דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
קונטרס אחרון להלכות שחיטה · לסימן א
סעי' א. בתב"ש סק"ג הביא ד' הב"ח ופר"ח שנחלקו בדין היכי דמצי למירדף אבתרי' אם מחויבים לברר והביא מכמ"ק דבדאיכא טירחא א"צ לברר ואני כתבתי בתשו' להרב מוהר"ש אבד"ק ברעזוב דיש להוכיח מתשו' הרשב"א שבב"י יו"ד סי' קי"ט שכ' דגם בדאיכא טורח הליכה לא שביק התירא וכו' וכדמוכח מהא דחמצן של ע"ע אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין דכל שאינו טורח בבדיקת סכין נאמן ואולי יש לחלק בין הילוך למקום קרוב או רחוק אבל בתוס' יבמות צ"ג סוע"א ד"ה מייתי וכו' ולא מסתברא לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהוא רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב או רחוק ע"ש וי"ל דנהי דגם ברחוק מיקרי בידו מ"מ הוי טורח כדמוכח בתוס' נדה דף ו' ע"ב בד"ה בשעה"ד וכו' ועוי"ל שעה"ד שהשואל הלך לו והי' טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפ' אע"פ רהט אבתרי' ג' פרסי וכו' עכ"ל ואפשר דדוקא בשיעור ג' פרסי הוי טירחא ומצאתי בתשו' רש"ל סי' ל"ו שכתב בפשי' דהילוך ממל"מ הוי טירחא כיון שכל הדרכים בחזקת סכנה וקשה טלטולא דגברא עי"ש ולפ"ז י"ל דהרשב"א הנ"ל דמיירי באותה העיר לכן לא מיקרי טירחא ולפ"ז גם בפחות מפרסה דא"צ לומר תפלת הדרך לא מיקרי טרחא ומצאתי בר"ן פ"ק דמ"ק במשנה דיוצאין על הכלאים וז"ל לא משום טרחא נקטי' דליכא טרחא מידי במה שהוא יוצא וכו' עכ"ל [וזהו כונת התוס' שם דף ב' ע"א ד"ה ויוצאין וכו'] ויש לומר דהיינו ג"כ בפחות מטרחא. והעירני ח"א מהא דפסחים מ"ו לאחריו מיל אינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ויש לדון מזה לכאן וע"פ בש"ס דב"ב י"ב וחו"מ סי' קס"ב בענין טענת ריבוי הדרך וע' עירובין נ"ד ע"ב משום טירחא דאהרן ורש"י שם וע"ש דף נ"ב ע"א אפ"ה ניחא לי' כי היכי דלא נטרח וניפוק והתם רק בהילוך של אלפים אמה וע' ביומא דף י"ט ע"א ומי מטרחינן לי' כולי האי וכו' דמוכח דבמקדש עצמו הוי טרחא גדולה [אה"צ בהמ"ח נ"י במה שחקר התב"ש אי בדאיכא טרחא צריך לברר יש להעיר מד"מ א"ע סי' קמ"ב או"ק י"א דרחוק הדרך הוי כדיעבד וכל מקום דדיעבד כשר גם רחוק הדרך כשר ע"ש] ולענין אי הילוך הוי טרחא ע' בטיו"ד סי' של"ד בנדוהו בחלום טורח אחר עשרה ששונים הלכות עד פרסה וכו' וע' שבת קנ"ז ע"א בעיא אם למעט בהילוך עדיף או למעט במשא ומסיק דלכ"ע למעט בהילוך עדיף וע"ש בתוס' וע' בתוס' ביצה כ"ט ע"ב ד"ה המביא דטעמא משום טרחא יתירה:
[שם סקי"א] הארכתי בדין ע"א נוגע במלתא דעל"ג העירני נכדי החריף וכו' מוהרא"י נ"י מש"ס דכתובות דף כ"ד פ"א בהא דאני כהן וחברי כהן וכו' דפליגי אי חיישי' לגומלין ובר"ן שם מבואר דהוי מלתא דעל"ג וחשש גומלין הוא פחות מנוגע גמור ותדע שהרי בגומלין פליגי אי מיחשב נגיעה ומוכח דאינו נאמן וכ"ה במרדכי יבמות ר"פ האשה שהלך בעלה וכו'. ויפה העיר אבל הראיתי לו ברא"ש פ"ה דגיטין סי' י"ג שהביא ג"כ ד"ז וסיים דהיינו טעמא משום דכהני חשידי טפי מישראל משום דהוי שבח יוחסין וריוח כהונה לו ולזרעו לדורותיו וא"כ אדרבא מוכח דבעלמא בכה"ג נאמן והתם מיירי בתרומה דאורייתא לשי' התוס' והר"ן:
[שם סקי"ז] בענין שכחה העירני נכדי הנ"ל מש"ס דגיטין דף כ"ב ע"ב דלר"א בעשרה ימים חיישי' לשכחה ולר"י דוקא בתנאים הרבה וע"ש בתוס' ובר"ן אה"צ בהמ"ח נ"י יש להעיר בזה עוד מב"מ דף ב' ע"ב וקידושין דף פ"ג סוע"ב נאמן המוכר לומר לזה מכרתי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי וה"מ היכי שבע"ד עומדים לפניו אבל יצאו מלפניו אינו נאמן וע' פירש"י שם דכל זמן שעומדים לפניו רמי אנפשי' ומידכר אבל לאחר שיצאו מלפניו אנן סהדי דלא מידכר לפיכך אינו נאמן וע' בר"ן ובס' המאור קידושין שם ג"כ כן אלמא דשייך שכחה ביומו פ"ש ואולי יש לחלק כמו שהעלה לחלק אאמו"ר בפנים שם דבמלתא דסברא שייך שכחה אפי' ביומו א ויהי' מכאן ג"כ ראי' לזה]:
[שם סקכ"ו] כתבתי דהבא לטעון בב"ד חוקר תחלה מת"ח את הדין ועמש"ל בפתיחה לסי' ל"ט שכ"ה בר"ן פ"ק דכתובות:
[שם סקכ"ו וסקכ"ז] הארכתי בדין אאמע"ר בבא לעשות תשובה ובבא להציל אחרים ממכשול העירני תלמידי הרב מו"ה אברהם יהודא נ"י מדברי הר"ן פ"ד דשבועות במשנה דשבועת העדות כיצד וכו' שהעלה דהא דאינו יכול לחזור ולהודות מאינו יודע ליודע לא משום דא"ח ומגיד אלא משום דאאמע"ר ע"ש והרי י"ל דבאים לעשות תשובה ובע"כ דס"ל דגם בכה"ג אאמע"ר. ובמק"א ביארתי דלא תיקשי על הר"ן מהא דכתובות י"ח דגם באונס א"ח ומגיד ומזה תמהו על הב"י בחו"מ סי' כ"ט שכתב בטעמא דא"ח ומגיד משום דאאמע"ר וע' ישויע"ק א"ע סי' קנ"ה ובמק"א הארכתי ליישב ע"ד פלפול אבל בפשיטות עולים דברי הר"ן יפה דודאי אם הגידו בתחלה עדותן גם בלא"ה אינו חוזר ומגיד והר"ן מיירי רק מאינו יודע ליודע וז"פ (ומ"ש הר"ן שם דבמה שאמרו בלא אלה אין אנו יודעים לא עברו יעוין בריטב"א ואס"ז ב"מ ל"ט ע"ב להיפוך ועתו"ס שם וע"ע בתשו' ח"ס חחו"מ סי' ל"ד שלא הביא מזה] גם העירני נכדי החריף מוהרא"י נ"י מתשו' הר"ן סי' מ"ג וב"י אה"ע סי' קל"ד דאין הבעל נאמן לומר שעבר על השבועה לבטל הגט דא"א מע"ר והרי י"ל דבא להציל האשה ממכשול ובע"כ כמ"ש [אה"צ בהמ"ח נ"י יש להעיר בזה מד' הר"ן כתובות פ"ז על מתני' דאלו יוצאות שלא בכתובה וכו' ומקשי' בגמ' ה"ד אי דידע וכו' והקשה הר"ן דלוקמי דמודית ותי' בשם הראב"ד דאאמע"ר ואינה נאמנת ע"ש והרי י"ל דבאה להציל את הבעל ממכשול דהרי חייב להוציאה וע' במרדכי כתובות שם סי' קצ"ו בשם הר"ם דנקרא רשע אם אינו מגרשה ואפי' לשי' הרשב"א וש"פ שיכול לקיימה עכ"פ מצוה לגרשה ע' בר"ן שם ובש"ג ובטוש"ע סי' קט"ו ס"ד אע"כ אף בכה"ג אאמע"ר]:
[שם ס"ק מ"ב] הבאתי דברי מהרי"ק שבב"י יו"ד סי' רס"ב ועמ"ש בפנים סוס"ק צ"ב מדברי הכ"מ פ"ד מטו"מ ורמב"ם פ"ד מרוצח וז"ל הרמב"ם שם אמדוהו למיתה והקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת ה"ז נהרג ואין אומדין אותו אומד ב' כשהקל שרגלים לדבר ובכ"מ נתקשה מלשון הש"ס ובתו"ח לסנהדרין ע"ח הביא מירושלמי דמפורש כרמב"ם וע"ע במרה"פ על הירושלמי פ"ט דנזיר הל' ה' ובסנהדרין שם בזה ומזה יש ראי' לדברי מהרי"ק הנ"ל. וכה הראני תלמידי הרב מו"ה אברהם יהודא נ"י בתשו' מבי"ט ח"א סי' רמ"ח בדין השפחה שנמצא רגלה נפוח במ"ש שם באמצע התשו' מהא דפ"ד דנגעים מ"ז גבי בהרת שהלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמות שהיתה וכו' ע"ש היטב וכן הראני נכדי החריף מוהרא"י נ"י דברי הראב"ד בפ"י לעדיות פ"ה מ"ו הוא הי' מטמא שער הפקידה וכו' וז"ל א"נ דקסבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נתרפא הנגע מעיקרא וכמו שלא הלכה הבהרת דמיא ומן החולי הראשון הוא שהרי רגל"ד וזה עיקר עכ"ל וע' בדרל"צ דרוש ב' שביאר דלהראב"ד זה המצורע מטמא למפרע דאף קודם שחזרה הבהרת עדיין טמא הוא מבהרת הראשונה אלא שבטעות טהרנוהו שסבורים היינו שנתרפא ועכשיו נודע שלא נתרפא ע"ש (וע' ברש"י מגלה ח' ע"ב וט"א שם) ואני אמרתי דאין ראי' מנגעי' לפמ"ש רש"י בגיטין פ"ו ע"א בד"ה עד טצהר וכו' ודרך שחין ישן שהולך לו חוזר פד ב' שנים וכו' לפי שכבר הי' בו המום הזה ולא ראהו עכ"ל הרי שדרך הנגעים לחזור ולבוא משא"כ בשאר חלאים אף דשכיח שיחזור לחליו כמ"ש בפנים מתוס' חולין י"ל דהיינו ע"י שעושה דבר המזיק לו בעודנו חלוש מחליו וגם נהי דשכיח אבל אין דרכו בכך (וע' בחמ"ח אה"ע סי' קי"ז סקי"ב בדין מצורעת פעם א' דאפי' נתרפאה יש לחוש שמא תחזור והוי מום וה"ה בנכפה ובב"ש סקי"ב הקשה מהש"ס ונדחק בישובו וע' ח"ס חחו"מ סי' קצ"ח בזה ולפמ"ש י"ל דדוקא במצורעת תוך ב' שנים) ומלבד הרי אנן קיי"ל כרבנן ודלא כעקביא גם י"ל דבהא דשער הפקידה נשאר עכ"פ שער לבן משא"כ בנתרפא לגמרי אבל מהא דפ"ד דנגעים משמע דגם בהלכה לגמרי וחזרה דינא הכי ומ"מ אין ראי' מזה כמ"ש וגם בלא"ה הלכות נגעים חידוש הם ואיסורא מטומאה לא ילפי' כנודע:
[שם סקמ"ח] הארכתי בד' הט"ז בענין הברכה על השחיטה כעת מצאתי בא"ז הל' ברכת המוציא סי' ק"מ דאותן מצות שלעולם חייב בהן ואין עתים להפטר מהן כגון וכו' והא דמברכין על השחיטה אע"פ שכל שעה שרוצה לאכול צריך לשחוט היינו משום שחיטת קדשים שיש לה הפסק הלכך לא חלקו בשחיטה א"נ משום שיכול להפטר משחיטת חולין שאם ירצה לא יאכל בשר וכו' ע"ש וע' בתשו' ריב"ש סי' שצ"ח באמצע התשו' בענין הפלגש וכו' שאע"פ שמצוה זו היא דין יש בה מצוה ממש אלא שאין מברכין על הקלקלה כמו שאין כהן המשקה סוטה מברך ולא החולץ יבמתו ודומיהן ומנ"ל למר שהאוכל נבלה או אמ"ה לא עבר על עשה דוזבחת כיון שאוכל בלא שחיטה אע"פ שיש באכילתו לאו מצד אחר וכו' וצ"ע שלא הביא מתוס' שבועות וש"פ שהבאתי בפתיחה ויש לדון מכל הנ"ל בדברי הט"ז ואחרונים הנ"ל וקצרתי:
[שם סק"נ] [אה"צ בהמ"ח נ"י במ"ש אאמו"ר שליט"א בפנים בנדון שו"ב שהזקין ורואה בבתי עינים נלענ"ד להעיר מפיהמ"ש להר"מ פ"ל דכלים מ"ב וז"ל אספקלריא הוא המכסה אשר יעשה לראות מאחוריו והיא אצלי מלה מורכבת ספק ראי' וזה שיראה אחורי המכסה שהוא מזכוכית וכו' לא יראה במקומו האמתי וכו' וכן לא יראה על שיעורו האמתי ויקראו החכמים המכסה הבהיר מאוד אשר לא יסתיר דבר מאחוריו אספקלריא המאירה וכו' עכ"ל ובתוי"ט שם כתב דלהרמב"ם פתרונו בל"א בריל ומוכח דלאו כל בתי עינים שוים וע"ע בפ"ב דנגעים מ"ג וברכ"י חו"מ סי' ה' אות י"ג וסי' ז' אות ט'] ומ"מ לענין דינא סיים אאמו"ר שליט"א כמ"ש בפנים דאם השו"ב מביט בבתי עינים המגדילים דבר הנראה יותר קטן בלי הבתי עינים הנ"ל ועכ"פ אינן מקטינים אותו אין חשש כלל:
[שם סקס"ח] הבאתי מירושלמי ותוס' סוטה ג' דכיעור ל"ה ערוה ותמהתי על הפוסקים שלא הביאו מזה ובתשו' להרב הגאבד"ק סנעטין נ"י תמהתי על הפוסקים במה שנחלקו אם תצא מבעלה משום כיעור ולא הביאו מהירושלמי הנ"ל דמפורש דלקיימה אינו יכול וצ"ע:
[שם סקפ"ט] במ"ש בדברי מהרי"ק עמש"ל בקו"א לסי'