אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א שו"ת דרכי שלום › סימן ח

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

שו"ת דרכי שלום · סימן ח

סימן ז

להרב אבד"ק סטריזיב ני' ולמחו' הרב וכו' מוה' יצחק אייזק ני' מו"צ דק' מונקאטש בדין רב שנתמנה בעיר ונתן מעות בעת ההתמנות כאשר בעוה"ר פשתה המספחת במדינתינו ושימש בעסק הרבנות כמה שנים ואח"ז נתקשרו אנשים והביאו להם רב אחר באמרם כי חזקתו אינו כלום והנה אם כי גלוי וידוע גודל האיסור המבואר בירושלמי וטוש"ע ח"מ סי' ח' ואף דמבואר בב"ח דאם ראוי לכך גם גם אם נתמנה בשביל עשרו שרי מ"מ היינו במינוהו מפני כבוד עשרו אבל בנתן מעות אסור כמ"ש הב"ח להדיא ועתוי"ש יומא י"ח ותשו' ח"ס חח"מ סי' ק"ס ועתוס' ב"ב כ"א ע"א ד"ה זכור וכו' ומצאתי בתו"ח לסנהדרין ז' שכ' ג"כ דבראוי לכך ליכא איסורא אפי' נתמנה מפני עשרו אבל י"ל דבנתן מעות מודה להב"ח וע' מהרש"א בח"א לסוטה מ' דמוכח דס"ל כדעת תוסי"ש ודלא כהב"ח ועכ"פ לקבל מעות לכ"ע אסור ומאוד יכאב לב כל יראי ד' וחושבי שמו על דורינו שאינו עולה יפה ואין ביד גדולי הדור למחות ומנהג הרע הזה הוא אותיות גיהנם וכל שומע יבכה וידאג על הריסת קרן התורה שנתהוה בזמנינו והתורה חוגרת שק בכ"ז נראה דהקולר תלוי בצואר טה"ע הממנים את הרב ועוברים בלאו דלא תקח שוחד כמ"ש בסוסי' ל"ז דדינם כדיינים אבל זה שבא לקבל משרת הרבנות בכדי להתפרנס ולישב על התורה ועבודה כמוכרח הוא לדבר זה וכמ"פ הוא לוה וממשכן יותר ממה שידו משגת ונשאר בעוני ולחץ זו הדחק והרי הנותן שוחד עובר רק בלפ"ע והיכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא ל"ש לפ"ע וה"נ כיון שיש לפניו אחרים הנותנים ממון גם הוא אינו עובר וכמ"ש בתשו' פ"מ ואף דהמל"מ פ"ד ממלוה השיג עליו דדוקא היכי דאפשר למצוא במק"א שהאחר לא יעבור בלפ"ע ליכא גם לנותן משום לפ"ע אבל היכי דיש יהודי אחר שיעבור גם האחר בלפ"ע גם זה הנותן עובר וע' בברכ"י לחו"מ סי' ט' ג"כ בזה אבל כבר האריך בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' פ"ג לקיים דברי הפ"מ דליכא משום לפ"ע אלא משום מסייע לידי ע"ע וא"כ אם הרב הזה אין לו פרנסה ומוכרח לזה הרי מבואר בנזיר י"א ע"ב ותוס' ד"ה נדרי הבאי ובאס"ז שם דצורך פרנסה מיקרי אונס לגבי שבועה ובב"י א"ח סי' תרנ"ו בשם הראב"ד דהצטרכות לבריות נחשב כמיתה וכיון דליכא בזה רק איסור מסייע לידי ע"ע לא יצא הרב מחז"כ והרי התירו לחרוש ולזרוע בשביעית משרבו האנסין בארנוניא כמ"ש התוס' בסנהדרין כו' ע"א בד"ה משרבו וכו' וגם להלוות לעכו"ם בריבית לא התירו אלא משום כדי חייו לפי שיש עלינו עול מלך ושרים וע"ע בט"ז א"ח סי' תקל"ט סק"א וסק"ב וסי' תקנ"א סק"א ומבואר בתוס' בכורות כ"ט ע"א בד"ה מה אני בחנם וכו' ומה שנוהגים עכשיו ללמד תורה בשכר אם אין לו במה להתפרנס שרי וכו' הרי דאף דהוי מצוה של תורה ללמד בחנם התירו משום דוחק פרנסה וע' בכ"מ פ"ג מת"ת ה"י באורך בזה ומכ"ש בזה וידוע לכל כי הנותן איננו נותן ברצון הטוב זולת מצד הכרח ואונס וחלילה לכנותו בשם רשע אחרי כי הממונים בהעיירות הם אינשי דלא מעלי ויתנו עיניהם בכיס הנותן הזה מה יעשה ועמג"א סי' רמ"ב בשם ירושלמי לוין בריבית לצורך סעודת מצוה (ועמש"ל בקונטרוס זכר זאת ליעקב אות ה') וא"כ בנ"ד שנתמנה מכמה שנים ונהג ברבנות גם אם תחלת המינוי הי' שלא כדין כיון שכל הקהל קבלו עליהם הוראתו ונטל פרס הקצוב ושאר הכנסות רח"ש וכיבודים הנהוגים הרי אפי' אם החזיק בהם מעצמו הוי כנתמנה וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סוסי' רמ"ה בשם ריב"ש וכ"ה בתשו' רמ"א סי' נ"ז בשם גדול א' והביא ראי' מש"ס דב"ב י"ב ע"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' ר' מבואר דגם בלא כתיבת שטר הקבלה אם החזיק ג"ש זכה בכל ואין להעבירו ואין לשתף אחר עמו אך בתשו' גו"ר חיו"ד כלל ג' סי' ז' פסק דיוכלו לשתף אחר עמו ובסי' ח' חולק עליו מהר"י אריפיל ופסק דבנתמנה מעצמו יוכלו לשתף אחר עמו משא"כ במינוהו הקהל ע"ש ואולם בנ"ד הרי מינוהו הקהל והרי גם מקח שנעשה באיסור קיים ויתן כשער של היתר וא"כ החיוב רק על הקהל להחזיר השוחד שלקחו אבל המקח של קבלת הרב קיים ועוד דאפי' קבלו עליהם קא"פ בקנין לדיין מהני וברבים א"צ קנין כמ"ש בתשו' רמ"א סי' נ' ועמ"ש בחיבורי לח"מ סי' ר"ד ס"ט בזה ויש להעיר עוד מירושלמי פ"י דפסחים ה"א ג' הניחו כתרן בעה"ז וירשו חיי עוה"ב יונתן בן שאול וראב"ע וזקיני בתירה ואמר ר' יונתן לא אפי' נשייא יודעות הי' שדוד עתיד למלוך אלעזר ב"ע תניין הוה וכו' ופי' בק"ע (לפי' א' והוא העיקר וכ"ה בפ"מ) דראב"ע לא מחל כבודו מכל וכל אלא ר"ג ב' שבתות והוא שבת שלישי לית לך כהדא דבני בתירה וכו' ומוכח דג"ז מיקרי העברה ומה"ט אמרי רבנן דהניח כתרו ורבי לא קאמר אלא דלא הוי כהא דבני בתירה שהניחו מכל וכל. וסתם קבלה בזה"ז הוי לעולם ובפרט לגבי האנשים שקבלו רצו כסף ודאי אין בידם לחזור מהמינוי וא"כ אסור לאחר להשיג גבולו ועוד דכיון דידוע דהאנשים שקבלו מעות לא יחזירו לו מעותיו הרי הבא לקפח פרנסתו גורם להזיק בבירור מעותיו שנתן ועוד דמבואר במהרי"ט וכנה"ג ח"מ סי' ט' דהיכי דהנוטל שוחד פסק כדין לא בטל דינו בדיעבד וא"כ ה"נ בטה"ע שבררו להם רב ע"י שוחד היכי דבשעת קבלה שנברר רב זה לא הי' מוכן לפניהם רב אחר יותר גדול בתורה ויראה הרי עשו כדין למנותו ומינויו קיים ועוד דודאי הי' בתוכם אנשים שלא קבלו שוחד ומינוהו לרב וכיון שע"פ הדין המקבלים שוחד בטלה דעתם ונפסלו מלהיות טה"ע א"כ שוב מהני הסכמת הכשרים הנשארים ולא נתבטל מינוים ע"י שנצטרפו עם הגרועים האלה שעשו מעשה רשע כמ"ש הברכ"י בשם ריטב"א ואף דיש לפקפק בטעם זה דמהרי"ט וכנה"ג מיירי רק בנוטל שכר לדון משא"כ בנוטל שוחד אבל י"ל דבנ"ד דמי רק לנוטל שכר בעד המינוי כיון שהי' גם רבנים אחרים שנתנו מעות כמוהו וצ"ע בזה כי קשה לברר הדבר. אבל אם קצת טעמים יש לגמגם בהם בכ"ז הדין ברור דאסור להשיג גבולו כיון שכבר נתיישב ונהג ברבנות כמה שנים:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה