דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · לז
והנה לעיל אות כ' הבאתי מהא דבכורות י"ב ע"ב דאר"ח בהמת שביעית פטורה מבכורה דלאכלה ולא לשריפה (דהא סלקי אימרים לגבוה) ופריך מהא דהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה והא כיון דאלו מיטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ואמאי חייבת בחלה ומשני שא"ה דכתיב לדורותיכם שביעית וכו' שנא' לדורותיכם וכו' והבאתי קושי' מהריט"א דכיון דחלה מדאורייתא אין לה שיעור וסגי בכ"ש א"כ הרי יוכל להפריש פחות מכביצה דאינו מקבל טומאה לשי' כמה פוסקים. ותרצתי שם דכיון דמדרבנן מקב"ט וטעון שריפה ולר"ח לשיטתו בבימות דיכולים חז"ל לעקור דבר מה"ת גם בקום ועשה א"כ הוי בכלל לאכלה ולא לשריפה. ואולם שבתי וראיתי דבזה לא יונח הא דמשני שא"ה דכתיב לדורותיכם וגם מייתי ברייתא דקתני מנין לאוכל מעיסת ומוכח דקרא אתי להך מלחא ובזה תיקשי דלמ"ל קרא דהא מדאורייתא בלא"ה חייב בחלה משום דיכול להפריש כ"ש. ולכן נראה עפמ"ש הנו"ב מ"ח חיו"ד סי' ר"א דמצות הפרשת חלה יש בה ב' ענינים דלהתיר העיסה סגי בכ"ש אבל מ"מ מחויב מדאורייתא להפריש כשיעור נתינה לכהן א' מכ"ד בעיסה כדי לקיים מצות נתינה וצריכים להיות שתי ההפרשות כאחד כמ"ש בהגהת בהמ"ח שם ע"ש וכבר קדמו בתוס' רי"ד לקידושין נ"ח ע"ב ובמל"מ פ"ו ממת"ע ה"ז. ולענ"ד ראי' מב"ב קמ"ג ע"א בהא דפריך אהא דאין לך מר בקישות ומשני שא"ה דמדאורייתא וכו' ובאס"ז בשם תוספי הרא"ש הקשה הרי בלא"ה חטה א' פוטרת את הכרי ותי' אינו מובן ולשי' תוס' רי"ד הנ"ל ניחא [וי"ל עוד עפמ"ש בתר"י פ"ד דברכות בהא דרב צלי של שבת בע"ש ואכ"מ] וא"כ א"ש קושי' מהריט"א הו"ל דמה"ט פטור מחלת בעיסת שביעית כיון דצריך להפריש מדאורייתא כשיעור והרי שיעור חיוב עיסה בחלה הוא מ"ג ביצים וא"כ א' מכ"ד הוי יותר מכביצה דמקבל טומאה ובזה אמרתי דבר נחמד בישוב דברי רש"י שם ד"ה לדורותיכם וז"ל לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפי' בשביעית וכתיב מראשית עריסותיכם וכו' עכ"ל וסיום זה שהביא מקרא דמראשית כו' תמוה דאין לו ענין כלל לכאן ואם אפשר ללמוד מזה הו"ל להש"ס לשנויי מהך קרא ואם הביא רק מהיכן נלמד חיוב חלה הו"ל להביאו לעיל בגוף הדין דעיסת חלה וכבר תמהו בזה התוי"ט ומהרי"ט אלגזי שם ועוד דבפ' שלח שם כתיב בתחלה ראשית עריסותיכם חלה תרימו וכו' ואח"ז כתיב מראשית עריסותיכם תתנו תרומה וכו' ואמאי הביא רש"י קרא המאוחר ולא הביא מקרא הקודם לזה. ונראה עפמ"ש הנו"ב שם להוכיח כדבריו מלשון התורה ששינתה בלשונה דתחלה כתיב תריעו ואח"ז כתיב תתנו ובע"כ דאיכא ב' הפרשות דלהתיר העיסה סגי בהרמה כ"ש ולקיים מצות נתינה צריך כשיעור ע"ש. ומעתה י"ל דזהו כונת רש"י שבא ליישב קושי' מהריט"א הנ"ל דהא יכול להפריש כ"ש ולשי' רש"י בחולין פ"ב פחות מכביצה אינו מקב"ט מה"ת ועתוס' פסחים ל"ג סוע"ב ובשלמא על גוף הברייתא לק"מ די"ל דעכ"פ מדרבנן צריך כשיעור וכמש"ל אבל בהא דיליף מקרא דלדורותיכם קשה ולזה הביא רש"י מקרא דמראשית עריסותיכם דשם כתיב לשון נתינה ומוכח דצריך כשיעור והוי שפיר בכלל לאכלה ולא לשריפה ומהראוי שיופטר מחלה ולכן אצטריך קרא לאשמעינן דמ"מ כיון דעיקרו לאכילה חייב בחלה ודו"ק והוא כפתור ופרח בס"ד. וע' ברש"י ותוס' חולין קי"ח ע"ב בד"ה אין יד וכו' דלשי' רש"י גם בפחות מכביצה ונוגע זב"ז מקב"ט וע' מל"מ פ"ד מטו"א ה"ג ורמב"ם פ"ו מטו"א הי"ז וכ"מ שם והוא משנה בעדיות וע"ע פ"ג דטהרות מ"ב ופ"ב דט"י מ"ה וע' בירושלמי פ"ב דתרומות ה"א אפי' כביצה לא פירורין נינהו ובפ"מ שם ודו"ק גם העירוני מנדה י"ז סוע"א ורש"י ד"ה לא נטמא דאינו חיבור אלא כל קורט בפ"ע חשוב וכו' ע"ש ויש לדון עפ"ז בהנ"ל ואכמ"ל: