דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · כד
וע"פ דברי הרא"ה בבדה"ב הנ"ל אמרתי ליישב שי' הל' א"י שהביאו התוס' וש"פ דפסק דנשים לא ישחטו לכתחלה ותמהו עליו מש"ס דזבחים ל"א ע"ב כל הפסולים ששחטו דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו ושחט מלמד שהשחיטה כשרה כו' ה"ה לכתחלה אלא משום דבעי למיתני טמא במוקדשין וכו' ולא קאמר משום דבעי למיתני נשים, ונראה ליישב דלכאורה צריכין להבין הטעם של הל' א"י הנ"ל ונראה דטעמו הוא דהנה באס"ז לכתובות ט" ע"א כ' וז"ל והקשו בתוס' הא דקיי"ל דמא"ש מומחין להוי ההיא רוב מחצה על מחצה שהרי כשמביאים הבהמה לביתו של שוחט היא קבוע ולאו קושי' היא דההוא רוב חזקה ורגל"ד הוא בגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרי' מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי וכו' עכ"ל. ולכאורה כוונתו לפמ"ש בהגש"ד הובא בט"ז סי' ק"א סקי"ד דכל דבר שנשתנה מקדמותו הוי כפירש וה"נ כשאנו דנים על הבהמה שנשחטה אמרי' כל דפריש מרובא פריש וכה"ג אי' במרדכי פ"ק דחולין שהקשה ה"ר יקיר דבסנהדרין נימא כל קבוע כמע"מ ותי' שאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדיבור הובדל ונפרש מהם וע' מג"א סי' רצ"ח סקי"ג לענין האור דהוי פירש וע' בט"ג לגיטין ס"א שהעיר בקושי' הנ"ל ולא ראה דברי אס"ז הנ"ל ובזה י"ל טעם הסוברים דלא סמכינן על רמאש"מ רק בדיעבד שכבר נשחט ולא לכתחלה משום דבשלמא בדיעבד אין אנו דנים על השוחט רק על הבהמה ולכן אמרי' כל דפריש כו' אבל לכתחלה כשאנו דנים על השוחט אם ישחוט שוב אמרי' כל קבוע כמע"מ ואפי' היכא דהשוחט בא אל מקום הבהמה דהוי כפירש י"ל דגזרי' שמא יקח מן הקבוע ויבא אל בית השוחט לשחוט. ובשו"ת רב משלם סי' ה' הביא קו' מרדכי פ"ק דחולין הנ"ל ותירוצה בשם רדב"ז והח"צ תמה עליו דהא הדיבור פירש לפנינו ובכה"ג דינו כקבוע וע' בש"ת שבסו"ס רא"פ פי' ב' שתי' דהתם קודם שפירש הדיבור אין לנו שום נ"מ על גוף הסנהדרין ודמי למ"ש הה"מ פ"ב משבת ה"כ גבי נפל מפולח ע"ש אבל כאן שפיר יש נ"מ אם להתיר להשו"ב לשחוט לכתחלה ואם יחויב לשלם כשיקלקל כדין טבח שאינו אומן וע' במחצה"ש סי' חצ"ר סקי"ג מ"ש בזה דהאדם והדיבור הוו ב' ענינים נפרדים ולפי דבריו י"ל גם בנ"ד כן ועכ"פ תיקשי להסוברים דגם לכתחלה מותר לשחוט. ואולם נראה להוכיח מזה כדעת הרא"ה הנ"ל דרוב לאו דוקא אלא כל וא"כ ליכא קביעות כלל. ואמנם בנשים ס"ל להל' א"י דעכ"פ ע"י שדעתן קלות וגם שכיח בהו עילוף כמ"ש הפוסקים בשמו איכא מיעוט שאין מומחין עכ"פ ושוב אמרי' כל קבוע ולכן אסור לשחוט לכתחלה מטעם הנ"ל וזהו טעמו של הל' א"י. ובפרט לפמ"ש בפלתי סי' א' דענין רמאש"מ הוא ע"י חזקת כשרות פשי' שי"ל כן. ומעתה התינח בחולין אבל במוקדשין דצריכה תמיד לבא לעזרה לשחוט דאם תשחוט בביתה הוי שחוטי חוץ ול"ש למיגזר שמא יקח מן הקבוע דלעולם תפרוש מן הרוב כשתבא לעזרה לשחוט ולכן שפיר מותרת לשחוט גם לכתחלה דכל דפריש מרובא פריש. וא"ש ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: