דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · כה
ועתה אבא לבאר דין נקובת הושט אי הוי ספק בשחיטה וכבר האריכו בזה האחרונים ע' שפ"ד כללי ס"ס סקכ"ט ונו"ב מ"ק חיו"ד סי' ח' וא"ע סי' מ"ג ופלתי סי' ל"ג סק"ד וטוס"י ק"י בביה"ס ואני מצאתי בשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' רי"ד שכתב דנקה"ו הוי ספק בשחיטה ועמש"ל סי' נ"ג סק"מ ואולם בתו"ח חולין מ"ג ובח"ס חיו"ד סי' כ"ד בשם שיחת חולין וסי' מ"ו בשם חו"י סי' קנ"א וש"ש ש"ה פ"ו ופ"ז ותשו' רע"א סי' קס"ז ובר"א חיו"ד סי' כ"ב וח"ד סוס"י ק"י בדיני ס"ם דין כ"ז ותשו' מש"ל סי' ל"א ותשו' מהרי"א יו"ד סי' נ"ג נ"ד נ"ה ע"א ותשו' טה"א סי' מ"א ובשו"ת שברה"ז סוס"י י"ז ובב"מ סי' כ"ד וסי' ל"ג כולם העלו דל"ה ספק בשחיטה ופלפלו בד' ש"ס חולין מ"ג ותוס' ב"מ כ' ד"ה איסורא ומשה"ב להרשב"א שהובא לעיל אות כ"ב ותוס' בכורות כ' ומהרש"א שם וע"ע בהגהת א"ב על הח"ד סי' ק"י הנ"ל ובשו"ה כלל ט"ו ג"כ בזה. והנה מ"ש הח"ס סי' כ"ה ראי' מהריב"ש דס"ל דרובא לא עדיף מב' חזקות והקשה נו"ב דא"כ בפרה אדומה איכא חזקת שא"ז וח"ט ובע"כ דנקה"ו ל"ה ספק בשחיטה יעוין בעט"ח בפי' לפסחים מ"ז ושו"ת רע"א סי' קצ"א שתי' דהריב"ש לא קאמר רק היכא דב' החזקות באים יחד נגד הרוב אבל הכא בשעת שחיטת ליכא רק חזקת שא"ז והוחזק הרוב ושוב גם בהגיע אח"כ ח"ט מהני אך שכ' דמהתוס' ל"מ כן שהרי כ' דאיכא כנגדו ח"ט. ולענ"ד לק"מ דבשלמא לענין ח' שא"ז דאיכא נ"מ בשעת שחיטה שפיר החזקנו הרוב מיד טרם הגיע חזקת טומאה אבל התוס' קאי לענין חשש טרפות דאין נ"מ בשעת שחיטה דמ"מ הועילה לטהר מידי נבלה ואי דנ"מ לענין דאסור להסיח דעתו הרי גם מספק אסור בהיסה"ד ולא החזקנו הרוב בודאי רק אחר שבאנו לטהר הטמא צריכין לדון מכח הרוב שיהי' כודאי ושוב הוי החזקה נגד הרוב ובפרט לפמ"ש בתשו' פמ"א ח"ג סי' י"א ותשו' מהרי"א חיו"ד סי' מ"ח ונ"ז בשם ח"ט לא"ע סי' י"ז בקו"א דהריב"ש לא קאמר רק דמדרבנן. חיישי' בדאיכא ב' חזקות נגד הרוב פשי' דאין ראי' וע"ע ח"ס סי' קס"ז מ"ש ליישב ק' נו"ב על הריב"ש הנ"ל. והנה הש"ש ורע"א ומש"נ ובר"א העלו דגם בחיי' עומדת בחזה"ת לענין שאם ישחטנו יהי' מותר ויצא מחזקת שא"ז וכהא דיבמות ל"א אשה בחזה"ת לשוק עומדת אך דדוקא אם נשחט כראוי רק דיש ס' נקה"ו י"ל כן אבל אם ספק אולי לא נשחט כלל ל"ש סברא זו ובזה תי' ד' תוס' ב"מ כ' הנ"ל שהקשו הא בממון מחמירין טפי מבאיסורא דבממון א"ה אחה"ר ובאיסורא אזלי' בת"ר אפי' נגד חז"א ולא חיישי' שמא במקום נקב שחט דהא החזה"ת הנ"ל הוא רק לפי האמת דאזלי' בת"ר ותהי' מותרת בשחיטה אזי גם בחיי' עומדת לכך שאם תשחט תהי' מותרת אבל אי לא ניזול בת"ר ליכא חזה"ת גם בחיי' כלל ע"ש ודפח"ח ובזה א"ש גם ד' משה"ב הנ"ל שהקשה דנימא סמל"ח דהא אי נימא כן לא יהי' שום שחיטה כשרה כלל ובזה י"ל דבפרה אדומה אף דלעולם איכא ח' טמא מ"מ הרי קודם שלקחוה לשם פרה הי"ל חזה"ת וגם הרי מכח ח' טמא ליכא הוכחה דניקב הושט דוקא דלמא איכא שאר טרפות דהפרה ג"כ פסולה דיהי' ג"כ הטמא עי"ז בח"ט כמקדם וגם הרי ראוי להזות עכ"פ על מי שהוא רק ספק טמא דליכא ח"ט ובזה א"ש שלא יסתרו ד' הח"ס מסי' כ"ד לסי' כ"ה וגם נתיישבו ד' הריב"ש דו"ק ותשכח ודלא כגה"ק כלל ד' אות ג' שנתקשה בזה. ואולם מתוס' ורא"ש שהקשו רק בהא דרמאש"מ דנימא סמל"ח ותי' דהוי מיעוטא דמיעוטא ולא הקשו בשחיטה עצמה דנימא סמל"ח מוכח דס"ל דל"ה ס' בשחיטה וכ"נ ד' הרמב"ן ובדה"ב הנ"ל. והנה המהרש"א בכורות שם כ' דלשי' התוס' נקה"ו הוי רק ט' ומטהר מידי נבלה וכבר תמה עליו בשפ"ד סי' ל"ג סק"ה ואולם המעיין במהרש"א חולין ל' ע"ב בתוס' ד"ה החליד וברא"ש שם ימצא שדעת ר"ח דנקה"ו במיעוטו הוי רק ט' ולא נבלה ומ"ש הדרישה סי' ל"ג בכונת הרא"ש הוא חמוה כמ"ש הב"מ סי' כ"ד ובמהרש"א שם הביא מתוספתא פ"ב דחולין מפורש כן וע' בתפ"ש על הטור סי' ל"ג וחי' רע"א שם ובשו"ת רע"א סי' קצ"ח בהג"ה שלא הביאו ד' מהרש"א הנ"ל וביותר הדבר מבואר בס' הישר הגדול לר"ת סי' שנ"ז באר היטב דנקה"ו במיעוטו שחיטה מטהר מידי נבלה והוי רק טרפה רק בניקב רוב הושט הוי נבלה ע"ש וכ"ה בא"ז הגדול ה"ש סי' שע"ח וכ"ה בס' האשכול ה"ש סי' י"א בשם בה"ג ועמש"ל סי' ל"ג עוד בזה אך דמ"מ ד' מהרש"א צ"ע דאכתי ניחוש שמא נקה"ו ברובו במקום שחיטה דלכ"ע נבלה ונימא סמל"ח. ובזה י"ל סתירת ד' התוס' דבב"מ כ' ס"ל דחשש נקה"ו הוי חז"א נגד רובא וביבמות ל' כ' דבישב קוץ בושט אי לאו דשכיח לאיסורא אמרי' נשחטה הותרה ול"ה תב"ש ולפמ"ש י"ל דהתוס' לשי' דס"ל דבנקה"ו מיעוטו הוי רק טרפה וא"כ ל"ה תב"ש אבל ברובו הוי שפיר תב"ש וברש"י חולין כ"ח ומ"ג מבואר דהא דאין לושט בדיקה בחוץ היינו בנקב משהו אבל ברובו י"ל בדיקה ועמש"ל סי' ל"ב ס"ח בזה וע"ש בתב"ש סק"ח. א"כ בב"מ דף כ' שפיר כ' דאיכא חז"א דיש לחוש שמא נקב רוב ושט במקום שחיטה אבל בהא דישב קוץ דברובו י"ל בדיקה והחשש רק לניקב במיעוטו דל"מ בדיקה וליכא חז"א ושפיר הקשו דנימא נשה"ת דאי מחשש נקב רוב בלא"ה ל"מ טעמא דנשה"ת דאין סומכין על החזקה במקום שיכולים לברר אבל די מהרש"א צ"ע כמ"ש. וגם בלא"ה יש להקשות לפ"ד מהרש"א לפי המבואר בזבחים פ"ט דלר' יהודא עוף טרפה שמלקה מליקתה מטהרתה מידי נבלה א"כ תיקשי לר"י איך משכח"ל מליקה בעוף דהא בזה שוב תיקשי קו' מהרש"א דנימא סמל"ח ול"ש תירוצו כיון דבעוף הוי נבלה ובשלמא שחיטה י"ל דשוחט קנה לבד אבל במליקה קשה ולרב אדא ב"א חולין כ"ח ע"א דס"ל ושט ולא קנה תיקשי גם בשחיטה. ונראה ליישב ד' מהרש"א עפמש"ל אות כ"ב מדברי נו"ב א"ע סי' מ"ג דנגד חזקת שא"ז איכא חזקת טהרה של הבהמה בחיי' דאי נימא דנתנבלה מטמא ובע"כ דעיקר הקושי' דנימא סמל"ח הוא רק אי נימא דנקה"ו במיעוטו דל"ה רק טרפה ולא נבלה ואינה מטמאה ולזה תי' מהרש"א שפיר דמה"ט אין המיעוט מצטרף עם החזקה אבל לר"י לשיטתי' דס"ל דטרפה ששחטה אין שחיטתה מטהרתה מידי נבלה שוב ל"ש לומר סמל"ח כיון דלדידי' שוב איכא חזקת טהרה להיפוך וא"ש. וע' בצ"ק בכורות שם מ"ש ע"ד מהרש"א וכעין סברתו מבואר בעיטור וכמש"ל אות כ"ג בשמו ועתשו' מהרי"א יו"ד סי' מ"ג שהשיג ע"ד הצ"ק ולא ידע מד' העיטור אבל בנ"ז יפה השיג עליו דהא בשי' התוס' א"א להעמיס כן דאל"כ ל"ק קושייתם שם ע"ש ותבין. ועמש"ל אות כ"ז ליישב הקושי' הנ"ל מזבחים ס"ט בדרך יותר נכון בס"ד.