דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
קונטרס אחרון להלכות שחיטה · לסימן ה
[סק"א] הבאתי מכמ"ק בדין היכי דאסור רק משום חשד ומ"ע אם אסור גם דיעבד העירני נכדי החריף מוהרא"י נ"י מש"ס דגיטין פ' ע"ב נשאו דוקא משום דמיחלפא וכו' ופירש"י דהיינו משום חשד ותצא מזה ומזה ובכתובות י"ד פ"א מבואר דזהו דיעבד ובעכצ" כמ"ש בפנים דאין לדמות גזירות חז"ל או דבאיסור חמור שאני וגם הביא מיבמות כ"ה ע"ב דקיי"ל כמ"ד כנס אינו מוציא ודלא כר"כ שם ולשי' רשב"א היכי דחשדו לי' באיסור תורה גם בכנס יוציא ודוקא היכי דשריא לי' אלא שעשה שלא כהוגן לא קנסוהו ע' בב"ח א"ע סי' י"ב וב"ש שם סק"ג ותבין (וע"ע בש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ע"א ולב ארי' חולין מ"ד בזה):
[שם סקט"ו] בדין אמר זה לי ק"פ הבאתי מכמ"ק אם דבר שלם משמע ויעוין עוד בכתובות ק"ט ע"ב ואס"ז שם בשם ריטב"א ותר"י וש"פ בהא דשביק תרי פלגי דדיקלא:
שם ס"ק ט"ז בדין פרסום נגד חשש חשדא וגם אי בב"ד איכא פרסום הבאתי מכמ"ק ועמש"ל סי' ב' סוסק"ל עוד בזה וע"ע בירו' פי"ג דיבמות ה"א בסופה קול יוצא לנשואה ולא לארוסה ובשי"ק ביאר משום דבנשואין איכא עשרה והוכיח מזה כדעת ר"ש הנגיד דבאירוסין א"צ עשרה ע"ש וכן הראני נכדי החריף מוהרא"י נ"י בירושלמי פ"א דגיטין ה"א אם אין שם ביהכ"נ מצרף עשרה ובשי"ק הביא מהשו"ע בסה"ג דבעינן עשרה לפרסם הדבר וכ"ה בפ"מ וגם הביא מהירושלמי שם דבמקום ב"ד איכא פרסום טפי ע"ש ותבין אבל מ"מ י"ל דלענין חשדא סגי בפחות וכמ"ש בפנים ראי' מש"ס דשבת ומדברי הגמ"ר והראני תלמידי הרב מו"ה אברהם יהודא נ"י בב"ח יו"ד סי' קמ"ט ס"ג שביאר דעת יש שכתבו דבדאיכא ג' או ד' יהודים הדבר מפורסים וליכא חשדא וע' בש"ך שם אבל התם היינו שמפורסים שיש שם יהודים ותולין שנכנס לדבר עמהם ול"ד לחשדא דבנ"ד [אה"צ בהמ"ח נ"י ע' בטוש"ע א"ע סי' קס"ט לענין חליצה דבעינן חמשה לפרסומא מלתא דחליצה היא שלא תנשא לכהן ועיין בסדר חליצה אות י"ג בהג"ה דבעינן עשרה ובב"ש שם סקכ"ג הביא בשם פרד"א דבעינן עשרה אלמא דאין לדמות דבר לדבר דפעם אף בחמשה איכא פרסום. ולענין חשש חשדא ע' בתוס' פסחים דף י"ג ע"א ד"ה מאי לאו במה שהביאו בשם ירושלמי פסחים פ"א ומכתובות צ"ח ע"א ומב"מ כ"ח ע"ב דמוכח דגם בב"ד איכא חשדא דכתבו דלעצמו אינו יכול לעכב רק למכרם לאחרים בשוק ומשום שנעשה השומא בב"ד בשוק אין מקום לחשוד ואפ"ה אינו יכול לעכב דלעצמו אף בכה"ג יש חשד ע"ש]:
[שם סקי"ח] בדין חשש מ"ע אם יש לחוש גם בשאינו שלו שוב נ"ל ראי' מירושלמי פ"ב דכלאים הל' ה' בסופה בהא דמפרש טעמי' דר"ש דאמר א"א מקדיש דשא"ש וע"ש בפ"מ והרי החם משום מ"ע ואכתי יחשדו שהוא שלו ובע"כ דבכה"ג ל"ש מ"ע: