דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
שו"ת דרכי שלום · סימן ז
בדין חזקת רבנות אעתיק מ"ש בתשו' להרב וכו' מוה' יוסף משה ני' ראבד"ק פרעמושלא באמצע תשו' גדולה במ"ש הגאבד"ק קראקא שבסוף תשו' רמ"א ששמע מפי אביו הגאון ר' העשיל ז"ל שנפסק מפי כל הגאונים להלכה למעשה שאין לדחות את הבן מהגדולה כשראוי לכך ובתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' פ"ה העלה דדוקא בשאר מינוים שייך חזקה משא"כ גבי חכם והובא במג"א סוסי' נ"ג והחזיק בד"ז הח"ס א"ח סי' י"ב ולפ"ז י"ל לכאורה דאם יש מעכבים בקהל הוו מוחזקים ויכולים לומר קים לי אבל יש לדון לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' צ"א סקי"ב וסי' צ"ב סקי"ד דהיכי דבין כך וב"כ צריך ליתן המעות לאחר לא הוי מוחזק וכסברא זו מבואר בתוס' קידושין ע"ט ע"א בד"ה קידשה אביה וכו' ורשב"ם ב"ב מ"ג סוע"ב ותוס' שם פ"א ע"ב ד"ה אלא וא"כ ה"נ בנ"ד דהקהל מחויבים לקבל רב ואפי' המיעוט יכולים לכוף הרוב כמ"ש המג"א סי' נ"ג סקכ"א בשם רש"ה ואין להם נ"מ רק אם ליתן הפרס לזה או לאחר ובכה"ג לא נקראו מוחזקים וזהו דלא כמ"ש בשו"ת ד"ח חיו"ד סי' נ"ב שכ' דהקהל נקראים מוחזקים ועמש"ל סי' ט' עוד בזה. וכיון דרוב פוסקים חולקים על הרשד"ם כמו שהעיד הגאון ר' העשל ז"ל ושניהם אינם מוחזקים שוב יש לפסוק כרוב פוסקים וכמ"ש התוס' בב"מ כ"ג ע"א ד"ה והא איכא ותוס' ב"ב כ"ג ע"ב דבכה"ג גם בממון אזלי' בתר רובא וע' תשו' מהר"ח א"ז סי' כ"ו וכה"ג כ' הש"ך סוסי' צ"א דבכה"ג אזלי' בתר ס"ס וע' בשו"ת בר"א חיו"ד סי' ס"ג שהעלה דגם ברוב פוסקים הוי כן וע"ש מתוס' סופ"ק דכתובות ולא הביא מכל הנ"ל ובאמת יל"ע לשי' רשד"ם הנ"ל הרי גם בכ"ג בעינן שיהי' גדול בחכמה משאר כהנים ומה"ט כ' הרא"ש ואס"ז נזיר מ"ז בהא דמת משיח ראשון וכו' דמשכח"ל כגון דביני וביני נתחכם כהן אחר יותר מזה שמינוהו תחתיו וחנן בעינן שיהי' גדול בחכמה משאר כהנים ע"ש ואפ"ה היכי דיש לכ"ג בן ממלא מקום אבותיו ביראה אפי' יש כהן אחר חכם יותר ממנו בנו קודם ובתוס' מנחות ק"ט מבואר דאפי' א"י סדר עבודת כ"ג יורש כבוד אבותיו וא"כ ה"נ בחכם נימא כן אבל י"ל דבכ"ג איכא קרא לרבות שבנו עומד תחתיו ערש"י יומא ע"ב ע"ב בשם ת"כ משא"כ בעלמא ובח"ס א"ח סי' י"ב הוכיח מדאצטריך קרא בכ"ג דבשאר מינוים של תורה ליכא ירושה אבל בתשו' גו"ר הספרדי חיו"ד כלל ג' סי' ז' ח' ביאר דשאני כ"ג דכפרת כל ישראל תלוי בו וכן משיח מלחמה צריך שיהי' אמיץ לבו בגבורים ובעל קומה וקורא בגרון ואין מזה ראי' ומ"ש הח"ס ראי' ממד"ר פ' פנחס שרצה משה שירשו בניו גדולתו וא"ל הקב"ה נוצר תאנה יאכל פריה ובע"כ הי' בניו ראוים לכך ואפ"ה ניתנה ליהושע ומוכח דבכתר תורה ל"ש ירושה כבר כתב בתשו' ר"מ שי"ק יו"ד סי' רכ"ח מזברי אדר"נ פי"ז דמבואר דבניו של מרע"ה לא הי' ראוים (ואני מצאתי בירושלמי פ"ג דהוריות הל' ה' משה לא נתייגע בתורה הקדים ראשים לזקנים יהושע נתייגע בתורה הקדים זקנים לראשים הרי דיהושע יגע יותר ממשה ומכ"ש נגד בני משה) וגם בלא"ה הרי מבואר בזבחים ק"ב אל תקרב הלום וכו' לו ולזרעו וכו' וע"ע בש"ר שם בפסוק זה הרי דמתחלה התנה עמו הקב"ה שיהי' הגדולה רק לו ולא לזרעו והנה ז"ל הרשד"ם אם היות שהדין לילך אחר הרוב הרי לא בכל הדברים שהרי בענין חזנות מעכב אפי' א' מהקהל ובדבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין המיעוט כפוף להרוב ואין לך פסידא גדולה מזו שזה רוצה לשמוע ד"ת מזה וכו' ואע"ג דכתב הרשב"א וכו' בכל המנוים אם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם פשיטא דהיינו שהבן גדול והאחר גדול ממנו קצת אמנם אם האחר גדול והבן אין לו יחס עמו פשי' דלכ"ע הגדול קודם וכ"ש מי שאינו ראוי כי המרביץ תורה ומנהיג קהל עם רב מישראל צריך שיהי' פקיע בד"ת בין בד"מ וכו' ובין בגיטין וקידושין וכו' וכן בשאר איסורי תורה עד שלבי אומר לי בלא ספק שלא דבר הרב בענין ת"ח שהרי נאמר צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה וכו' וצדקו דברי חז"ל ביומא שאמרו ג' זרים הן וכתר (תורה) כל הרוצה ליטול כו' ואפי' הי' כולם במעמד לא הי' יכולים הרוב לכוף את המיעוט וכו' מאחר שאלו יש להם אחר גדול בלי יחס כלל עם זה הבן וע"ז נאמר לא תהי' אחרי רבים לרעות עכת"ד. והנה מ"ש מהא דבדאיכא רל"ה ופסל"ה אין הרוב כופין המיעוט כבר הארכתי בקת"ע לסי' רל"א מאות י"ד עד אות י"ט והבאתי מתשו' ב"ח וש"פ דהמנהג והוקבע הלכה דגם בזה הרוב כופין המיעוט וגם דעת רשד"ם גופי' חיו"ד סי' קי"ז נוטה כן וע"ש סי' קכ"ב ואח"ז ראיתי בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' נ"ח שהעיד בשם חותנו הגאון בעל ברוך טעם ז"ל דבמדינת פולין המנהג פשוט כן דהרוב כופין המיעוט ואם אין מנהג ידוע בעיר הולכים אחר רוב מקומות שהמנהג כן ע"ש עוד בזה ולפ"ז אין מקום לדברי רשד"ם הנ"ל רק היכי שאין להבן יחס כלל נגד האחר דבזה י"ל כסברתו דלא תהי' אחרי רבים לרעות דהלך אחר ב"ד יפה ומצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי סי' ז' הנ"ל שהעלה ג"כ לדינא דאם הבן אין לו יחס עם האחר כי האחר גדול ממנו הרבה בערך לכ"ע אין לבן חזקה כלל ודוקא אם ההפרש קטן ביניהם אז הבן קודם ובסי' ח' חולק עליו מהר"י אריפל והוכיח מהפוסקים דבכל גווני הבן קודם והעיד בשם ר"ש אלקבץ שהי' בימיו הגאון מוה' אברהם שלום לחכם העיר ונפטר ונשאר בן קטן ורצו הקהל למנות את הר"מ אלשיך לחכם הקהל ומיחה בהם הרש"א וצוה להמתין עד שיהי' בן הקטן בר מצוה והמליכוהו תחת אביו ע"ש. ונראה פשוט דהתם הי' בעיר כמה ת"ח גדולים וההוראה היתה מצויה לכן ס"ל דדמי למלוכה משא"כ בזה"ז ודאי דאין לחייב הקהל להמתין בבן קטן עד שיגדיל ועמ"ש בקת"ע לסי' רל"ז אות ט"ז בזה ועכ"פ היכי דהבן אין לו יחס כלל עם האחר כיון דליכא הוכחה מרוב פוסקים נגד הרשד"ם י"ל דהוי ספיקא דדינא וכל דאלים גבר כמ"ש בסוסי' קל"ט וע' שב"י ח"ב סי' קס"ז בדין זה"ז דיש לנהוג ע"י גורל וע' בשו"ת משיב כהלכה שנדפס מחדש חיו"ד סי' כ"א שהעלה מדעתו כעין ד' רשד"ם הנ"ל ויש לפקפק הרבה בראיותיו שם ואכ"מ וע' בזל"א ח"ג א"ח אות ח' חזקה בשם ברכות המים שפסק ג"כ בפשיטות כדעת רשד"ם ובפרט אם רבים מהקהל מוחים כבר נתבאר בסי' הקדום דבדאיכא מחלוקת בעיר ליכא דין ירושה וא"כ אם רוב בנין או רוב מנין מעכבים ליכא דין ירושה ומכ"ש בכה"ג שהבן אין לו יחס עם האחר ודאי די"ל כן וע' בתשו' ר"מ שיק חיו"ד סי' רכ"ח דאם הציבור מוחים ליכא שררה ולכן ליכא דין ירושה ואין להכריחם ביד חזקה אבל מ"מ הציבור עושים שלא כדין תורה והחיוב עליהם למנותו והמסייע לזה דינו כמסייע לע"ע והמשתדל שיתמנה הוא בכלל רשע כדין עהמב"ח ובא אחר ונטלה ממנו וגם לדעת הסוברים דאין ירושה בכתר תורה דוקא בדאיכא עדיף מיני' בתורה ויראה אבל אם האחר גדול בנוי וכח ודיבור פה וכדומה גם הרשד"ם מודה דאיכא זכות ירושה ע"ש ונראה פשוט דהיכי דהמעכבים נותנים עיניהם ברצי כסף אין במחאתם ממש וע' ח"ס חו"מ סי' ק"ס ואפי' הם רוב ע"ז נאמר לא תהי' אחרי רבים לרעות וביבמות ס"א ע"א קטיר קא חזינא ופירש"י קשר רשעים לפי שמינוהו בכסף ובסנהדרין כ"ו ע"א אמר דלמא ח"ו נטייה דעתי' דקב"ה בתר רובא וכו' בא נביא וא"ל לא תאמרון קשר וכו' כלומר קשר של רשעים הוא ואינו מן המנין וכו' ע"ש הרי דרוב כזה לא נקרא רוב כלל אבל היכי דמכוונים לש"ש לטובת הכלל בזה י"ל כמ"ש לעיל:
ומ"ש רו"מ בדברי אש"א א"ח סי' נ"ג דהואיל ואידחי עמ"ש בפנים סי' א' סקפ"א דלא קיי"ל כן אך בנ"ד שנתרצה הבן למסור הרבנות לאחר לכל ימיו חייו באופן שאח"ז תחזור אליו הרבנות יש לדון מהא דגיטין פ"ג סוע"ב מסתברא וכו' כיון דפסקה פסקה ע"ש בחי' הר"ן בשם הרא"ה דהנותן לחבירו ליום א' זכה לעולם אבל בר"ן נדרים כ"ט בהא דנטיעות אלו קרבן וכו' מבואר להיפוך וכ"ה דעת רמב"ם וראב"ד וחו"מ סי' רי"ב דגם במכר גוף ופירות לזמן המקח חוזר ויש להוכיח כן גם מהרא"ש וריטב"א פ"ג דסוכה בהא דמעמ"ל דדוקא עמ"ל הוי קה"ג אבל בנותן לשעה הוי שאול וראי' מהא דלא ליתוב אינש לינוקא ביומא קמא וכו' והא יכול ליתן לשעה ואח"כ יחזור מאליו א"ו דבכה"ג ל"מ ע"ש ולשי' הרא"ה הא כיון דפסקה פסקה ובע"כ דלא ס"ל כהרא"ה ובפרט לע"ש בבני אהרן הספרדי דף קכ"ח דבהתנה בפירוש בתנאי ע"מ שיחזור אליו בסוף הזמן לכ"ע לא פסקה לגמרי א"כ ה"נ בנ"ד ובפרט לפמ"ש רו"מ דבנ"ד גם בהיות הרב האחר שימש הבן קצת ברבנות בסידור גיטין וקידושין וכדומה הרי מבואר בסנהדרין מ"ז ע"ב בהא דאותיב ראב"א מהא דלא הי' מתאבלין אלא אוננין וכו' והואיל ואידחי אידחי ופירש"י דהא דבקובר מתו ברגל מונה אחר הרגל ולא אמרי' דאידחי משום דלא אידחי לגמרי וכו' ע"ש ותבין דמוכח דאם לא אידחי לגמרי א ל"ש לומר הואיל ואידחי אידחי וה"נ בנ"ד: