אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א פתיחה להלכות שחיטה › כא

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

פתיחה להלכות שחיטה · כא

כ

ברשב"א ור"ן פ"ק דחולין בהא דשחט הושט ונמצא הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיטה נשמטה וכו' כל ס' בשחיטה פסול והביאו בשם הר"י שהוכיח מזה דנשבר הגף וא"י אם מחיים או אח"ש אסור בספק שקול וכבר תמה הבכ"ש דשא"ה דהוי ס' בשחיטה ומזה רצה הפמ"ג להוכיח דבעוף ליכא עשה דשא"ז ע"ש. ולכאורה עלה בלבי ליישב ע"ד הפלפול דהא התוס' ביצה כ"ה וכ"ד הקשו כיון דגם בלא נשחטה כהוגן ליכא משום אמ"ה רק משום נבלה א"כ איזה חזקת איסור איכא לבהמה לגבי ספק בשחיטה והרי אין מחזיקין מאיסור לאיסור. ואולם בישויע"ק סי' י"ז העלה דכיון דבשעת פרכוס מהראוי שיאסר לב"נ כיון דלדידי' במיתה תליא רק משום דמי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור לכן שרי גם לב"נ א"כ כשיש ספק בשחיטה מוקמי' לה בחז"א כמו שהי' בשעת פרכוס דהא אם לא נשחט כהוגן גם לישראל אסור א"כ נאסר לב"נ משום אמ"ה בשעת פרכוס ע"ש והנה התוס' חולין פ"ד ע"א ד"ה בעינן כתבו דיש סברא לומר דבעוף דזוטר חיותי' והכשרו בסימן א' מפרכסת כמתה ע"ש א"כ גם בשעת פרכוס ליכא משום אמ"ה לב"נ וכ"ה בבכ"ש לחולין ל"ג ע"ש ולכן שפיר הביא הר"י מדין שחט הושט וכו' דמיירי בעוף ואפ"ה אסור א"כ ה"ה בנשבר הגף דהא מוכח משם דמחזיקין מאיסור לאיסור ודו"ק. אך בגוף סברת תוס' יש לעיין מחולין ק"ב ע"א דדייק ר"ש דב"נ מוזהר על הטמאין כטהורין משום אמ"ה מהא דפ"א דטהרות אכל אמ"ה ממנה אינו סופג מ' ואין שחיטה מטהרתה וכו' אלא בב"נ ופרש"י דהתם קתני י"ג דבר בנבלת עוף טהור וסיפא בב"נ שאין שחיטה עתירתו כל זמן שהוא מפרכס וכו' ע"ש ומבואר דגם בעוף מפרכסת כחי' ועשו"ת רח"כ בסופו ובס' העמק שאלה על השאלתות פ' נח ש"ו מ"ש בד' תוס' חולין כ"א ע"א ד"ה הותזו וע"ש דף כ' ע"א ורש"י ד"ה וכי מתה וכו' ורשב"א שם ועתש"ו בר"א חיו"ד סי' כ"ה שהעיר ג"כ מדף כ' הנ"ל והוכיח דבעוף לא אמרי' מפרכסת כחי' וכהדוחק שכ' תוס' חולין פ"ד הנ"ל ויש לדון בהא דדף ק"ב הנ"ל דבב"נ דלעולם אין שחיטה מטהרת גם בעוף מפרכסת כחי' וכדאיתא כה"ג בחולין ע"ה דבדגים דאין טרפות פוסל אפי' למ"ד דבבהמה ט פה א"ח מ"מ בדגים טרפה חי' ויש לחלק דהתם דאין טרפה פוסל טרפה חי' באמת משא"כ הכא ולכן ד' תוס' צ"ע וגם התוס' עצמם חשבו סברא זו לדוחק ע"ש. ולכן נראה ליישב דברי הר"י בדרך אחר דכבר הבאתי קו' תו' ביצה כ"ה ואולם בחי' רע"א סי' כ"ז ושו"ת ספר יהושע סי' כ"ד ושו"ת טור האבן סי' מ"א נתכוונו לדבר א' ליישב לפמ"ש הת"ח ותב"ש דבנתנבלה בשחיטה המיעים אסורים לב"נ משום אמ"ה א"כ לגבי מיעים איכא חז"א דאמ"ה דגם השתא יהי' אסורים לב"נ משום אמ"ה היכא דלא נשחטה כהוגן וא"כ בספק מוקמי' בחז"א וכיון דלגבי מעים איכא חז"א שוב א"א להתיר גם הבהמה עצמה דהוי תרתי דסתרי וכעין מעשה דווילנא שהובא באחרונים סי' ק"י ע"ש והנה לגבי ישראל ליכא נ"מ באיסור אמ"ה כיון דבהמה בחיי' לאו' לאברים עומדת א"כ בנשמט הגרגרת קודם שחיטה נעשית נבילה או טרפה וכשיתלוש האבר אח"כ שוב אין אמ"ה חל על טרפה כדאי' בחולין ק"ג וגם לפמ"ש התוס' דאמ"ה מוסיף לב"נ הרי בעוף דשרי לב"נ ליכא מוסיף ואינו חל ואם נשמט אחר שחיטה הרי כשרה ונשאר רק חשש שמא נשמט בשעת שחיטה דחלין אמ"ה וטרפה יחד כיון דבשעת שחיטה לאברים עומדת וא"כ איכא ב' צדדים לקולא וחד צד לחומרא ואזלי' לקולא וכמ"ש כה"ג בתוס' חולין דף כ"ח ע"ב בשם הר"ש בהא דמע"מ כרוב וכ"ה בתוס' עירובין דף ה' ע"ב וע' תשו' טה"א סוס"י מ"ב במ"ש מד' הכ"מ פ"ב מאה"ט דבנבלה ליכא בישראל איסור בב"מ משום אמ"ה והוא השיג מכמ"ד אבל לפמ"ש ליכא רק צד א' לאיסור אבל לגבי ב"נ שפיר איכא נ"מ באיסור אמ"ה. ונודע שי' רמב"ם פ"ט ממלכים דב"נ אינו מוזהר בעוף משום אמ"ה וע' פלתי סי' ס"ב דגם איסור ליכא ודלא כהכ"מ שם וע' בל"א חולין ק"ב שדחה ג"כ ד' הכ"מ וכ"ה בא"ח פסחים ע"ג ובע"נ עה"ת בדרוש לש"ש וזהו דלא כתשו' בר"א חיו"ד סי' כ"ד שהעלה דמ"מ אסור מדרבנן ע"ש. ומעתה שפיר הוכיח הר"י מדין שחט הושט דמיירי בעוף והתם ס' בשחיטה שוה עם שאר ספק טרפות דליכא חז"א דאמ"ה כיון דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ומוכח דנשבר הגף ספק קודם שחיטה אסור וא"ש ודו"ק ועתשו' מהר"ם מלובלין סי' ס"ו ובתוי"ק סי' כ"ה מ"ש בישוב סתירת ד' הר"י בענין זה ועמש"ל אות כ"ז אופן ג' ליישב ד' הר"י בדרך יותר נכון בס"ד:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה