אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א קונטרס אחרון להלכות שחיטה › לסימן ב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

קונטרס אחרון להלכות שחיטה · לסימן ב

לסימן א

סק"ב] הבאתי שם הכלל דהיכי דדיעבד כשר לא גזרי' שמא ישכח וע"ע בדרישה סי' כ"ב דהיכי דע"פ רוב אין עושין כן אף דכשר דיעבד חיישי' שמא ישכח:

[שם סוס"ק י"א] הבאתי בשם מהרמ"ש בדין עבר ב"פ ביום א' נחשב לפ"א יש להעיר מירושלמי פ"ג דסוטה הי' גונב ומוציא בלילה ידעו בעלים בינתים ב' גניבות הן ואם לאו גניבה אחת אבל הכא בדברים שבין אדם למקום אם נעשה עי"ז מומר שאני. וכה העירני נכדי החריף מוהרא"י נ"י מדברי הט"ז אה"ע סוסי' קכ"ג וב"ש שם סק"ח בדין כתב גט בשבת דבכל ב' אותיות הוי מעשה בפ"ע ונעשה מומר גם למ"ד דבפ"א לא הוי מומר ומוכח דביום א' נעשה מומר בב' או בג"פ ואף דמהרמ"ש הנ"ל מיירי בב"פ מ"מ לפי טעמו אין לחלק [אה"צ בהמ"ח נ"י ע"ש בפר"ח וב"ח שם שחולקים על הט"ז וב"ש הנ"ל וע' בתב"ש סי' י"א או"ק י"ב שחולק ג"כ על הט"ז וב"ש הנ"ל והעלה דזה לא הוי רק מעשה א' דכל הגט ענין א' הוא וגם מי לא עסקינן גם בשחיטה דשחט בסכין רעה כל היום כולו אבל מ"מ אם עבר כמ"פ ביום א' יוכל להיות דגם הם מודים דלא כתשו' מהרמ"ש הנ"ל]:

[שם סקט"ו] בדין שו"ב שמיעך סרכא בעגל ואמר שטעה בדין נראה פשוט דגבי דינים המבוארים בשו"ע עכ"פ איכא הוכחה מזה ששכח תלמודו וצריך קבלה מחדש וגם נ"ל דבזה"ז שכל הדינים סדורים אינו נאמן לומר שטעה בדבר המצוי ושכיח בכל עת:

[שם סקכ"ד] בדין אם אינו מאמין בדבר א' מדברי חז"ל שו"ר בפר"ת סי' קי"ט סק"ז שהעלה דאם אינו מאמין בכל דברי חז"ל אלא במה דמסתבר דינו כעע"ז ומחלל שבת ויינו יי"נ וחשוד לכה"ת כולה ואין מצטרפין לפשרה ואין מזמנין עליהם ומ"מ סיים דבשבועה נאמנים דלא חשידי לישבע לשקר ועמ"ש בפנים סקל"א עוד בדין אפיקורסים:

[שם סקכ"ה] במה שהבאתי מהכ"מ פי"ב מעדות דמוכר טרפות אוכל בעצמו העירני נכדי החריף מוהרא"י ני' מדברי הפרישה יו"ד סי' י"ח וסמ"ע סי' ל"ד ס"ק פ' ומה שהבאתי בשם הש"ח בטעמא דעדל"ת ובאמת שכ"ה בחזקוני שם ובזה ביארתי טעמא דב"ש דלא ס"ל עדל"ת כמ"ש הפ"י בביצה ז' דלשיטתם אזלי בשבת י"ז דדרשי הך קרא לשביתת כלים:

[שם סקכ"ט] הבאתי ראיות דהא דמחלל שבת הוי כעע"ז היא מדאורייתא נ"ל עוד ראי' מתוס' יבמות ה' ע"ב ד"ה כולכם חייבים בכבודי וכו' ומנ"ל דקאי טפי אשבתות וכו' וי"ל וכו' כדאמר בעירובין ובחולין ה' דמחלל שבת ככופר במע"ב וכו' ע"ש ודריש לקרא בכך:

[שם סקל"א] [אה"צ בהמ"ח נ"י במה שחקר אאמו"ר בפנים אם מהני תשובה במין ע' בג"פ סי' קכ"ג אות ז' שהעלה דמהני תשובה בצדוקי ואפשר יש לומר דדוקא לענין גט מהני תשובה]:

[שם סקל"ח] בדין רצה לעשות איסור ולא עלתה בידו יש לדון עוד דהקהל יאמרו דגם אם אינו נפסל מ"מ חשיד הוא בעינינו ועמש"ל סי' א' סק"ס וסי' ח' בשם שבו"י ושאר שו"ת והעירני תלמידי החריף מוהר"א נ"י מדברי רש"י ב"ק ק"ח ע"ב בד"ה ולא הניחוהו מאי וכו' או דלמא כיון דעמד לישבע תו לא מהימנו לי בעלים עכ"ל ומוכח דבעמד לישבע לשקר ולא הניחוהו בעלים הוי בעיא דלא איפשטא אם הוי חשיד בעיני הבעלים וה"נ י"ל בנ"ד. [אה"צ בהמ"ח נ"י לפענ"ד יש לפשוט ספיקו של אאמו"ר שליט"א אי הוי בעיני הבעלים כחשוד מהא דכתובות דף ע"ב ע"א בתוס' ד"ה אי דידע וכו' שהקשו דלוקמי כגון דידע ופרש אבל היא רצתה להכשילה ותי' ר"י דלשון שהאכילתו משמע שאכל כבר עכ"פ מוכח דאף שלא האכילתו יוצאת שלא בכתובה והתם הטעם רק משום דחשידא שמא תאכילנה פעם אחרת ע' ברא"ש שם ותבין ותדע דרק משום שחשידא בעיניו ולא משום איסור דהא אם רוצה לקיימה אף אחר שהאכילתו אין כופין אותו לגרשה ע' בטוש"ע א"ע סי' קט"ו סעי' ד'. והרשב"א תי' דבשביל מה שרצתה להאכילו ולא עלתה בידה אינה יוצאת בלא כתובה וע' ברא"ש שם ג"כ כתי' הרשב"א שבתוס' וע' בר"ן שם שהביא בשם הרא"ה שפליג על הרשב"א ופסק ג"כ כתי' א' של התוס' דאפי' ברצתה להכשילו ולא עלתה בידה יוצאת שלא בכתובה וע' בב"י א"ע סי' קט"ו שהביאו וע"ש בטוש"ע שפסקו כהרשב"א ועכ"פ תלו הך פסקא בפלוגתת הפוסקים ולפי פסק הטוש"ע שם ס"א א"י לומר שחשידא בעיניו וא"כ גם כאן לענין השו"ב י"ל דאין הבעלים יכולים לומר שחשיד בעיניהם אף שאין נפסל שוב ראיתי שבס"ק י"ח הביא אאמו"ר בשם שו"ת ד"ח שהעיר מהא דכתובות הנ"ל לענין מש"ש בשם השמ"ח שהעלה לאסור שו"ב שרצה להכשיל באיסור ולא עלתה בידו והביא בשם תוי"ר לדחות דלא דמי אבל לא העיר בכל הנ"ל]:

[שם סקמ"א] כתבתי די"ל דדין קב"ע שלב"פ אי מהני בדיעבד תליא אם הא דאין מקבלין עדות שלב"פ הוי מה"ת או רק דרבנן וכעת הראני נכדי החריף מוהרא"י נ"י במהרי"ק שרש קי"ז שכ' די"ל דאע"ג דמדאורייתא כשר שלב"פ מ"מ רבנן עשו מעלה לפסול אפי' בדיעבד כדאשכחן בסנהדרין ס' דעביד רבנן מעלה לפסול אפי' בדיעבד אך דהיכי דמהני באונס צ"ל דבדיעבד כשר ע"ש באורך:

[שם סקמ"ד] הבאתי מכמ"ק בדין אם הממון פתיך ותלוי באיסור אם דינו כממון והראני נכדי הנ"ל בת"כ להש"ך סי' קי"ד שביאר דברי תוס' כתובות ט' שכ שכתבו דמוציאים ממון בס"ס וביאר דדוקא החם דכל הפסד כתובתה תלוי באיסור דנאסרת לבעלה וכיון דלגבי האיסור מהני ס"ס לכן מוציאה כתובתה משא"כ בעלמא גם התוס' מודים דאין להוציא בס"ס:

א

[שם ס"ק נ"ט] בדין הקראים הראני נכדי הנ"ל בש"ג פ"א דגיטין שכ' דראוי לומר על הצדוקים שבזה"ז כדרך שאמרו על הכותים בתחלה שהרי אין להם ממדרשי חכמים וכו' פ"ש [אה"צ בהמ"ח נ"י ע' בב"י א"ע סי' ק"ל ד"ה גט שחתמו בו כותיים וכו' שהביא בשם ר"י בח"ב שצדוקין ובייחוסים שבזה"ז דינם כמו כותים קודם שגזרו עליהם וגם מרמב"ם פ"ו מהל' עבדים הל' ו' ג"כ כן וז"ל הרמב"ם שם ובזה"ז וכו' אנו למדין וכו' שהצדוקין בזה"ז כמו כותים קודם שגזרו עליהם שיהי' כעכו"ם לכל דבריהם וע' בג"פ סי' קכ"ג אות ז' דהקראים הם הצדוקין (וזה נגד ד' הכרתי שהביא אאמו"ר שליט"א בפנים) והביא ד' השלטי גבורים פ' השולח שכ' בשם ריא"ז דהצדוקין הם כעכו"ם וכו' וזה. נגד דבריו שבפ"א הנ"ל וגם הביא מתשו' מהרש"ך ח"ג סי' מ"ו ומתשו' מבי"ט ח"א סי' נ"ז ע"ש]:

[שם סקס"ו] כתבתי דמדנקט הש"ס בקידושין רק דבע"ז או בעבר ושנה מחשבה כמעשה מוכח דגם בח"ל או שהוא בשוא"ת לא משכח"ל שיהי' מחשבה כמעשה נ"ל כעת ראי' מתוס' כתובות צ"ו ע"ב ד"ה נשאת עלי' להביא ראי' דכ' מדלא משכח עלי' להביא ראי' אלא בנשאת ש"מ דנתקבלה כתובתה או דתבעה כתובתה בב"ד וכו' עליהן להביא ראי' יעו"ש הרי שהוכיחו כעין דברי הנ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה