אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א פתיחה להלכות שחיטה › כ

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

פתיחה להלכות שחיטה · כ

יט

ויש להביא ראי' לשי' פמ"ג מש"ס דבכורות י"ב ע"ב בהא דאר"ח בהמת שביעית פטורה מבכורה לאכלה ולא לשרפה ופריך מהאוכל עיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה דחייב מיתה ואמאי כיון דאלו מיטמא בת שרפה לאכלה ולא לשרפה וק' לפמ"ש השאג"א סי' פ"א דגבי ב"י ח"ש מותר מה"ת דל"ש חזי לאיצטרופי רק במאכל דמצטרף בכא"פ א"כ הרי חלה מה"ת אין לה שיעור ויכול להפריש כ"ש וליכא בי' משום לאכלה ולא לשרפה דלאכלה הוי בכזית ובזה אסור בשרפה משא"כ בפחות מכזית דח"ש מותר מה"ת בזה וע' מהריט"א הל' חלה אות ב' שהעיר כעין זה אבל לשי' פמ"ג ניחא דהתם נמי לאכלה רשות והוי בכ"ש אך אכתי תיקשי לשי' רמב"ן בסה"מ דס"ל דהוי מ"ע. אך לענ"ד כיון דמדרבנן אסור לשרפו הו"ל בכלל לאכלה ולא לשרפה ובפרט דרב חסדא לשי' ביבמות פ"ט ע"ב דס"ל דחכמים עוקרים דבר מה"ת וע' מהריט"א שם לעיל בהא דזוז"ג בדשיל"מ בזה ובמק"א כתבתי בהא דכ' החוס' שבת נ"ה ע"ב ד"ה כך לחד תי' דשרפת ת"ט רק מדרבנן. וקשה דא"כ מאי פריך בבכורות מלאכלה ולא לשרפה ובעכצ"ל כמ"ש ועתוס' פסחים נ"ט ע"ב ד"ת עשאום דכיון דמדרבנן לא מרצה הו"ל כאבדו אימורין וע"ש ל"ח דכיון דאין פודין מדרבנן הו"ל אינו נאכל בכל מושבות וע' מל"מ פ"ז מתרומות וח"צ סי' ק"נ ושו"ת שבסו"ס רא"פ סי' ב' מכמ"ד בזה והא דמשני שא"ה דכתי' לדורותיכם דמשמע דאיצטריך קרא מה"ת י"ל דהכונה כהא דכריתות ט' האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אראב"י לדורותיכם ועתוס' קידושין ס"ב ע"ב ד"ה גר דהכונה דנכתב קרא ע"ש העתיד שיהי' כן בכל דור וע' כה"ג כתובות יו"ד דאלמנה ע"ש העתיד שתקנו חכמים כתובה לאלמנה מנה וע' פסחים ל"ח גבי נוב וגבעון. ואולם במה שהקשיתי לעיל מתוס' שבת כ"ה י"ל בפשי' דנהי דאינו חייב לשרוף מ"מ היו רגילים לשרוף וכמ"ש כה"ג בתוס' קידושין ל' סוע"ב ותוס' גיטין מ"ז ותוס' פסחים ע"ד ע"א וריטב"א סוכה מ"ט ותוס' זבחים כ' ע"ב ד"ה יציאה. ובזה י"ל גם מה שהקשה המהריט"א שם להסוברים דפחות מכביצה אינו מקב"ט מה"ת ולפמ"ש א"ש אך דמ"מ תמה מהריט"א שם איך יכולים חז"ל לעקור ד"ת בקו"ע וכבר כתבתי לעיל די"ל דקאי לר"ח לשיטתו ועוד י"ל דהיכא דמפריש חלה כ"ש כיון דמקיים בזה מצות חלה הוי שיעור גם לטומאה ולאיסור שרפה וכדאי' כה"ג בפסחי' מ"ו ובכורות דף י' דאיסורו חושבו וע' שבת צ"א כה"ג וע' בא"ז הגדול הל' מוצ"ש במה שנחלק הר"ע עם הר"פ בזה וע' ברכות מ"ג וחולין ס"ט וסוכה ז' ור"ש פ"ט דכלים וכ"מ פ"כ מטו"מ ה"ה והגמ"ר שלהי חולין ועוד בכ"ד כעין זה. (ועמש"ל אות ל"ג עוד בענין זה דבר נחמד). והנה נשאלתי מח"א ע"ד הפמ"ה הנ"ל מחולין ק' ע"א דאין נבלה חל על טמאה והא נבלה מוסיף דבכ"ש. ולק"מ דהוי רק עשה וע' שאג"א סי' ע"ב דבכה"ג ל"ה כולל וע' בסמ"ח מצוה קנ"ז שהשיג ע"ד הפמ"ג מרמב"ם פי"א מט"צ ה"ז דהאוכל כזית מצפור השחיטה עובר בל"ת ועשה ומוכח דבפחות ליכא עשה והנה מ"ש הפמ"ג שורש ה' להקשות לר"מ דס"ל אמ"ה אינו נוהג בעוף והקשה מחולין פ"ו יעוין בשו"ת שברא"פ סי' א' שהשיג מתוס' חולין ל"ג ד"ה אחד וגם השיג עמ"ש הפמ"ג דמהיקשא יליף. ובמ"ש הפמ"ג ע"ד המל"מ פי"ח מאי"ב יעוין בסמ"ח מצוה רס"ח שהשיג עליו. ובמ"ש הפמ"ג אי באיסור בעלמא חל עליו הלאו יל"ע בתוס' יבמות ל"ג ע"א ד"ה אלא מליקה בב"א הוא דמשכחת וכו' דהקשו היכי הוי בב"א דהא מיד כי נמלקה הוי נבלה ואיסור זרות לא חייל עד אחר זריקה וכו' ותי' דאיסור נבלה נמי לא חל עד אחר זריקה דנבלה לא חל על מעילה דחמור וכו' ואע"ג דהיתר זריקה שנינו מ"מ איסור איכא הלכך לא חל נבלה עד אחר זריקה [ועתוס' מעילה דף ז' ע"ב סוד"ה הא ממונא וכו'] וע' בס' ישרי"ע ובס' על"נ שם מ"ש בזה. ומ"ש הפמ"ג בד' תוס' שבועות דבצדקה איכא נמי ל"ת עתוס' כתובות מ"ט וחולין ק"י שכ"כ להדיא וע' ב"י יו"ד רמ"ח בשם רמב"ן ג"כ בזה ומל"מ פ"ז ממת"ע והפלאה כתובות שם וע"ע במל"מ פ"ג מעבדים הי"ד ועתשו' מהרי"א יו"ד סי' קי"ח וסי' של"ז מ"ש בזה ולא זכר ד' פמ"ג כאן וע' ישויע"ק סוף הל' נדרים. וע"ע בס' עצ"ל סי' פ"ז בדין איסור לאו דחל על ח"ש הנ"ל מהא דמעילה ט"ז וכמה דוכתי ועשו"ת ב"א חיו"ד סי' ל"ד ל"ה מה שהשיב לבעל עצ"ל מזה. ועתשו' מהרי"א חיו"ד סי' ק"ל שהעיר דלפמ"ש הנו"ב מ"ח או"ח סי' ס"ו דדוקא באיסור לאו טכ"ע דאורייתא אבל לא בעשה א"כ י"ל דמה"ט יחול לאו על עשה דהוי מוסיף ובזה י"ל הקושי' שהבאתי לעיל אות ה' איך חל זרות על עשה דא"ז דלפמ"ש רש"י חולין צ"ח דבקדשים לכ"ע טכ"ע מה"ת א"כ הוי מוסיף אך דיש לדון בזה לפמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש פ"ג דכריתות בנקודה הנפלאה ותוס' חולין ק"א. וע' תשו' מהרי"א הנ"ל שתי' ע"פ הנ"ל קושי' א' שהקשה לו ח"א בהא דע"ז ס"ח דמחלק ר"מ בהא דנבלה שא"ר לגר בין סרוחה מעיקרא דקדם פגם לאיסור ובין נאסר מקודם והא מ"מ איכא עשה דשא"ז ולא פקע ע"י סרחון. ותי' דכל טעמי' דר"מ דיליף מגי"נ ודוקא באיסור לאו ולא בעשה וכמו בטכ"ע לשי' נו"ב הנ"ל אבל לע"ד יש לדון לפ"מ תוס' קידושין ל"ד ע"א דעשה שיש עמה לאו גם הלאו אלים וע' ירושלמי פ"ח דפסחים ה"א חומר היא מ"ע שהיא באה מכח ל"ת וכו' וע' ריטב"א קידושין שם ובשיו"ק על הירושלמי שם וא"כ ה"ה להיפוך דהעשה אלים כמו הלאו ובזה י"ל במ"ש המבי"ט בק"ס דגם לר"י דס"ל דסומא פטור ממצות חייב בל"ת והקשו עליו לשיטת הרמב"ם פ"א מתמורה דבלאו כולל יותר מעשה ל"ה נל"ע א"ב איך משכח"ל לר"י לאו הנל"ע ולפמ"ש ניחא דבלאו ועשה חייב הסומא גם בעשה ובזה יש לפלפל בדין עשה דתשביתו אי נוהג בנשים וא"כ גם בעשה דשא"ז אף דחל מקודם מ"מ העשה בא לתקן הלאו דנבלה וכעשה דתשביתו דחל בע"פ אף דליכא ב"י לשי' הה"מ שהובא במג"א רסי' תמ"ג ואפ"ה הוי תיקון הלאו וע' תשו' כ"פ חיו"ד סי' ס"ט שנשאל ג"כ בקושי' הנ"ל בהא דע"ז ס"ח ושכן הקשה אביו הג' ח"ש ז"ל בכתביו והוא תי' דד"ז תליא בפלוגתא דר"ע ור"י בחולין י"ז דלר"ע וזבחת ואכלת לאסור בשר נחירה שפיר י"ל דהוי עשה אבל לר"י דלהתיר בשר תאוה ל"ה עשה וא"כ י"ל דר"מ ס"ל כר"י ע"ש:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה