דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · טו
ויש לדון בזה במש"ל דבנבלה א"א לבטל ברוב דיטמא הכל דאכתי יוכל לבטל העופות חיים קודם שחיטה ומליקה דמה"ת גם בע"ח בטלים ויקריב כל עוף לשם בעליו כיון דא"צ סמיכה כדאי' בזבחים ע"ד דקרבן נשים יקרב כל א' לשם מי שהוא ובחיים אינו מטמא ואינו נבלה כלל ולכאורה י"ל דכיון דמדרבנן א"מ לכתחלה א"כ אאל"ח כשי"ק דניהו דאשבמ"ק הרי מבואר בהגמ"ר סופ"ק דעירובין דהא דאסור סמיכה משום דקודם שחיטה גזרו גם על שבמ"ק ע"ש וה"נ בזה אבל ז"א דבזמן היתר מבטלין כמ"ש הט"ז בא"ח סי' תמ"ז וסי' תרכ"ו. ויש לדון דגם בנבלה עיקר הקושי' רק משום מכניס נבלה למקדש דחיוב וע' עירובין ק"ד ע"ב ורש"י שם ורמב"ן חולין ב' בשם הראב"ד וע' רמב"ם וראב"ד פ"ג מבימ"ק הט"ז י"ז וע' תוי"ט פ"ב דנדה מ"א וע' ירושלמי פ"ז דנזיר ומרה"פ שם ובר"ש פ"א דאהלות מ"ב ותורי"ד עירובין שם וכבר נתבאר דאיסור הכנסה דמי למשא דל"מ ביטל. אך יש לעיין אי בנבלת עוף דמטמא רק בביהבל"ע אי איכא איסור מכנים למקדש ואף דהאוכל נבלת עוף טהור חייב בבימ"ק כדאי' פ"א דטהרות מ"א מ"מ במכניס הנבלה י"ל דפטור וי"ל לפמש"ל באות הקדום דבחד דיחוי וקיימא לעכו"ם מטמא טו"א ואסור להכניסו. אבל י"ל דניהו דהקרבן רק משום חינוך מ"מ אם נתנבל דינו כקדשים שמתו דטעון קבורה וע' זבחים ס"ט ושלהי תמורה ולא קיימא לעכו"ם וגם לשון הש"ס משמע דפריך מכח איסור אכילה. ולכן נראה דמזה ראי' להנו"ב מ"ת יו"ד סי' מ"ה דביבש ביבש לכ"ע א"מ לכתחלה מה"ת וא"כ לק"מ. ולפמ"ש בישיע"ק או"ח סי' תרע"ד ובתשו' מהרי"א חאו"ח סי' קצ"ג וסי' ר"א דבאיה"נ לכ"ע אמ"ל מס"ת א"ש הא דפריך מחב"ע דאי חב"ע דאורייתא הרי אסור בהנאה וא"ש: