דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · לב
ויש לבאר עוד דין ספק בשחיטה שהוא רק מדרבנן אי שריא והנה הש"ש ש"א פכ"ב וישויע"ק ריש הל' טרפות הביאו ראי' מחולין כ' ורש"י שכ' דברייתא דרמב"י דאין עיקור בעוף כמ"ד ישל"ע וברייתא דנשמט הגרגרת כמ"ד אין של"ע ואפ"ה סב"ש פסול ומוכח דגם בדרבנן סב"ש פסול ע"ש. אך י"ל לפמ"ש רש"י שם ד"ה אלא וכו' דכיון דמבהמה גמר כולה מלתא כבהמה תיקן ע"ש א"כ י"ל דבשאר פסולי דרבנן ספיקא שריא. גם י"ל דכיון דדין סד"ר בדאתחזק איסורא תליא בפלוגתא דר"מ ור"י עירובין ל"ה א"כ י"ל דברייתא אתי' כמאן דמחמיר ויש לדון בזה מדברי הר"ש פ"ב דמקוואות מ"ב בשם תוספתא דהיכא דהי' מתחלה טומאה חמורה לא מחתינן לי' מספיקא לטומאה קלה ומבואר דכיון דעכ"פ נפקא לה הטומאה חמורה שוב ליכא חז"א לגבי ספק טומאה קלה א"כ י"ל דה"נ בזה. אבל כבר הקשה בישויע"ק ליו"ד סי' ר"א סקי"א מהא דחולין י' טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ וכו' דהעמד טמא על חזקתו והתם ג"כ רק טומאה דרבנן כמ"ש הב"י סי' קצ"ט. אבל באמת כונת הר"ש רק היכא דטומאה ראשונה אזדא לה והשתא מחתא עלי' טומאה אחרת דרבנן בכה"ג אזל לי' חז"א אבל היכי דגם גזירת חז"ל הוא באותו איסור עצמו של תורה וכהא דמיעוטו ומקפיד דחוצץ באותה טבילה עצמה וכן בשחיטה מקרי שפיר אתחזיק איסורא. ולכאורה הי' נ"ל ראי' מהש"ס דחולין דף ג' ע"א דהכל שוחטין אפי' כותי בד"א בישראל עע"ג אבל יוצא ונכנס לא ישחוט ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו לא אכלו אסור וכו' ופרש"י דבלפ"ע לא קפדי אבל לעצמו זהיר בה. וק' דאכתי ניחוש שמא הי' שם פסול שחיטה דרבנן דכותי' לא זהירי בדרבנן וע' רמב"ן שם ובע"כ דמשום איסור דרבנן אין לנו לחוש דהוי סד"ר ולהקל ושוב הראו לי בישויע"ק סוס"י ב' שתי' כן ומוכח דאע"ג דאתחזיק איסורא אפ"ה סד"ר ולהקל אולם יש לומר לפי המבואר שם דף ד' ע"א ודלמא קסברי כותים אשל"ע וכו' אלא כיון דאחזקו בה וכו' אם כן יש לומר דהחזיקו בזה ליזהר גם בפסולי דרבנן אבל בכל זה יש להוכיח מהא דאי' שם ג' ע"ב גבי מומר לתיאבון דבודק סכין וניתן לו וכ' התוס' בד"ה בודק דאפי' לא יאכל דחייש בלפ"ע וק' לשי' הסוברים דבדרבנן ליכא משום לפ"ע עתוס' חגיגה כ"ב וכמה דוכתי אכתי ניחוש לאיסור דרבנן וכבר העיר בזה בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' מ"ח ותי' דהוי סד"ר ומוכח כמ"ש. וכן יש להוכיח מהש"ס ד' ע"א מצא ביד כותי דיקוריא של ציפרין קוטע ראשו של א' מהן אכלו מותר וכו' ודלמא האי דשחט שפיר וכו' במכניסן תחת כנפיו וממסמס לי' וקשה דלמא שחט הרוב שפיר ובטל ברוב מה"ת ורק מדרבנן לא בטל וכותי לא זהיר בדרבנן ובעכצ"ל דהוי סד"ר ולהקל וע' בשו"ת שו"מ להג' מלבוב מ"ד ח"א סי' ל"ב [ובמק"א העירותי מש"ס נדה נ"ז ורש"י דכותי לספיקא לא חייש א"כ מה משני במכניסן תחת כנפיו והראוני בהגהת רב"פ שרמז לזה] אך דבאמת דין סד"ר בדאתחזיק איסורא היא מחלוקת הראשונים ותיקשי מהתם להסוברים דאסור ובפרט דהוי כספק שנעשה ע"י גלגול לדרבנן ועמש"ל סוס"י, ק"י ולכן נראה לפמ"ש התוס' ג' ע"א ד"ה המניח וד"ה אבל וכו' דהא דחותך כזית בשר ונותן הוא רק משום דאיכא לברורי אבל אינו מעכב בדליתא לפנינו א"כ במה שא"א לברר כגון בחשש דרבנן שוב אין לחוש כלל אך לפמ"ש בשו"ת נח"א סי' ד' להוכיח מהרשב"א ורא"ש דלא ס"ל כהתוס' תיקשי לדידהו ויהי' מזה ראי' דס"ל להקל בסר"ר בדאתחזיק איסורא וכן י"ל בהא דמומר לתיאבן הנ"ל להסוברים דבדרבנן ליכא לפ"ע ואמנם היכא דאיכא ס"ס לגבי פסול שחיטה דרבנן יש להקל לפמ"ש הש"ך בדיני ס"ס דבג' ספיקות יש להקל בדאורייתא נגד חז"א וה"נ בתרי ספיקי בדרבנן וע' בשו"ת רע"א סוס"י קנ"ח וע' בש"ש שם פ"כ וכ"א במ"ש ראי' מב"ק י"א וע"ע בשו"ת רע"א סי' קס"ז במ"ש מתוס' חולין נ"ח ובכורות י"ז וכן מצאתי בשפ"ד סי' א' סקי"ד דבחשש שהי' במיעוט בתרא וכה"ג דהוי רק מדרבנן יש להתיר בס"ס נגד חזקה ע"ש: