אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א שו"ת דרכי שלום › סימן ו

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

שו"ת דרכי שלום · סימן ו

סימן ה

להרב וכו' מו"ה יהושע פאליק זאב נ"י אבד"ק פאלטשען בדין שו"ב זקו שידיו מרתתין והשיא בתו לאחד שלמד אומנת השו"ב ורוצה לתת לו חזקתו תמורת נדוניא וטען שבעת שנתקבל הוא נתן נ' ר"כ לקהל ובכתב הקבלה נכתב שיוכל למכור חזקתו לאחר ורוב בני העיר ממאנים בו כי עודנו צעיר לימים ולא הוחזק באומנותו ורוצים בשו"ב מומחה מכמה שנים ורו"מ פסק דאין ביד השו"ב לכוף את בעלי העיר והמערערים על פסקו הביאו מהט"ז א"ח סי' קנ"ג סקי"א דאם קנה החזקה יוכל למכור לאחר ובפרט בנ"ד שנכתב כן בכתב הקבלה והנה רו"מ הביא דברי שו"ת שו"מ מ"ק ח"ב סי' י"ז שהוכיח מהר"מ פיהמ"ש לכריתות פ"א דאף דבדאיכא מחלוקת בישראל בפי משיחה במלך דוקא במחלוקת בין הבנים עצמן אבל נגד איש זר א"צ משיחה וכבר הארכתי בזה בתשובה לק"ק טלוסט דמלשון רמב"ם מוכח דענין המשיחה הי' רק להשקיט המחלוקת מן ההמון ולא שיעכב זכות ירושתו שהרי כ"ג בנו טעון משיחה בכל גווני ואפ"ה בנו יורש גדולתו הרי דהירושה לא תלוי במשיחה דוקא והבאתי מירושלמי פ"ח דשקלים ה"ד שירו של ר"ח קודם לשיר שבת כדי לפרסמו ופי' מהר"א כדי שלא יגמגם בו אדם וקדושת ר"ח ודאי דאינו תלוי בזה אלא שרצו לפרסם הדבר וה"נ בנ"ד אבל יפה כתב רו"מ שמדברי רש"י כריתות ה' מוכח דכשיש מחלוקת בישראל לאו ירושה הוא כלל וגם הוכיח מיואש ועתליה דגם אם המחלוקת להמליך מלך אחר שאינו מבניו כלל טעון משיחה ואני מוסיף שהרי בהוריות וכריתות שם תנא אף יהו בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב תיפוק לי' דמלך ראשון הוא חסורי מחסרא וכו' הרי דלהס"ד אי לאו דמלך ראשון הוא הוי ניחא מה שנמשח נגד יורם והרי לשי' שו"מ אף דבן מלך הוא כיון שהמחלוקת אינו בין הבנים רק נגד אחר אינו טעון מ שיחה א"ו דליתא ובכל מחלוקת בעי משיחה ולכאורה י"ל ראי לדעת שו"מ מהא דלא נזכר משיחה ברחבעם שהי' אז מחלוקת לנגדו ע"י ירבעם אבל י"ל דדוקא אם אותן שחלקו עליו חזרו והסכימו עליו טעון משיחה וכמ"ש הר"מ שם וז"ל אבל אם נזדמן שתהא קטטה וכו' ואח"כ הסכימו על א' מהם או שנגררו אחריו הרוב וכו' ה"ז נמשח וכו' עכ"ל אבל ברחבעם הרי כל אותן שחלקו עליו המליכו את ירבעם ונשארו עם רחבעם רק אותן שהסכימו עליו מתחלה לכן א"צ משיחה והא דנקט הר"מ בפיהמ"ש כשהמחלוקת בין הבנים כתב לי ח"א די"ל דלרבותא נקט דגם אם המחלוקת בין הבנים צריך משיחה ומכ"ש נגד אחר והנה אף דלכאורה הוא נגד משמעות הלשון דהול"ל אפי' אם הוא מחלוקת בין הבנים וכמ"ש כה"ג בתוס' ב"ק פ"ב סוע"א דמדלא נקט אפי' קמטים משמע דוקא קמטים אבל אני הבאתי סיוע מש"ס דחולין קכ"ט ע"ב כתי' במג"ת פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן ה"נ כל דכן וכו' וכ"ה בתוס' קידושין כ"ג ע"א ד"ה ואיכא דאמרי וכו' וכאבא כלומר אפי' כאבא שאול וגם בלשון הפוסקים מצינו כה"ג בט"ז או"ח סי' רנ"ג סק"א ע"ד המ"מ שם וע"ע בש"ך חו"מ סי' כ"ה סקי"ג אות א' וסי' מ"ה ס"ק כ"ג בשם הרמב"ן אבל מתשו' הרשב"א ורמ"א או"ח סי' נ"ג סכ"ה נראה דאין הציבור יכולים למחות ומייתי נמי טעמא דירושה ואי נימא דבדאיכא מחלוקת ליכא חזקה איך הביא הרשב"א מדין ירושת בנו ומוכח דלא תליא ברצון הקהל [והא דתלי לה הרשב"א במנהגא עמ"ש בקת"ע לסי' רל"ז אות ט"ז ואח"ז מצאתי בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב סי' מ"ז דהכונה עפמ"ש בסכ"ו שם דאם נהגו למנות אחרים תחתן סתמן כפירושן כאלו התנו מתחלה וליכא חזקה וכ"ה ברמ"א יו"ד סוסי' רמ"ה וכיון דהמינוי נהוג באחת משתי אלה או שממנים אחרים תחתיהם או שיהי' בניהם אחריהם ולכן תלה הרשב"א במנהג והיכי דנהגו שישאר בנו תחתיו הוא באמת מד"ת כיון דעכ"פ ליכא מנהג להיפוך] אבל בשו"ת מא"נ סי' ל"ג צידד דהרמ"א ומג"א מיירי רק במיעוט מעכבים אבל ברוב מעכבים מאיזו טענה של שנאה וכדומה הדין עמהם ובאמת שבמג"א סקכ"א מבואר דגם בש"ץ גופי' יוכלו הרוב לעכב והמעיין בתשו' רשב"א ימצא דמיירי שרוב הקהל כמו ק"נ אנשים הסכימו על בנו ועשרה עכבו א"כ י"ל דברוב מעכבים מודה דליכא ירושה אך לפ"מש במחה"ש שם סקכ"א בשם יש"ש דגם ברוב מעכבים צריכים לשלם שכרו וכ"ה בתשו' רש"ל סי' כ' א"כ י"ל דה"נ אם הרוב מעכבים נגד בנו אך די"ל דגבי רב דמחויב ללמד בחנם אלא דלוקחים שכר בטילה דמוכח ולשי' הח"ס יו"ד סי' ר"ל בעוקר דירתו לשם מדינא מגיע שכרו והיינו אחר שקבלוהו והבטיחו לו שכר אבל אם אין רוצים שיעקור דירתו לשם ולא יתבטל ממלאכתו כלל י"ל דא"צ לשלם לו אבל ז"א דכיון שאביו נתקבל כדין זכה לו ולבניו שכן קבלוהו אדעתא דמנהגא ודין בנו כדין הרב בעצמו שאין ביד הקהל לחזור בהם ולומר שלא יתבטל ממלאכה ולא ישלמו לו ומכל שכן גבי שוחט ובודק דמותר ליטול שכרו מדינא כמו שכתוב הריטב"א בקידושין נ"ח ודאי דיש לומר זכה גם בנו וגם ברוב מעכבים צריכים לשלם שכרו אך לפמש"ל דבדאיכא מחלוקת דעת רש"י דליכא ירושה ודברי הר"מ אינם מפורשים להיפוך די"ל דטעמא נקט אמאי טעון משיחה ומה תועלת בזה לז"א כדי להשקיט הריב וגם הרשב"א י"ל דכ"כ רק לסניף כדרך בעלי תשובות כמ"ש הח"צ סי' ע"ג גם י"ל דכיון דהרשב"א מיירי במיעוט של עשרה מעכבים נגד ק"נ אנשים אין זה בגדר מחלוקת בישראל ואחרי רבים להטות ודוקא בנחלקו בתחלה לשני מחנות או ברוב מנין נגד רוב בנין מיקרי מחלוקת בישראל ומכ"ש בדאיכא רוב מנין ובנין לנגדו אבל המיעוט כמאן דליתא ובפרט במיעוטא דמיעוטא כנידון הרשב"א וא"כ א"א לחייב את הקהל בנ"ד ליתן שכרו. וגדולה מזו מבואר בשו"ת דב"ש הנ"ל דבמינוי ש"ץ אינו בכלל שררה ואם קבלו הקהל אחר מהני בדיעבד וכעין מ"ש המרדכי פ"ג דגיטין גבי מוהל אף דיש לחלק מ"מ י"ל כן ע"ש וה"נ גבי שו"ב (ועמש"ל בפנים סי' א' סקפ"א). ובדין מכירת החזקה הדבר פשוט כמ"ש רו"מ דלהמרדכי א"י למכור לאחר גם בהגון כמוהו כיון דאינו דומה לקנין קרקע ומטלטלין וא"י להוריש לבנו אא"כ הגון לכן א"י למכור לאחר כלל וע"ז כתב הט"ז דבנתן מעות בעד המצוה יוכל למכור לאחר ובלבד שיהי' הגון כמוהו ואני מוסיף דגם במשכיר בית אם רוצה להעמיד אדם שאינו הגון יוכל משכיר לעכב כמ"ש בחו"מ סי' שי"ב ס"ז בהג"ה אבל י"ל דדוקא בשכירות שהוא לזמן אבל הקונה בית ודאי יוכל למכור למי שירצה ועסמ"ע סי' קנ"ד סק"ח ובט"ז ונה"מ שם בדין שותפים ואולי ס"ל להט"ז דבדבר של רבים גם בנתנו זכות ליחיד עולמית לא עדיף משכירות וצ"ע וע"ע בד"מ חו"מ סי' רע"ו בשם רמ"ה ורי"ו דמבואר ג"כ דאין ביד הבנים למכור חזקת שררה וע"ע בד"מ סי' קנ"ו אות ט' ורמ"א סוסי' קמ"ט בזה ובתשו' להרב מוהרא"ז אבד"ק וויזהרוודיק ברוסיא הארכתי יותר אך בנ"ד שנכתב תנאי זה בכתב הקבלה שיוכל למכור לאחר י"ל דלטפויי אתי למכור אפי' לשאינו הגון כמוהו כמ"ש כה"ג הרשב"א שבחו"מ סי' שט"ז ס"ג וזהו כונת המש"ז סי' קנ"ג שם בשם לבוש שכ' אם לא בתנאי מפורש וסיים דבמכירה אפי' לאינו הגון והיינו בדאיכא תנאי מפורש [וע"ע בענין לטפויי בתשו' רשב"א שבב"י סוסי' של"ג וסי' שט"ו וסמ"ע סי' שט"ז סק"ח ומל"מ פכ"ד ממכירה הט"ו ובב"י סוסי' ע"ב וסי' רי"ד מחודש ג' ושו"ת כנ"י סי' ק"א ונו"ב מ"ת א"ע סי' ק' ק"א ורדב"ז ח"ג סי' תקע"ג ושעא"פ סי' קכ"ט ובר"א יו"ד סי' ד' ומהרי"ט בשניות ח"מ סי' קי"ט וקה"י לב"א אות ל' לשון השטר חילוקים שונים] אבל י"ל דהתנאי הי' רק לכל זמן שיוכל הוא בעצמו לעסוק במלאכת שו"ב יוכל ג"כ לצאת למק"א ולמכור חזקתו לאחר שלא יפסיד מעות חזקה שנתן אבל לא לזמן זקנתו שהוא בעצמו לא יוכל לעבוד עבודתו ובפרט לאחר מותו דליכא זכות ליורשיו אלא מכח מנהג י"ל דבכה"ג ליכא מנהג נגד רצון רוב הקהל ואפי' בספק בתנאי מוקמי' לה אדינא כדמוכח בתשו' רשב"א שבב"י אה"ע סי' צ"ג וע"ע במל"מ פט"ו מטוען הי"א באורך בדברי רשב"א ובפרט במ"ש בשם ראנ"ח דמוכח דבכל צד ספק יד מי שבא להסתייע מלשון התנאי עה"ת ובפרט אם מחזירים לו מעות חזקתו וע' בחו"מ רסי' שט"ז ובפרישה ונה"מ שם וע"ע בסמ"ע סי' קס"ג סקל"ט:

ומ"ש רו"מ בדברי תשו' הגאבד"ק קראקוי שבסוף תשו' רמ"א שפסק דחתנו כבנו והביא ראי' מירושלמי לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גולה שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל ובירושלמי ותוס' סנהדרין ה' שזה מזכרים וזה מנקיבות ומוכח דגם הבא מנקיבות בכלל לא יסור ורו"מ השיג דנהי דרבי בא מבת מ"מ מנ"ל דבעל הבת זוכה בזה ועוד דשבט נשיא ומחוקק רק ללמד תורה והביא מהוריות י"א ע"ב דבעי רבי מר"ח כגון אני מהו בשעיר וכו' ולענד"נ דדוקא התם שיש ב' מיני מינוים שבט ומחוקק וזה בא"י וזה בח"ל לכן גם בן הבת יורש אם לא נמצא הגון כמוהו בבני הבנים אבל במינוי א' ודאי בן הבת אינו יורש כלום בדאיכא בן וכאחר דמי כדאי' בערכין כ"ה ע"ב בת מהו שתעמוד שדה וכו' והא נמי במקום בן כאחר דמיא ע"ש וא"כ בנ"ד שיש בן הגון פשי' דאין לחתנו שום זכות ויפה דן רו"מ. [ובדין חתנו בדליכא בן אף דבתשו' עה"ג סי' מ"ט פסק דאין חתנו יורש אבל נ"ל דהוי סד"ד והוא קודם לאחר כמש"ל סי' י"א כעין זה וכבר הביאו בזה מרש"י שבת כ"ג וע"ע בפי' חרדים על הירושלמי פ"ג דברכות ה"א ועתוס' ב"ב קמ"א ע"א ד"ה לדידי וכו' ע"ש ותבין]:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה