אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א פתיחה להלכות שחיטה › לו

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

פתיחה להלכות שחיטה · לו

לה

כתב הפר"ת סי' ח' סוסק"א בדין סכין קטן כ"ש כמחטא דאושכפי דכיון דבדיעבד שרי ובדין לכתחלה נחלקו הפוסקים יש להקל וסיים וז"ל ותו דכל דדיעבד שרי ספיקו שרי גם לכתחלה ע"ש אבל בסי' כ"א סק"ג כ' בעצמו דאפי' בספיקא דפלוגתא אני מחמיר לכתחלה לחוש אפי' לסברא יחידאה לענין שחיטת ב' הסימנים בעוף ע"ש והרי בדיעבד מותר לכ"ע. ונלע"ד דהיכי דהחיוב לכתחלה הוא מדאורייתא אף דדיעבד שרי מ"מ גם מספיקא צריך ליזהר לכתחלה דהוי סד"א אף דדיעבד שרי וראי' מפסחים פ"ח סוע"ב גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זב"ז ונמצא יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מפ"ש ומסיק משום דלא אפשר ופריך וניתי כל חד פסחו וניתני אי דידי בע"מ האי דאייתי השתא ניהוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים וכו' עד משום דאילו פסח בשפיכה ושלמים בזריקה ואף דיצא בדיעבד לכתחלה מיהו אסור ע"ש והא הוי לכל א' רק ספיקא ואפ"ה אסור. אבל יש לומר דשא"ה דכולן יביאו ויהי' א' מהם שלא כדין בבירור אבל יש להביא ראי' מהא דנדרים י"ט ע"ב כל שספיקו חמור מודאי וכו' דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח ובר"ן שם סוע"א הקשה דליתי עולה ושלמים הבאים בנדבה וליתני אם נזיר אני אלו לחובתי דהא אם גלח על א' משלשתן יצא וחי' דה"מ בדיעבד אבל לכתחלה אסור ע"ש. וקשה הרי הוי רק ספיקא דאם אינו נזיר הרי הם נדבה ושרי וכיון דדיעבד יצא ואיכא ספיקא בלכתחלה אמאי אסור ובע"כ כמ"ש. אבל גוף תי' הר"ן וכ"ה בתוס' שם לפי תי' א' צ"ע דהתם הא אליבא דר' יהודא קאי והוא ס"ל בפסחים כ"ב דחב"ע לאו דאורייתא וא"כ ספיקו שרי דהוי סד"ר ומזה נראה להוכיח כפי' ר"י שהובא בתוס' שם דטעמא משום איסור הקפה וא"כ אין ראי' וע' במל"מ פ"ג מנזירות הי"ח מ"ש בדברי ר"ן ותוס' הנ"ל [ויש לדון בזה עפ"ד רש"י שהבאתי לעיל אות י"ד דס"ל דלכ"ע חב"ע אסורים באכילה מה"ת ובמק"א הבאתי מתוספתא פ"ב דחולין השוחט בעזרה בהמה חו"ע טמאין אסורין בהנאה ואצ"ל באכילה בחו"ע טהורין מותרין בהנאה וכו' השוחט בעז"נ בחו"ע טהורין מותרין באכילה ואצ"ל בהנאה וכו' ומוכח כדעת רש"י הנ"ל וי"ל בזה ואכ"מ] ובתוס' פסחים שם הביאו מהת"כ דמוכח דר"י סובר דחב"ע מה"ת וא"כ י"ל דהש"ס דנדרים ס"ל ג"כ כן ועכ"פ לפי פי' הר"ן ותי' א' שבתוס' מוכח דגם בדאיכא ספיקא בלכתחלה אזלי' לחומרא. ועוד ראי' מהכ"מ פ"ה מבימ"ק הי"ט במ"ש לבאר דעת רמב"ם בדין נתדלדלה אבן מאבני העזרה דגם היכי דאין דעתו לחברה אינו פוסל העבודה אלא דצריך ליזהר לכתחלה משום חציצה והיכי דדעתו לחברה הוי בעיא דלא איפשטא ונקטינן לחומרא ע"ש ומבואר כמ"ש. ועוד נראה ראי' מהא דיבמות ק"ה ע"א יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א לדם בלא צחצוח רוק ואם איתא כהפר"ת למ"ל למימר דא"א בלא וכו' והא גם מספיקא שרי כיון דרקיקה אינה מעכבת דיעבד ובע"כ כמ"ש. אך לפמש"ל סי' י"ד סק"ח י"ל קושי' זו וגם בלא"ה יש לדחות וקצרתי. וע"פ בלח"מ פ"א מגירושין ה"ד דגם בדרבנן אי איכא חד מ"ד דפוסל גם דיעבד גם לדידן מחמירין בספיקא דלכתחלה ע"ש ודו"ק. ואגב אבאר בדין דבר האסור רק לכתחלה ויש שאינו נזהר בכך אם הב"ד מחויבים למחות בזה וראיתי בשו"ת מוצל מאש סי' כ"ד שנסתפק בזה והראני חתני הרב מו"ה יעקב לנדא ני' בקו"ע שבא"ע סוס"י י"ז סי' רי"ד שנחלקו בזה המבי"ט והב"י ולפע"ד ראי' מקידושין דף ס"ט ע"א בהא דאר"ט יכולין ממזרים ליטהר וכו' איבע"ל לכתחלה או דיעבד ת"ש א"ל טהרת הזכרים ולא הנקיבות וברש"י ד"ה ואת הנקיבות וכו' אין דרך אשה לגלות ממקומה וכו' מאחר שיש מוחין בידה אלמא ר"ט דיעבד קאמר דאי לכתחלה כיון דאין מוחין בידה ממזרת נמי תנסיב לעבד עכ"ל. ומוכח דגם באיסור לכתחלה מוחין בידה ע"ש ותבין. ומ"מ בדבר האסור רק משום שא"א בקיאין י"ל דא"צ למחות וכמ"ש כה"ג המג"א סי' תס"ח סקי"ב ליישב דברי מהרי"ל וז"ל ואפשר דקאמר דאין למחות בידם משום שא"א בקיאין ומספק אין למחות וכו' ע"ש וצ"ע. והיכי דאיכא ביחד ב' פיסולי דלכתחלה אף דכל א' בפ"ע שרי בדיעבד י"ל דבכה"ג גם דיעבד אסור וכמ"ש כה"ג הלח"מ פ"ד מיבום הי"ז אבל נראה דלאו כללא הוא שהרי מבואר ביבמות ק"ד ע"א דעביד רבב"ח עובדא במוק וביחידי ובלילה וא"ש כמה רב גוברי' דעביד כיחידאה מאי קשי' אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא אלא יחידי קא קשי' ליה היכי עביד ביחידי כיחידאה ובתוס' שם ד"ה אי מוק סתמא תניא הקשו דנהי דדיעבד כשר הרי לכתחלה אסור ע"ש ולשי' הלח"מ תיקשי הרי בכה"ג גם דיעבד פסול כיון דאיכא כמה פסולי דלכתחלה יחד ובע"כ דלאו כללא הוא. ובתשו' להרב אבד"ק קרעמניץ הארכתי ואכ"מ. ובתשו' להרב הגאבד"ק סניטין ני' ישבתי עפ"ד הלח"מ הנ"ל מה שתמהו כולם ע"ד הר"א דס"ל דגם בנדר עד"ר דיעבד שרי ותמהו מגיטין ל"ה דמשני בהא דנודר ועובד בעד"ר ובהגהת א"ב הוכיח דרמב"ם בפיה"מ סובר כהר"א ואני מצאתי בשו"ת רשב"ש סי' ק"ע שהעמיס כן בדעת ר"ח ורשב"א ואני ראיתי דבריו ועכ"פ לשי' רמב"ם ור"א תיקשי כן והעלתי דהתם הרי סנדר לדבר איסור דבלא"ה לכתחלה אסור שוב בשניהם יחד גס דיעבד אסור ובזה מיושב קושי' תוס' אמאי לא משני כן לעיל בהא דנודרת ליתומים ולפמ"ש ניחא ובכ"ז כבר נתבאר דלאו כללא הוא (ועמש"ל בפתיחה להל' טרפות אות ל"ט מ') ונראה עוד ראי' מתוס' פסחים ע"ד א' ד"ה כבולעו וכו' לא שרי התם גבי כבד אלא בדיעבד ואע"ג דבעי למישרי הכא גבי פסח לכתחלה אע"ג דבני מעיו בתוכו ואיכא נמי כבד גבי פסח לא רצו להחמיר וכו' ואפי' מאן דאסר התם בכבדא עלוי בישרא ל"ק לי' מתני' וכו' ובמרדכי חולין פכ"ה סי' תרצ"ה כ' וז"ל ומאן דאסר התם בדיעבד נמי ל"ק לי' ומ' ע"ש ומבואר דאף דאין למלוח ב"מ עם בשר וגם כבד בבשר אסור לכתחלה והוי ב' דיעבד ואפ"ה שרי לדידן וע' רדב"ז ח"ב סי' תרפ"ט שפסק לאסור בכה"ג אבל מבואר שם שכתב דמדינא שרי אלא שכ"כ ליישב המנהג במקומו לאסור וע' בזל"א הספרדי יו"ד אות מ' לסי' ע"ג שהביא ג"כ ד' הרדב"ז וסיים דבמקומינו נהגו להתיר ואחר זמן רב בא לידי שו"ת מנ"מ ששלח לי המחבר למנה ושם חיו"ד סי' ט' עד סי' י"ג האריך בחקירה זו והוכיח מכמ"ק דגם ב' דיעבד מותר ולא הביא ראיות הנ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה