דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · לה
בש"ס דבכורות כ' משני רבא מחוורתא ר"י כר"מ כו' רבינא אמר אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בת"ר ברובא דלא תליא במעשה אבל רובא דתליא במעשה לא ומבואר ברשב"א ור"ן חולין בסוגי' דאזלי' בת"ר דקיי"ל כרבינא ולכאורה נראה דגם מדאורייתא ל"א בת"ר בכה"ג אבל מלשון הרשב"א חולין ט' גבי לא בדק בסימנים אם נשחטו רובן משמע דהוי רק מדרבנן. אבל דעת רמב"ם שפסק שם דהוי ספק נבלה דאורייתא משמע דס"ל דהוי מה"ת ועתשו' רע"א סי' קס"ב שהעלה כן ותי' בזה ד' הרי"ף ע"ש וע' בשפ"ד סי' כ"ד סקכ"ז מ"ש בזה וע' רמב"ן יבמות קי"ט ומלחמות פ"ב דקידושין בסוגי' וסבלונות ובמח"א פ"ג מיבום הקשה בהא דקיי"ל רמאש"מ הן דהא הוי רובא התלוי במעשה ובאמת קשה מזה בכמה דוכתי כגון בדמאי דרוב ע"ה מעשרין וכמ"ש בתשו' ב"א חא"ע פי' ו' בהא דרוב תינוקת מטפחין כמ"ש הרמב"ן יבמות שם וכבר העיר המקנה בקידושין דף ל' בכ"ז והעלה דכיון דכ' התוס' בכורות וכמ"ד דתשמיש דאדם ל"ה בכלל תלוי במעשה דממילא הוא בא והיינו משום דהוי דבר המצוי א"כ ה"ה בכל דבר הרגיל באדם ע"ש וכן מצאתי בפ"י כתובות דף כ"ג שכ' דברוב ומצוי לכ"ע מהני ומה"ט העלה דדוקא בתשמיש של היתר אבל בזנות שוב הוי בכלל תליא במעשה ע"ש וד' תוס' הנ"ל הי' בהעלם עין במחכ"ת מהגאון בעל עט"ח בחי' לפסחי' ע"ז שהעיר בהא דמכה אביו ואמו דתלינן ברוב בעילות אחר הבעל מהא דהוי רובא דתליא במעשה והביא שם מריטב"א קידושין דהוי רק מדרבנן וע"ש שהעלה דדוקא היכא דאיכא חזקה כנגד הרוב ל"מ רובא התלוי במעשה והאריך שם בד' רש"י ר"ה י"ח שכ' דאזלי' בת"ר שנים שעושים ר"ה ביום שלשים ע"ש באורך ועכ"פ מבואר דהא דאמרי' רמאש"מ משום דהוי גם מצוי והוי כמו דאתיא ממילא ופ' בפ"י חולין ג' ע"ב מ"ש בענין זה. ואולם הפלתי סי' א' סק"ז העלה דענין רמאש"מ הוא עצם חזקת כשרות של האדם שרוב ב"א כשרים ויראים לשחוט זולת אחר המחאה ולכן ל"ה בכלל תליא במעשה ובזה י"ל ד' רמב"ם וש"ע סי' ב' ס"ב גבי מומר לתיאבון דבודק סכין ונותן לו כו' והוא שיודעין בו שיודע ה"ש כו' ובט"ז וש"ך שם משום דל"א בי' רמאש"מ והקשה הפלתי מש"ס חולין ג' ע"ב בהא דמוקי ר"א למתני' במומר וכדרבא דבודק סכין ונותן לו אבל לא בדק לא ישחוט כו' וכולן ששחטו אהייא כו' והא י"ל דה"פ בד"א שיודעי' בו שהוא מומחה אבל א"י לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם הוא מומחה וכולן ששחטו ואחד עומד פ"ג כשרה בדליתא קמן דליבדקי' ועתשו' רע"א סי' קס"ג ולפמ"ש י"ל דטעמו של רמב"ם דכיון דכל טעמא דרמאש"מ אף דתליא במעשה משום דאנו דנין על חז"כ דהוי כאתיא ממילא וא"כ התינח היכא דמוחזק בכשרות אבל במומר דבעי' בודק סכין ונותן לו וגם עכ"פ אינו בכלל מצוי והוי רובא דתליא במעשה ולהכי ל"א בזה רמאש"מ הן וא"כ התינח לדידן דקיי"ל דרובא דתליא במעשה לא מהני אבל בש"ס התם דרב אשי משני כדרבא דאמר בודק סכין וכו' ורבא לשי' בבכורות שם דס"ל דגם רובא דתליא במעשה מהני כמ"ש התוס' ביבמות קי"ט ע"א ד"ה ר"מ א"כ לדידי' גם במומר אמרי' רמאש"מ ול"ה מצי לשנויי הכי וא"ש ודו"ק. ולפ"ז בכל שוחט באיסור דאיתרע חזקת כשרותו שוב ל"א בי' רמאש"מ וצ"ע וע' פיהמ"ש להר"מ פ"א דחולין שכ' וז"ל ודע ששחיטת נשים ועבדים מותר לכתחלה אם הם יודעין ומומחין וכו' אבל הוא מפרש שם כל המשנה דדוקא ביודע ומומחה כשר לכתחלה א"כ אין ראי':