דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · יז
ונראה ליישב דהנה הקשה בני הרב וכו' מו"ה יצחק הכהן נ"י אבד"ק חאצעמר לפמ"ש בתוסרי"ד קידושין נ' דהא דב' איסורים חלים בב"א ול"א כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו דהי מינייהו מפקת ולא יתכן לומר שעי"ז יופטר לגמרי ובשאג"א סי' ע"ב כ"כ מדנפשי' והעלה לפ"ז היכא דאיסור א' כולל או מוסיף ואיסור ב' אינו לא כולל ולא מוסיף שוב חל רק הכולל או המוסיף גם בבאו שניהם בב"א כיון דאיסור הכולל או המוסיף יכול לחול על חבירו בזא"ז ואיסור הב' לא מצי לחול על הראשון בזא"ז וכ"ה בג"ט שעה"כ [וכמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' רל"ה דבר נחמד בזה] ולפ"ז איך חלים כאן חב"ע ונבלה אף דבאים בב"א הרי חב"ע אסור בהנאה ולשי' כמ"פ הוי מוסיף ומשא"כ נבלה א"כ יחול רק חב"ע. ועלה בלבי די"ל דכיון דאם יושאר רק אב"ע יהי' מותר לכהן לאכלו דבחד איסור הרי עה"ס א"כ שוב איסור נבלה הו"ל כולל דעי"ז נאסר גם לכהן. אבל יפה השיב ע"ז בני הרב דזה ל"ה כולל דלאו משום רבותא דנבלה הוא דהא גם איסור נבלה לבד הי' מותר בכה"ג לכהן ורק בהצטרף שניהם אסור לכהן. ולכאורה י"ל למ"ש התוס' בגיטין מ"ב דל"ש הא דכל שאינו בזא"ז כו' רק היכא דמניעת מצות איסור ב' הוא רק ע"י קדימת איסור א' ע"ש א"כ הרי כאן גם בלא קדם איסור א' ג"כ לא יחול איסור ב' כיון דיושאר רק איסור א' והותר כאן וא"א לו שיחול רק בהצטרף שניהם יחד וגם איסור ראשון לא חל מעיקרא לבדו ואיך נימא בזה כל שאינו בזא"ז וכו' אך י"ל דניהו דלכהן הותר מ"מ נ"מ לגבי זר. אבל י"ל דנבלה הו"ל ג"כ מוסיף דמטמא וכמש"ל אות ה' בשם התוס'. ומעתה דייק הש"ס שפיר דחבע"ד דאי נימא ל"ד רק דמ"מ אסור באכילה א"כ שוב יהי' רק נבלה מוסיף על איסור חב"ע ואיסור חב"ע לא יהיה מוסיף על נבלה ושוב הדק"ל דיחול רק איסור נבלה לבדו דלגבי חב"ע נימא כל שאינו בזא"ז וכו' והדק"ל איך קחשיב ב' איסורי [וכבר כתבתי במק"א להוכיח מתשו' צ"צ סי' ס"ט דהיכי דכל אאיסור אינו למלקות שוב א"י לחול על איסור אחר גם לקברו בין ר"ג וה"נ גבי חב"ע דאין לוקין עליו] ובע"כ דס"ל חבע"ד ואסור גם בהנאה והו"ל ג"כ מוסיף ושפיר חלים שניהם בב"א וא"ש ודו"ק היטב. ואי נימא דאיכא עשה דא"ז מחיים י"ל בפשיט' דאי חב"ע רק אסור באכילה איך יחול על עשה שא"ז הקודם לו דחל בחיים. גם יש לדון במש"ל דחב"ע ונבלה באים יחד דהא חב"ע חל על ההכנסה לעזרה טרם שנמלק אבל י"ל דאיסור הכנסה הוי איסור בפ"ע ואיסור אכילה חל עם נבלה ביחד דמקודם לא חל על עשה דא"ז וי"ל בזה וקצרתי [א"ה בהמ"ח נ"י ואשר אנכי אחזה לתרץ קושייתי הנ"ל דהנה אף דנימא דנבלה הוי ג"כ מוסיף משום דמטמא כנ"ל מ"מ שפיר קשה קושייתי הנ"ל דהא כבר נודע שי' הרמב"ם פ"ה מיסו"ת דהיכא דאין לוקין על ההנאה שוב ל"ה מוסיף וע"ש בלח"מ ומל"מ ה"ח ועל חשנב"ע אין לוקין כמ"ש התוס' פסחים כ"ו וע' במל"מ פ"ה מיסוה"ת הנ"ל וא"כ שוב חב"ע ל"ה מוסיף ושוב הדק"ל נימא כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ויחול רק איסור נבלה משום דהוי מוסיף דמטמא. ונראה לענ"ד בהקדם לבאר ד' הש"ס מנ"ל להמקשן להוכיח מזה דהכהן אסור לאכול החטאת עוף עה"ס דחב"ע דאורייתא וישל"ע מה"ת דלמא חב"ע דרבנן ואשל"מ וכמו שמתקיף לה ר"א ברי' דר"א באמת ומה קסבר המקשן. אבל נראה דהנה כבר העלה הב"ט בשער הכולל דין א' דמליקת עוף בעזרה אף דהוי נבלה לזרים כיון שמותרת באכילה לכהן אין בה טומאת נבלה בבית הבליעה כשאר נבלת עוף טהור אף דאסורה באכילה לזרים כנבלה מ"מ אינה מטמאת ע"ש. והדבר פשוט דדוקא היכא דמותרת לכהן באכילה אבל היכא דגם הכהן אסור לאוכלה שוב שפיר יש בה טומאת ביהבל"ע כשאר נבלח עוף טהור. ומעתה לפ"ז א"ש ד' הש"ס דשפיר הוכיח דישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא דהא קשה אמאי אסורה לכהן משום דאיכא שני איסורים נימא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וכנ"ל וליכא רק איסור נבלה. אך י"ל דאי נימא כל שאינו בזא"ז כו' וליכא רק איסור נבלה א"כ שוב מותרת באכילה לכהן ושוב אינו מטמא ושוב ל"ה מוסיף ושוב חלים שני האיסורים דהי מינייהו מפקת. אך ז"א דהא אם שניהם חלים א"כ שוב אסורה לכהן ושוב מטמא והוי מוסיף ושוב לא חל רק נבלה ושוב מותרת לכהן דליכא רק איסור חדא. והנה כבר העלו האחרונים דבכה"ג דההיתר כרוך באיסור ואיסור בהיתר בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא וע' תוס' פסחים כ"ו ונ"ד וע' ב"ט בדין אשה שאמרה טא"ל אות ג' בזה ומעתה אם נימא ישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא אזלי' לחומרא ואסורה לכהן באכילה אבל אי נימא דאשל"ע וחב"ע ל"ד שוב צריכין לומר דמותרת באכילה לכהן וא"כ א"ש ד' הש"ס דשפיר תוכיח דישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא דאל"כ הדק"ל אמאי אסורה לכהן משום דאיכא ב' איסורים נימא כל שאינו בזא"ז כו' וכנ"ל וליכא רק נבלה ומותרת באכילה לכהן דמאי תאמר דאם מותרת לכהן א"כ אינו מטמא ושוב ל"ה מוסיף ושוב ליכא למימר כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו דהי מנייהו מפקת ושוב שניהם חלים ושוב אסורה לכהן. דז"א דהא בדרבנן אזלי' לקולא ואמרי' אם אסורה לכהן א"כ מטמא ושוב הוי מוסיף ושוב אמרי' כל שאינו בזא"ז וכו' וחל רק נבלה ושפיר מותרת לכהן וכנ"ל ובע"כ דישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא. ולפ"ז א"ש ג"כ הא דמתקיף לה ר"א ברי' דר"א דלמא משום דמתחזי כב' איסורי דרבנן דהנה בש"ס דחולין ק"ב מבואר דר"ל לא ס"ל איסור מוסיף ע"ש בהא דאכל אמה"ח מן הטרפה דלר"ל אינו חייב אלא אחת ע"ש. והנה כל סברת השאג"א דאם א' איסור מוסיף כיון דחל בזא"ז חל גם בב"א ומפקי' האיסור שאינו מוסיף וא"כ לר"ל דלא ס"ל איסור מוסיף שוב ל"ש סברת השאג"א ושפיר אמרי' הי מנייהו מפקת ושוב שניהם חלים ושפיר אסור לכהן באכילה וזהו שמתקיף לה ר"א ברי' דר"א דלמא כב' איסורין דרבנן דהא ר"ל לשי' לא ס"ל איסור מוסיף וא"כ שוב לא מוכח מהא דאסור לכהן באכילה דישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא דלעולם אשל"ע מה"ת וחב"ע לאו דאורייתא ואינו נאכל משום שני איסורי דרבנן וא"ל כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו דהא הי מנייהו מפקת וכנ"ל ומעתה אחר כל החזיון הזה מתורץ שפיר קושייתי הנ"ל דהא לפי הס"ד דישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא א"כ שוב א"א לומר כל שאינו בזא"ז וכו' וליכא רק איסור נבלה דהא אי נימא דליכא רק נבלה ומותרת לכהן שוב אינו מטמא ול"ה מוסיף והי מנייהו מפקת ושוב שניהם חלים ואסורה לכהן באכילה ובדאורייתא לחומרא כנ"ל וא"ש ודו"ק היטב. ובאופן אחר י"ל ביאור ד' הש"ס בהקדם לתרץ קו' השעה"מ פ"ב משחיטה שהביא אאמו"ר שליט"א לעיל אות ט"ז לשי' רש"י כריתות כו' דבמליקה ל"ש חב"ע א"כ אמאי קאמר כאן דאינו נאכל משום דאיכא ב' איסורים הא במליקה ל"ש חב"ע. ונראה לענ"ד דטעמו של רש"י דס"ל דבמליקה ל"ש חב"ע היא משום דס"ל כר"ש דשחיטה שא"ר לאכילה ל"ש שחיטה וא"כ התם בכריתות דמיירי בנודע לה שלא ילדה א"כ הוא חולין גמורים ואסורה לכהן משום נבלה והוי המליקה שחיטה שא"ר ולכך לית בה משום חב"ע אבל הכא דמיירי בלא נודע לה והוי ספק א"כ אי נימא דא"ב משום חב"ע א"כ ליכא רק ספק איסור אחד ושוב מותרת לכהן ושוב הוי שחיטה ראוי' ושוב שפיר יש בה משום חב"ע ג"כ. וא"ל דאי נימא דהוי שחיטה ראוי ויש בה משום חב"ע א"כ שוב אסורה לכהן ושוב הוי שחיטה שאינה ראוי' ושוב לא שייך בה חולין בעזרה דזה אינו דהא כבר כתבו דבדאורייתא בכה"ג לחומרא ומעתה עולה שפיר ד' הש"ס דשפיר דייק דישל"ע מה"ת וחב"ע דאורייתא דאל"כ שוב אמאי אינו נאכל הא ליכא רק איסור נבלה דבמליקה ל"ש חב"ע. וא"ל דאי נימא דליכא בה משום חב"ע א"כ מותרת לכהן ושוב הוי שחיטה ראוי' ושוב יש בה משום חב"ע ג"כ ושוב שפיר אינו נאכל. דז"א דהא אי נימא דאשל"ע מה"ת וחב"ע לאו דאורייתא שוב אזלי' בכה"ג לקולא ואמאי אינו נאכל ובע"כ דישל"ע מה"ת וחבע"ד. ולפ"ז א"ש ג"כ מה שמתקיף לה ר"א ברי' דר"א דלמא כשני איסורין דרבנן דהנה בש"ס דחולין פ"ה מוכח דר"ל ס"ל כר"מ דשחיטה שא"ר שמה שחיטה א"כ לר"ל לשי' לא מוכח מידי דאפילו אי נימא אשל"ע מה"ת וחב"ע ל"ד ג"כ א"ש הא דאינו נאכל וכמובן. ולפ"ז א"ש קו' השעה"מ על רש"י הנ"ל דמה פריך מחטאת עוף עה"ס לר"ל דלמא ס"ל לר"ל דילפי' מוזבחת ול"ש במליקה חב"ע ע"ש. ולפמ"ש א"ש דהא ר"ל ס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה א"כ אפי' אי ילפי' מוזבחת ג"כ שייך במליקה איסור דחב"ע דזה הוי ג"כ שחיטה וא"ש. ולפ"ז א"ש ג"כ קו' השעה"מ שם על הרמב"ם פ"א ממח"כ שסותר א"ע מפ"ב דשחיטה דבהל' שחיטה פסק דהנוחר ומעקר א"ב משום חב"ע ובהל' מח"כ פסק דחה"ע העה"ש אינה נאכלת משום חב"ע ע"ש בשעה"מ מ"ש בזה. ולפמ"ש א"ש דבהל' מח"כ כיון שלא ידעה עה הפילה והוי ספק ואינה נאכלת משום דאית בה שני אסורים וכהש"ס דנזיר [ומה דנקט הרמב"ם רק חב"ע היינו לאשמועי' דאית בה חב"ע דנבלה לא אצטריך למינקט] וא"ל דבמליקה א"ב משום חב"ע כמ"ש הרמב"ם בהל' שחיטה דהא טעם הרמב"ם הוא משום דס"ל כר"ש וכמ"ש להדיא בכ"מ פ"ב משחיטה ואי נימא דאין בה משום חב"ע א"כ שוב מותרת לכהן ושוב הוי ש"ר ושוב שפיר יש בה חב"ע ובדאורייתא לחומרא בכה"ג וכ"כ הכ"ב פ"ב משחיטה ה"ג דהרמב"ם ס"ל חב"ע דאורייתא אבל בהל' שחיטה דנקט הנוחר והמעקר דאסורה אף לכהן ולכך הוי שחיטה שא"ר ולכך שפיר א"ב משום חב"ע. ולפ"ז א"ש ג"כ ד' רש"י כריתות ז' ע"ב על הא דאי' שם המפלת וא"י מה הפילה וכו' וכ' רש"י וז"ל וחטאת לא מצי לאתנויי דאין חטאת נדבה ומחייבת בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן הוא ומליקתה כנבלה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמס' נזיר ילפינן דחטאת העוף באה עה"ס עכ"ל (וערש"י תמורה כ"ג ע"א וריט"א פ"ג דבכורות אות ל"ט בזה) והנה מ"ש ובמס' נזיר ילפינן היינו דרש"י מסופק בזה וכמ"ש הריט"א הנ"ל. אך הא רש"י ס"ל בכריתות כ"ו דבמליקה ל"ש חב"ע ולמ"ל הא דכיון דאין למזבח וכו' וכבר עמדו בזה כל המפרשים ולפמ"ש הכל ניחא דשם מיירי דלא נודע א"כ אי נימא דא"ב חב"ע מותרת לכהן ושוב הוי ש"ר וכנ"ל ולכך כ' רש"י הטעם משום דאין למזבח וכו' דלענין איסור להקריב על המזבח ליכא משום חב"ע אבל לענין אכילת כהן שפיר איכא משום חב"ע וכד' הש"ס נזיר משא"כ בכריתות כ"ו וכמ"ש לעיל. ולפ"ז י"ל ד' הירושלמי פ"ד דנזיר ה"ו ריב"ח שאל מליקת העוף שלו מה שתאכל עד דאת מקשי לה למליקת העוף קשיתה לשחיטת העוף תמן ספק א' וכאן ב' ספיקות א"ר מני ואפי' הכא ספק א' הוא כהדא דתלי הנוחר והמעקר א"ב משום שחב"ע עכ"ל. וי"ל דר"מ ס"ל חב"ע לאו דאורייתא ולכך ס"ל דבחטאת עוף העה"ס ג"כ א"ב משום חב"ע משום דהוי שחיטה שא"ר. וא"ל דאם לית בה משום חב"ע א"כ מותרת לכהן ושוב הוי שחיטה ראוי' דהא בדרבנן לקולא בכה"ג וא"ש ודוק היטב בכ"ז. ע"ב מבן המחבר הרב אבד"ק חאצעמיר הנ"ל] ובעיקר קושי' בני הרב אבד"ק חאצעמר הנ"ל להסוברים דאיה"נ הוי מוסיף אמאי חל נבילה. תי' בני הרב החריף מו"ה צבי ני' עפמ"ש הנו"ב מ"ק א"ח סי' ל"ו ומ"ת או"ח סי' קכ"א דמגו דחל נבלה על איסור שא"ז חל נמי על שאר איסורים ע"ש א"כ ה"נ בזה אך לפמש"ל אות ה' גם הא דחל על שא"ז הוא משום דמטמא: