה טבעו שיהי' קטן ואפ"ה מין א' הן ועוד דאפי' נימא דגודל וקוטן הוי שינוי היינו כששניהם גדלים במדינה א' אבל ממדינה למדינה הרי ידוע שאין טבע בע"ח של כל המדינות שוים ועינינו הרואות בבהמות שורים הבאים ממדינות אחרים שהם גדולים משלנו הרבה ומבואר בתוי"ט פ"ח דאהלות מ"ב דאפי' בקוצים וברקנים אין גידולי כל הארצות שוים וה"נ בעופות ואיננו בגדר שינוי כלל אבל גם במדינה א' אינו שינוי וגם בבנ"א וכל מיני בהמות מצינו גדולים וקטנים במין א' ויש להביא ראי' מסנהדרין ל"ו ע"ב ונשאו אתך בדומין לך ליהוו ויליף מינה שיהי' מיוחסים ובתוס' שם דאע"ג דמשמע נמי למעוטי בע"מ דמשה לא הי' בע"מ מ"מ אי לאו קרא דמום אין בך לא הוי מסתבר למידרש לכך וצ"ל דהא דדריש בזבחים קט"ז גבי נח בדומין לך שלא יהי' טרפה משום דא"א למידרש בע"א וברמב"ם פ"ב מסנהדרין הא פסק דאין מעמידים אלא חכמים ויודעים קצת בשאר חכמות ואין מעמידים אלא מיוחסים שנא' והתיצבו עמך בדומין לך ושם ה"ו וצריך להשתדל שיהי' וכו' ובעלי קומה וכו' ומבואר בכ"מ ולח"מ שזהו אינו לעיכובא והיינו משום דזה לא נלמד מקרא דעמך בדומין לך וגם לכתחלה לא בעינן שיהי' בני עשר אמות כגובה מרע"ה וע' שבת צ"ב ומוכח דגבוה ונמוך מיקרי דומין:
ובענין זה כתב לי הגאון המפורסים מוהרי"א שליט"א אבד"ק לבוב ראי' מתוס' זבחים קי"ג ע"ב שכתבו דבופלש אינו מין חיה ול"ה בכלל רימא דחלבו מותר שהרי רימא גדול מאוד ובופלש שבמקומינו קטנים דאין לומר שהוא מין ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשיא לי' היכי קם בתיבה דלמא הכניס ממין הקטנים שבהם ע"ש ומוכח דבלא הוכחה זו היינו מתירים החלב ותלינן שהוא מין א' אף שהוא קטן הרבה ממנו וע' בפלתי רסי' פ' בזה ולענ"ד יש לדחות דודאי מצינו מין א' אף שיש שינוי בגודל וקוטן כמו הקרש טביא דבי עלאי חולין נ"ט ע"ב ותוס' ד"ה וקרש וברמב"ן חולין ס"ב הוכיח דהנץ יש בו מין הגס ומין קטן ושניהם מין א' והי' מקום להסתפק אולי גם הבופליש כן הוא ולכן הוכיחו התוס' דליתא וחלבו אשור בבירור אבל מ"מ אין ראי' להתיר מספק ובזה יש לדחות הראי' שהבאתי למעלה מרש"י סוטה כמובן ועוד דהא באמת בדאיכא ספיקא ראוי לתלות ברובא כמ"ש הפלתי סי' פ"ג סק"ד ואולם בתשו' הריב"ש סי' קצ"ב מבואר דבסימני בו"ח ועופות דכתיב להבדיל בין וכו' והבדלתם וכו' חיישי' למיעוטא וצריך שיבדוק בסימנים ע"ש וא"כ התינח לחשש טומאה אבל לענין החלב בספק בהמה או חיה ראוי להתיר כיון דרוב חיות נינהו כמ"ש בכרתי סי' פ' סק"ד דבכל ספק תולין ברוב חיות ע"ש ולכן הוצרכו התוס' להוכיח דאין בזה ספק כלל ואין להקשות לשי' ריב"ש הנ"ל דהא גם בסימני טרפות כתיב להבדיל כמ"ש בתו"כ ורש"י סו"פ שמיני וסו"פ קדושים ואמאי סמכינן ארובא ואמרי' כל דפריש מרובא פרוש דז"א דדוקא היכי דיש סימנים לפנינו לברר ציותה תורה לבדוק משא"כ בדא"א לברר (ועמ"ש בפתיחה לסי' ל"ט בזה) והנה עוד כתב הגאון הנ"ל ראי' מבכורות מ"ד ע"א דאם אבריו גדולים מגופו הוי מום באדם דאינו שוה בזרעו של אהרן ואם כל גופו גדול גם באדם כשר דהוי שוה בזרעו של אהרן ולכן בעופות שיש להם איזו אבר גדול מערך גופו י"ל דצריך מסורת משא"כ בנ"ד שכל גופם גדול וזה נכון ומצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק ביטשאטש זצ"ל וז"ל אווז א' שרגלי' גבוהות יותר מהרגיל וצוארה יותר ארוך שינוי ניכר יש לחוש אולי נתערבו מצד איזו עוף טמא וגם בשינוי א' משתים הנ"ל יש חשש כי יש עופות טמאים שבהם כן וגם אם אין שחרות בחרטום ורגלים יש לחוש ומ"מ כיון שהשינוי ניכר מותר למכור לעכו"ם ואין חשש שמא ימכור לישראל עכ"ל ואולי היינו אם רגליה או צוארה גדולים מכפי ערך גופה משא"כ בנ"ד שכל הגוף גדול לא מיקרי שינוי וכמ"ש והנה דעת תוס' ורמב"ן ורשב"א דאף דטהורין מרובין מטמאים מ"מ אפשר שיש בטמאין מינים הרבה ובשו"ת כני"ח סי' כ"ד תמה מפרקי דר"א פכ"ג למה אמר הקב"ה לנח ליקח מן הטהורים יותר עד שלא הי' המבול הי' הטמאין מרובין מטהורים רצה הקב"ה להרבות הטהורים ולמעט הטמאים. ולענ"ד התוס' ס"ל כמ"ש בב"ד פל"ד בקרא דויבן נח מזבח וכו' דלא ס"ל כדרשת ר"א ולשי' תוס' וש"פ הנ"ל א"א להתיר מספק גם בדא"א לברר בסימנים אבל יפה כתב רו"מ דבדאיכא ב' סימני טהרה וחרטום וכף רחב דאין חשש רק משום עורב ומינו שוב י"ל דסמכי' ארובא. ואני מוסיף דלפ"ד פלתי דטעמא דלא סמכי' ארובא משום דהוי מיעוט המצוי ודמי לטרפות הריאה הוי רק מדרבנן ובכנפ"י העלה דכל חומרת או"ה דבעינן מסורת הוא רק מדרבנן א"כ שוב י"ל דסמכי' אסימני ביצים דהא בש"ס ס"ד ע"א פריך דאלת"ה הא דאר"א ח' ספיקות הן ליבדק בביצים ומשני סימנים לאו דאורייתא ונודע מ"ש בתשו' הרא"ש כלל ב' דבדרבנן מהני סיד"ר ובשו"ת נט"ש סי' פ"ב קבע בזה מסמורות בראיות ברורות להקל ושכ"פ בתשו' פמ"א ח"ג סי' ב' ושו"ת ז"י ותוי"ק ע"ש וגם אני הארכתי בס"ד בתשובה א' לסקל המסילה ולהסיר כל הקושיות נגד זה ומה"ט כתבו האחרונים דמהני סימני' מובהקים בעגלים לידע שהם בני ח' ימים משום דהוי רק איסור דרבנן משום מיעוט המצוי וא"כ ה"נ בנ"ד ואני בדקתי בבר אווזות הנ"ל בקורקבן ונקלף וגם אינו דורס ואוכל שכף רגלו וחרטומו רחב דקבלת רז"ה עיקר בזה דזהו סימן היותר מובהק וכ"ה בספר האשכול סי' כ"ב שקיבל מזקנים דעוף שיש לו חרטום רחב או כף רגל רחבה כאווזין אינו דורס וגם הוא שכן ונדמה וגם בדקתי הביצים ויש להם סימני טהרה א"כ יש להתירם ולא אכחד כי גוף הסברא שכתב רו"מ דהיכי דהחש רק שמא הוא ממין אחד ליכא חשש רובא אף שראיתי גם בתשו' אחרונים שכ"כ לענ"ד הוא נגד הש"ס בחולין ס"ד שם דמסיק דבסימני כד וחד וכו' ואמר לך של עוף פ' וטהור סמוך עליהם מסתמא לא תסמוך דאיכא דעורבא ומיניו ולהנ"ל תיקשי בזה קושי' התוס' דניזול בתר רובא ול"ש תירוצם כיון דליכא רק ספיקא דעורב ובע"כ דליתא ובכ"ז לדינא כיון דבר אווזות הנ"ל יש להם סימני טהרה והא דבעינן מסורת הוא רק חומרת או"ה ורמ"א ולכ"ע הוא רק מדרבנן יש לסמוך דשינוי גודל וקוטן בגופו אינו שינוי כלל ומיקרי שוה ודומה כמש"ל וא"צ מסורת חדשה והם טהורים ויצאו דברינו בטהרה: