דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
פתיחה להלכות שחיטה · ו
ויש לדון עוד לפמ"ש התוס' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה רי"א בהא דאר"י מלק ונמצאת טרפה מטמא והקשו שם דנבלה לא תטמא דלא חל אאיסור קדשים וכהא דחולין ק' יצא זה שאין וכו' ותי' דבמינו משום ב"ת נבלה. ובצ"ק נתקשה בהבנת תירוצם דהא מ"מ אאחע"א ואולם בשעה"מ פי"ז מאי"ב ביאר דטומאה חל שפיר דבזה ל"ש דין אין איסור חל על איסור דעוף טמא הרי אינו מטמא ע"ש ותבין. אך שתמה על קו' תוס' דהא בלא"ה י"ל דנבלה הוי מוסיף דנאסר לגבוה כדאי' בכריתות י"ד גבי נותר והניח בצ"ע. ולענ"ד כוונת תוס' עפמ"ש הר"מ בפיהמ"ש לכריתות בנקודה הנפלאה דאיה"נ ל"ה מוסיף משום דמסתעף רק מאיסור אכילה ע"ש. א"כ הרי איסור נבלה לקודש הוא רק משום דבני' ממשקה ישראל ע' מנחות ו' ע"א ותוס' ד"ה כתיב א"כ כל איסורו לקדש מסתעף ע"י איסורו להדיוט א"כ איך יחול איסור נבלה על איסור מוקדשין דאסור ג"כ להדיוט עי"מ שמוסיף לגבוה כיון דכל איסורו לגבוה ג"כ רק ע"י איסורו להדיוט אבל בכריתות י"ד גבי איסור נותר שפיר הוי מוסיף. ושוב מצאתי במהרש"א חולין צ' בתוס' ד"ה קדשים שנתכוין לסברא זו ובס' לב ארי' שם תמה ולענ"ד כוונתו כמ"ש וע' בשעה"מ פ"ח ממ"א [ואף דהתוס' ביבמות לא ס"ל כן מ"מ י"ל כן בדעת תוס' זבחים וכמ"ש מהרש"א פסחים כ"ז דדבר המצוי שדברי התוס' סותרים זא"ז] ובזה י"ל דלפי תי' התוס' דלגבי טומאה ל"ש דין אין איסור חל על איסור שוב חל גם האיסור דהוי שפיר מוסיף. ועפ"ז יש ליישב דעת הל' א"י שפסק דנשים לא ישחטו והקשו התוס' מהא דזבחים ל"א דמוכח דבקדשים שוחטות לכתחלה ולפמ"ש י"ל דוודאי בנשים הוי רק ספיקא דעילוף וכדומה והוי רק חשש רחוק אלא דהוי כעין ספק בשחיטה אבל בקדשים הרי לא יחול איסור נבלה על מוקדשים ורק משום דמטמא הוי מוסיף א"כ כל איסור נבלה תלוי בטומאה א"כ שוב בספק ברה"ר מהראוי להקל גם בספק איסור נבלה כיון דמסתעף רק ע"י טומאה וכמש"ל א"כ בעזרה דהוי רה"ר שפיר נשים שוחטות. אך לפ"ז הדק"ל מאי פריך בחולין לר"מ פסח וקדשים מא"ל הרי בקדשים דתליא בטומאה שוב ס"ט ברה"ר טהור ובזה א"א לתרץ כמש"ל באות הקודם דהיכי דא"א בע"א שפיר חל נבלה אמוקדשים דז"א דהא שפיר משכח"ל בחולין דחל גם בלאו הא דטומאה לשי' ריצב"א דליכא עשה דא"ז ומה פריך. אך י"ל דלאחר זריקה שיהי' ניתר הבשר לאכילה ואזדא לי' איסור מוקדשי' שוב יחול איסור נבלה גם אם אינו מטמא ומתלי תלי וקאי ופריך שפיר. ובזה א"ש הא דלא פריך איך מקריבים האימורים לגבוה אליבא דר"מ ולפמ"ש א"ש [ולשי' תוס' חולין דהוי רק מדרבנן בלא"ה ניחא] ועוי"ל דנהי דבקדשים אין איסור נבלה חל רק ע"י דמטמא כיון דבחולין עכ"פ אין איסור נבלה תלוי בדין טומאה שוב גם בקדשים הוי כאיסור בעלמא וגם ספק ברה"ר אסור ובפרט לשי' התוס' יבמות דגם בנבלה הוי מוסיף לגבוה פשיט' דלק"מ. גם י"ל כמ"ש באות הקדום דניהי דאאחע"א ע"א מ"מ איסורא איכא לקברו בין ר"ג. גם יש לדון דנהי דאיסור נבלה מסתעף ע"י חלות הטומאה מ"מ גוף האיסור נקרא איסור ולא טומאה ואין לו דין טומאה ול"ד להא דספק סוטה שיהי' ספק ברה"ר מותר. גם י"ל דנהי דל"ה נבלה מ"מ טריפה מיהו הוי עכ"פ ובפרט לשי' ר"ת שיובא להלן אות כ"ה דנקה"ו במיעוטו הוי רק טרפה א"כ פריך שפיר היכי אכיל בישרא דניחוש לנקב במיעוטו: