אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א פתיחה להלכות שחיטה › יח

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

פתיחה להלכות שחיטה · יח

יז

ונחזור לענינינו דלכאורה יש להוכיח מכאן דליכא עשה שא"ז דאל"כ תיקשי איך מותר לכהן לעבור על ב' שבותים דחל גם במקדש וכמש"ל דנהי דנתבאר דמכח איסור חב"ע ליכא מדרבנן במליקה מ"מ האיכא ב' איסורי דרבנן משום איסור נבלה לבד דהיינו עול"ת דרבנן וכדאי' כה"ג בר"ה ל"ב בהא דאין עולין באילן דגם בשבות דרבנן תקנו כעין של תורה והוי עול"ת דרבנן וה"נ בזה. אך י"ל דדוקא בב' איסורים נפרדים גזרו על ב' שבותים במקדש אבל לא באיסור א' שיש בו עול"ת דרבנן ותדע דאל"כ גם בשבות דיו"ט יאסר במקדש כיון דאיכא עול"ת דרבנן. וגם בלא"ה י"ל דבעלמא איכא עשה דא"ז רק בעוף ליכא וכמו שחקר הפמ"ג אבל כבר הוכיח הפמ"ג מהרמב"ם וש"פ דגם בעוף איכא עשה דא"ז וכן מוכח מהתוס' חולין ק"כ ע"א ד"ה מה להנך וכמ"ש הל"א שם:

והנה בשו"ת טטו"ד מ"ת סי' ח' הקשה בד' רמב"ם פט"ו ממ"א שפסק דחולה הצריך לאכול מאכילין אותו הקל הקל נבלה וספיחי שביעית (שביעית) שספיחי שביעית מד"ס ומוכח דאי הוי מה"ת עשה חמיר מל"ת ועיין תויה"ך שם ומוכח דבנבלה ליכא עשה דא"ז ע"ש. אבל כבר הבאתי לעיל מד' רמב"ם פ"א מה"ש שכ' להדיא מ"ע שישחוט וכו' וגם מה דפשיטא ליה דשביעית עשה אף דברש"י יומא שם מפורש כן וכ"ה בתוס' חולין ק"כ ע"ב ד"ה היכא יעו"ש בסוה"ד אבל בירושלמי פ"ג דדמאי ה"א מ"ד אין מדקדקין מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה ושביעית בל"ת וכו' ומוכח דהוי ל"ת וע"ש בגה"ש בזה. והעיקר דהרמב"ם קושטא דמלתא נקט דהוי רק מד"ס. וזה לי כמה שנים העירותי מהא דיומא ל"ו ע"ב דפליגי ריה"ג ור"ע אי לאו דנבלה לאו מעליא ופרש"י דכתיב עשה לגר אשר בשעריך כו' ולכ"ע איכא עשה בנבלה ותמהתי דא"כ איך יליף בפסחים דף כ"א ע"ב מדאיצטריך קרא בנבלה למישרי בהנאה דבעלמא לא תאכל איה"נ משמע והא י"ל דאיצטריך קרא לעשה. וכעת מצאתי בסמ"ח מ' תע"ב שהעיר קצח בזה ומצאתי בס' דברי אמת שכ' דגם בטרפה איכא מ"ע דלכלב תשליכון וגם בסמ"ח שם הביא מפייט ליום א' דשבועות דמפורש דבנבלה וטרפה איכא מ"ע הנ"ל. וגם הראני בני הרב החריף מוהר"צ ני' גם בסמ"ח מצוה ע"ג שביאר יותר קצת והביא כן בשם סמ"ק והעיר ג"כ בקושי' הנ"ל מפסחים כ"א וגם הראני בני הנ"ל בשו"ת בי"צ להגאבד"ק פרעמושלא ני' סי' צ"ה שהביא ראי' מרמב"ם פ"ב ממ"א שכ' דבשר אדם בעשה מזאת החי' ומוכח דאינו ממעט טרפה. ולפענ"ד אינו ראי' דזאת החי' דוקא וממילא אימעוט כל מה שאינו בכלל חי' בין בשר אדם ובין טרפה ועוד דבשר אדם אימעוט מזאת וטרפה אימעוט מהחי' וז"פ. ויש לדון עוד בזה דהרמב"ם הא הוכיח דין טא"ח מלכלב תשליכון ולא מזאת החי' וכמ"ש הט"ז רסי' כ"ט ולכן מיעט רק בשר אדם מכאן. ועיין בא"ח פסחים שם שהעיר בהא דחולין ק"א דלריה"ג האוכל גיה"נ של נבלה לוקה ב' והא הוי נל"ע לשיטתי' ביומא שם. ותי' דלחד לישנא בפסחים ס"ל לריה"ג דגיה"נ אסור בהנאה א"כ ל"ה נל"ע בגיד. אבל הקשה דלפ"ז הו"ל לאו כולל יותר מעשה בגיד ע"ש אבל המעיין בתוס' יומא שם ימצא דבטרפה הו"ל לאו כולל יותר מעשה ולחד גי' שם לריה"ג גם בכה"ג נל"ע א"כ לא ס"ל לריה"ג הך כללא והרמב"ם סובר כר"ע. ובמק"א ישבתי בזה ד' רמב"ם פ"א מחו"מ שפסק דקנה חמב"פ לוקה ותמהו מפסחים צ"ה ולפמ"ש ניחא דכבר כ' האחרונים דלאו דב"י כולל יותר מעשה בנשים והתם קאי הש"ס להדיא אליבא דריה"ג ולשיטתי' גם בכה"ג הו"ל נל"ע והרמב"ם לשי' אזיל. אבל לענ"ד יש לפקפק בתי' הא"ח דיוכל ליתן לגר שאינו מכירו ולא יהנה כלל ולשי' רשב"א נדרים ט"ו דגם בהנה"ג מלל"נ אי נימא דהוי מ"ע שוב ל"ה הנאה כלל. אבל בלא"ה לק"מ דרבא בחולין שם י"ל דס"ל כאביי יומא שם דלכ"ע לאו גמור וגם אי ס"ל להך תנא כריה"ג בדין כולל מ"מ בדין נל"ע י"ל דלא ס"ל כותי' וכדאי' כה"ג בכ"ד ועיין עירובין דף י"ז ועיין מהרי"ק שורש קל"ח שהביא מכמה מקומות בזה. ועיין סנהדרין כ"ז אוכל נבלות ד"ה פסול ובס' מנ"ע שם הקשה הא לריה"ג נל"ע ולק"מ דהתם אביי לשיטתי' ביומא שם וגם רבא ס"ל כותי' וכמ"ש. וגם בלא"ה י"ל דהא דנקט דברי הכל היינו הנך מ"ד דאיירי התם וכמ"ש כה"ג ברש"י ר"ה ח' ע"א ד"ה שלשה וע' יבמות מזו ע"ב וע' אס"ז ב"מ פ"ז בשם הרשב"א מכמ"ד בזה וגדולה מזו מצינו בב"ב קנ"ד ע"ב רבנן לגבי ר"מ ד"ה הוא. גם צ"ע לענ"ד מדוע לא הזכירו הפוסקים דגבי נבלה איכא עשה דזאת החי' אכול דחולין מ"ב וכמש"ל אות ט':

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה