דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · יד
ונחזור לעניינו דלשי' אהעו"ז הנ"ל תיקשי בנזיר כ"ט הנ"ל איך יעבור הכהן בב' איסורי דרבנן בשביל שיזכה זה בחינוך הקטן אך דיש לדון בזה דנודע שי' רש"י כריתות כ"ו דבמליקה ל"ש חב"ע [וכ"ה בירושלמי דנזיר שם ובמאירי שם וע"ע ברש"י כריתות ז' ע"ב דסותר א"ע וערש"י חמורה כ"ג ומהריט"א פ"ג דבכורות] וכבר תמהו דהוא נגד ש"ס דנזיר הנ"ל ובשעה"מ פ"ב משחיטה תי' דברייתא דריב"י דתני דבחטאת עה"ס איכא ב' איסורים אתי' כר"מ דלא יליף מוזבחת רק משחוט בשלי ושלך ולדידי' גם במליקה אסור אבל לדידן דילפי' איסור חב"ע מוזבחת ע' קדושין נ"ז דוקא בראוי לאכילה ולא במליקה. אבל אכתי קשה מה פריך על ר"ל דלמא ס"ל דילפי' מוזבחת ול"ש במליקה חב"ע. ותי' דפריך מהכנסה לעזרה ע"ש. ועפ"ז י"ל קו' תוס' פסחים כ"ב לשי' רש"י דסובר דגם למ"ד חבלע"ד מ"מ אסור באכילה א"כ מה משני לר"ל דס"ל חבל"ד דהא אכתי אסור באכילה. ולפמ"ש לק"מ דרש"י לשי' אזיל דבמליקה ל"ש חב"ע וכל הקו' רק מהכנסה ומשני שפיר דחבעל"ד. ובזה י"ל קו' הפלתי סי' ק"י סק"ד שהקשה דמה פריך הגמ' לר"ל דאמר דהא דמדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות הא קאכיל נבלה דמליקה והקשה הא הי' יכול לבטלו ברוב להסוברים דהא דא"מ לכתחלה הוא מדרבנן ע"ש. והנה בהא דפריך משום נבלה י"ל דהא בפ"ג דעוקצין נבלת עוף טהור בחשב לאוכלין מטמא טו"א ובשוקים דעומד לאכילת עכו"ם א"צ מחשבה והכשר וע' בכורות י' ורש"י ותוס' דהיכי דלגבי ישראל רק חד דיחוי דהיינו איסור א' ועומד לעכו"ם א"צ מחשבה אבל נבלת טמאה דבישראל ב' דיחוים ולא קיומא לעכו"ם צריך מחשבה ובפסחים י"ד ע"א דאף דאין אוכל מטמא אוכל היינו מה"ת אבל מדרבנן מטמא וע' נו"ב מ"ת יו"ד סי' מ"ה דבנבלה מט"א מה"ת אבל מיירי בנבלת בהמה ע"ש ובמנחות ק"ב דלר"ל חבה"ק מכשיר מדרבנן עכ"פ וא"כ אי נימא דשרי לבטל הנמלק שוב מותר באכילה לכהן זה והו"ל אוכל דעומד לאכילה ע"י ביטול ברוב ומטמא טו"א במגע ושוב א"א לבטלו דיטמא שאר העופות במגעו כיון דאוכל מט"א מדרבנן וא"צ הכשר דחבה"ק מכשיר ואף דביטול ברוב מהני גם בלא מגע מ"מ ודאי דאם לא יערב היטב יהי' ניכר ובע"כ דיבטל בתערובות גמור. וכבר כ' התוס' בכורות כ"ב ע"ב ד"ה ובלבד דבדבר המטמא ל"ש ביטול דמטמא הכל [וכ"ה בר"ש פ"ה דטהרות מ"ו בשם תוספתא וע"ש פ"ב דידים מ"ז ורע"ב שם וכ"מ בירושלמי פ"ה דתרומות ה"ג ופ"מ שם וע' פ"ב דמכשירים מ"ג ור"מ ורא"ש ותויו"ט ותו"ח שם וע' בפי' הראב"ד על הת"כ פ' אמור פ"ד להיפוך וי"ל וקצרתי] ואף די"ל ג"כ להיפוך דהא אי נימא דא"א לבטלו שוב לא קיימא לאכילה ואינו מטמא ושוב יוכל לבטל ברוב ואף דבכה"ג דהיתר כרוך באיסור ואיסור בהיתר אזלי' לחומרא וכמ"ש בתוס' פסחים כ"ו וכ"ד אבל כבר כ' האחרונים דבדרבנן אזלי' להקל בכה"ג אך דמ"מ גם אי נימא דא"א לבטל ברוב הרי לפ"ז שוב עומד לאכילת עכו"ם כיון דחבעל"ד ומותר בהנאה עכ"פ וכיון דחזי לעכו"ם ולגבי ישראל רק חד דיחוי משום איסור נבלה לבד הו"ל אוכל ומט"א ושוב א"א לבטל ברוב ופריך שפיר אך דמ"מ תיקשי בהא דפריך מחב"ע דלהס"ד דחבע"ד ואסור בהנאה אינו עומד לאכילת עכו"ם וגם לכהן אסור משום ב' איסורים חב"ע ונבלה ובב' דיחוים אינו מטמא והדק"ל דיבטל ברוב אך לפמש"ל דכל הקושי' על ההכנסה דמי לטומאת משא דל"מ ביטול ואף דלשי' תוס' בכורות כ"ג הוי רק מדרבנן יעוין בשיו"ק פ"ו דנזיר ה"א שהוכיח מהירושלמי שם דהוי מה"ת ודחה ד' תוס' וע' ברא"ש פג"ה סי' נ"ז ומל"מ פ"א ממטמאי מו"מ וא"כ א"ש. וא"כ מיושב קו' הח"ס הנ"ל דהא דבב' שבותים גזרו גם במקדש היינו בבאו בב"א משא"כ בזא"ז וכמ"ש בח"ס יו"ד סי' רי"ד וכעין מ"ש בתשו' שעא"פ ע"ד הרע"ב פ"ג דעירובין לענין דגזרו ב' שבותים ביהש"מ. וה"ל בנ"ד דבהכנסה עובר על חב"ע ובאכילה משום נבלה: