דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · כז
והנה הח"ד ושאר אחרונים הוכיחו מתוס' חולין ויבמות שכ' דגבי ישב קוץ בושט אי לאו דשכיח לאיסורא אמרי' נשה"ת ומ"ש הב"א בקונ' פתח הבית סי' ה' דהיינו להס"ד דלא ידעו דשכיח לאיסורא אבל למסקנא הוי סב"ש הרי התוס' שם בד"ה שא"ה כ' דבישב קוץ אתחזיק היתרא וכ"ה ברמב"ן שם ומוכח דאף דשכיח לאיסורא אפ"ה אינו בגדר סב"ש ובודאי לא נחלקו עולא ושאר אמוראי במציאות אי שכיח או לא. ואולי י"ל דלעולא דס"ל דאף דשכיח לא חיישי' לכן ל"ה סב"ש משא"כ לדידן אבל הוא דחוק וגם גוף סברת ב"א תמוה ומש"ש ראי' מדפריך משוחט בסכין פגום דהתם סב"ש ומוכח דגם בישב קוץ הוי סב"ש כבר תי' יפה בנו"ב מ"ק סי' ח' לפי דרכו דהתם נגד חז"א דבהמה איכא חזקת סכין בדוק אך לפמ"ש תוס' דבקוץ הוחזק בהיתר קשה וצ"ל כמ"ש נו"ב א"ע סי' מ"ג דנגד ח' שא"ז הי' לבהמה ח' טהרה ומ"ש בתשו' מהרי"א הובא לעיל אות כ"ב דלפמ"ש התב"ש רסי' ל"ג דנקה"ו אינו מטמא ליכא ח' טהרה להיפוך הוא תמוה דנהי דאינו מטמא מחיים מ"מ עכ"פ מטמא אחר שחיטה כיון דשחיטתו אינו מטהרתו ע"ש בתב"ש ותבין ואדרבא אי נקה"ו מטמא מחיים ניחא טפי דאי ניחוש שמא נקה"ו לא הי"ל מעולם ח' טהרה וע"ש סי' נ"ה ותבין אבל בזה י"ל לפמ"ש התב"ש סי' י"ח סקנ"ט דגם בכה"ג נחשב חזה"ת כיון דהחזקנו הדבר בהיתר והביא מכתובות כ"ד ע"ש וה"ל בזה. אך י"ל דכיון דמפרכסת כחי' ואינו מטמא עד שימות ממש ובפרט היכי דאינו ניתר לאכילה בודאי מפרכסת כחי' כמ"ש התוס' בחולין פ"ד שם וכמה דוכתי א"כ השתא בשעת שחיטה אכתי אינו נגד ח' טהרה דגם אם נשחט שלא כהוגן לא יטמא כ"ז פרכוסו עכ"פ לשי' תב"ש וכיון דבשעת פרכוס הוחזק כבר באיסור ע"י סמל"ח שוב גם אח"כ אסורה. ובזה י"ל מה שהקשיתי לעיל אות כ"ה בסופו ממליקת עוף אליבא דר"י דלפמ"ש תוס' חולין פ"ד דבעוף מפרכסת אינו כחי' ועמש"ל אות כ"א א"כ הוי נגד ח' טהרה ול"ש סמל"ח וא"ש ולפמ"ש בתשו' בר"א חיו"ד סי' כ"ד אות ד' דבעוף גם להתב"ש מטמא מחיים כיון דליכא טומאה רק בבית הבליעה ונלמד מלא יאכל לטמאה בה וטומאה ואכילה ש ים ע"ש בלא"ה ניחא ועכ"פ מגוף ד' הש"ס לק"מ דכיון דאיכא ח' סכין בדוק ל"ה סב"ש ולזה משני הש"ס דשא"ה דאתרע הסכין וע' בינ"א שער רו"ח סי' י"א בענין חזקת סכין בדוק הנ"ל דאף דעשוי להשתנות מ"מ הוי שפיר חזקה ע"ש ובפרט לשי' הרי"ף דל"א בהמה בחז"א רק בנולד ריעותא א"כ להס"ד דלא ידע הש"ס דריעותא דסכין מהני פריך שפיר משוחט בסכין דל"ש סברת בהמה בחיי' בחז"א רק בנולד ריעותא בבהמה גופי' ולזה משני דהתם הסכין אתרע עכ"פ ומוקמי' בחז"א וע' ברא"ש פ"א דחולין סי' ו' וסי' י"ד. אבל גם לשי' ש"פ ניחא מטעמא דכתיבנא וזה נראה כונת רש"י שם בד"ה השוחט שכ' וז"ל השוחט בסכין בדוקה וכו' הרי שהוסיף תיבת בדוקה שלא נזכר בש"ס וכוון למ"ש ותדע דאל"כ תיקשי אמאי פריך לעולא מהא דהשוחט בסכין כו' שהוא פלוגתא דאמוראי לעיל דף י' ואמאי לא פריך מברייתא שם נשמטה הגרגרת וכו' כל ס' בשחיטה פסול אך בזה י"ל דשא"ה דנשמטה לפניך רק הספק אי קודם שחיטה או אח"כ ובכה"ג ודאי דליכא חזה"ת לפמש"ל דהחזה"ת הוא שהי' עומד להיות מותר ע"י שחיטה דהא ל"ה עומד לישמט והרי שמוטה לפניך משא"כ בספק נקה"ו שפיר יש לומר דמוקמינן בחזה"ת שלא ניקב כלל וכן מצאתי בב"א בקונטרס פה"ב סימן ח' וסימן י"ד שחילק כן וזהו דלא כהח"ד וח"ס סי' כ"ט שרצו להוכיח משם דנקה"ו הוי סב"ש [וגם בלא"ה י"ל דל"מ לשי' בה"ג וש"פ דשמוטה אינו ט' רק שחיטה מועלת בו א"כ פשי' דהוי סב"ש וגם להחולקים עליו מ"מ י"ל דלא נחלקו במציאות ומודו לסברת רמב"ן ור"ן לשי' בה"ג דבשמוטה כיון דהסימנים מתנדנדים א"א שתהי' שחיטה כהוגן ולכן גם בעוף כיון דבעי' שיהי' ב' הסימנים ראוים לשחיטה הוי בכה"ג סב"ש משא"כ בנקה"ו] אבל מ"מ תיקשי אמאי לא פריך מהא דזה הכלל לאתוי וגם מהא דדף ט' ובע"כ דעיקר הקושי' מכח חזקת סכין בדוק וזהו כונת רש"י ליישב קושי' הנ"ל וגם לשי' תוס' ורמב"ן הנ"ל דבקוץ הוחזק בהיתר י"ל דחז"א של הבהמה אתרע שהרי שחוטה לפניך וליכא ריעותא בבהמה וכמש"ל אות כ"ג בשם העיטור ונהי דסכין אתרע בהמה לא אתרע ופריך שפיר וע"ז משני דכיון. דאתרע סכין חיישינן ועכ"פ ליכא חזה"ת ולכן לענ"ד ראי' ברורה מכאן דנקה"ו ל"ה סב"ש. שוב מצאתי בב"א פה"ב סי' י"ג שהעיר קצת בקושי' הנ"ל אמאי לא פריך מדף י' ונדחק ליישב והמעיין ימצא שדבריו רחוקים ולענ"ד העיקר כמ"ש. ואגב אמינא כי ע"פ דברינו לעיל יש ליישב ד' הר"י שהובא לעיל אות כ"א באופן ג' דבאמת נגד חז"א איכא ח' טהרה אך דבשעת פרכוס אינו מטמא כיון דאינו מטמא מחיים אבל בעוף דמטמא מחיים שוב ל"ה סב"ש ולכן הוכיח הר"י שפיר דספק אסור גם בעלמא כיון דהברייתא מיירי בעוף והתם ליכא סב"ש ודו"ק: