דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
שו"ת דרכי שלום · סימן ט
להרב וכו' מו"ה נחמן כהנא ני' אבד"ק ספינקא באונגרין ע"ד שאלתו בעיר שקבלו להם בצירוף הכפרים שבסביבות רב א' זה כמה שנים והגם שיש לכל כפר בית החיים ומרחץ ושו"ב בכ"ז כל עניני הוראה והכנסות רבנות הי' שייכים להרב וכאשר זקן בא בימים קיבץ חתימות מאנשי העיר ורוב כפרים וקבלו את בנו אבל בני כפר א' שיש בה מאה ושלשים בתי אבות לא חתמו וכשנפטר הרב הזקן קבלו בני הכפר להם זה ב' שנים צ"מ אחד שיושב בכפר הנ"ל לרב וטענו כי יען שהם רחוקים מהעיר ערך ב' פרסאות קשה לפניהם בהזדמן שאלה ובפרט שאלות נשים ובפרט בע"ש ועיו"ט וגם בשויו"ט עצמו וגם כי במשך הזמן נתרבו בני הכפר ומתרבים השאלות. והרב מהעיר תובע חזקתו. ורו"מ האריך בזה מכמ"ק אם בנ"ד יש לו חזקת אביו. והנה בתשו' א' (לעיל סי' ז') העלתי דהקהל אינם מוחזקים לטעון קים לי וע' לעיל סי' א' אות פ"ו במה שהבאתי שם מתוס' ב"מ ו' וכמ"ק בזה וע' בעט"ח לקידושין נ"ח שלא הביא ד' תוס' ב"מ הנ"ל וע"ע בפר"ח יו"ד סי' ס"א דמבואר דאיכא לבעלים חזקת ממון בכה"ג אבל י"ל דהיינו דוקא התם דלכ"ע הוא של בעלים ואין לשום כהן זכות יותר מלהאחר אבל הכא דלשי' רוב פוסקים איכא דין ירושה ויש לבן זכות בזה טפי מאיש אחר לכן י"ל דבכה"ג אין חזקת ממון של בעלים כזו מכריע נגד הרוב כיון דבלא"ה צריך להוציא מידו וליתנו לאחר. ואין להביא ראי' להיפוך מתוס' ב"מ כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא וכו' וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אה"ב אחה"ר וכו' וקשה הא כל החשש משום שני יב"ש ובין כך וב"כ הלוה חייב לשלם לזה או לאחר ובע"כ דגם בכה"ג מיקרי חז"מ אבל כבר העיר בזה בספר יד יוסף שם אלא שלא הביא ממקומות הנ"ל שהבאתי וע"ש שתי' דמ"מ נגד יב"ש זה איכא חז"מ ללוה ושמא לא יתבענו האחר או ימחול לו ע"ש וזה ל"ש בנ"ד. ומ"ש רו"מ בדין השגת גבול בהכנסת רבנות שכתב התה"ד דעל פרס זה אנו בושים והביא מד' הח"ס יו"ד סי' ר"ל דבקבלוהו עליהם הוי איסור מדינא ורו"מ תמה דבתה"ד ורמ"א מוכח דגם בקבלוהו הקהל הדין כן ואף דבתה"ד מיירי שקבלוהו רק לשררה וכבוד ולא בשכירות פרס מ"מ ברמ"א מוכח דבכל גווני דינא הכי אם לא דנימא דעיקר החילוק בין הביאוהו ממק"א או לא שכ"נ כונת הח"ס וע' לעיל סי' א' אות פ"ו באמצע דיבור. ומ"ש רו"מ מד' הד"ח יו"ד סי' נ"א נ"ב בהא דהשכירות הוי דשלב"ל ע' ג"כ לעיל סי' הנ"ל אות פ"ו במה שהארכתי שם בענין זה אך דיש לדון לפמ"ש בטוח"מ רסי' צ"ה ס"ג בשם הרמ"ה כל מאן דגרים לאפסודי דשלב"ל אינו חייב עד שיקבל עליו בפירוש והיינו דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וע"ש בב"י דגם ר"י הלוי אינו חולק בזה וא"כ גם מי שגורם להפסיד שכירות הרב כיון דהוי דשלב"ל אינו חייב אבל ז"א דהיכי דנוטלו לעצמו ודאי דחייב דגם במבטל כיסו ש"ח חייב במשתרשי לי' ונהנה בו כמ"ש הנימוק"י פ"ב דב"ק וכ"ה בפ"י ב"מ ס"ה רע"א ובב"מ א"ע סי' צ"ג סכ"א וע"ע בשו"ת ב"א חח"מ סי' כ"ו מדברי רש"ל וש"ך סי' רצ"ב גבי מעכב פקדון חבירו ומרויח בו ובשע"מ סי' כ"ו סק"ב באורך וכ"נ מהט"ז יו"ד סי' כ"ח סק"ח ועוד דבנ"ד כבר נתחייבו הקהל והוי כמזיק שיעבודו ועוד דעכ"פ אסור לגרום דגם בגרמא חייב לצי"ש כדאיתא בב"ק נ"ו ומ"ש עור הד"ח ע"ע לעיל סי' א' אות פ"ו הנ"ל שהעליתי דאין ביד הרב דמתא למחות בידם ובפרט בנ"ד שכבר קבלוהו זה ב' שנים וכיון שעלה לא ירד ויפה פסק רו"מ שהדין עם בני הכפר והרב שקבלוהו לעצמם: