אור ברסלב
דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א פתיחה להלכות שחיטה › ה

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

פתיחה להלכות שחיטה · ה

ד

בפמ"ג שרש ב' האריך אי איכא בנבלה גם עשה דוזבחת והביא מרמב"ם וש"פ דהוי עשה אבל בתוס' שבועות כ"ד בשם ריצב"א שהקשה למ"ד לאו לאברים עומדת איך חל אמ"ה על עשה דשא"ז ובסופג"ה כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאמ"ה וחלב וטרפם בהדדי קאתי והיכי חיילי על שא"ז דבמעי אמו קיימא והוכיחו מזה דהוי רק רשות. והנה גם מדברי מהר"ם ורא"ש יומא שהבאתי לעיל אות א' מבואר דבנבלה הוי רק לאו וס"ל כהריצב"א ויפלא בעיני על האחרוני' שלא הביאו מזה. ואולם לשי' רוב פוסקים דלא ס"ל כריצב"א נראה ליישב קו' התוס' לפמ"ש תוס' חולין צ' ע"א ד"ה אלמא בהא דחל גיד על אמ"ה משום דא"א לאיסור גיד להיות בע"א ובכה"ג אחע"א ע"ש א"כ ה"נ בזה. וכן מצאתי ברא"י חולין ק"ג שתי' כן. והנה נשאלתי מח"א מק' בורשטין דאכתי תיקשי בזר שאכל מליקה דחייב שתים איך חל זרות על עשה דשא"ז. והשבתי דמיגו דחל לאו דנבלה חל גם זרות וכמ"ש כה"ג התוס' בחולין ק"ג ע"ב ד"ה דאיסור דמיגו דאתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב חייל נמי איסור אבר וכו' [אך למ"ד שתים ולא ס"ל הך מיגו תיקשי כן וע' בלח"מ פ"ה ממ"א ה"ה וי"ל דלהך מ"ד ס"ל דהוי רק רשות כדעת ריצב"א] ובזה י"ל מה שיש להקשות לפמ"ש מהרש"א שם דהא דלא הקשו בפשי' היכא משכח"ל איסור טרפה שיחול על עשה דשא"ז ותי' דמשכח"ל בזביחה ע"ש. והנה הא דלא תי' דמשכח"ל בטרפה מן הבטן משום דמ"מ הא במעי אמו אין טרפות פוסל בו כמ"ש ביו"ד סי' י"ג וע' בשעה"מ פ"ג מיבום הט"ז שהקשה איך דייק בחולין י"א מרישא של עולה דאזלי' בת"ר הא י"ל דשא"ה דאיכא נמי חז"כ ממעי אמו. ותי' דמשכח"ל טרפות ע"י אמו ע"ש וזה ל"ש בנ"ד דמ"מ טרפות של עצמו לא חל במעי אמו ואיך חל אח"כ על שא"ז ועוד דעכ"פ תיקשי איך משכח"ל טרפות שאינו מן הבטן וע' זבחים ע' ומנחות ו' וכמ"ד ולזה תירץ מהרש"א דחל בשחיטה. אך לפ"ז תיקשי דא"כ הדרא קו' תוס' לדוכתא איך חל טרפה בהדי אמ"ה וחלב הא בטרפה משכח"ל בזבוחה וכיון דיש מציאות להאיסור שוב נימא דמחיים אאחע"א דל"ש בזה סברת תוס' חולין צ' הנ"ל אך לפמ"ש לק"מ דמגו דחל איסור אמ"ה חל נמי טרפה. אך יל"ע איך חל לאו דנבלה על עשה דשא"ז וע' חולין ל"ז ע"א ושם ע"ב דבזה ל"ש תי' מהרש"א ולשי' התוס' דהכא הרי ס"ל דגם בדאי אפשר בע"א אין אחע"א וצ"ל דנבלה הוי מוסיף דמטמא ועתוס' זבחים ע' ע"א ד"ה יבא ותוס' יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אר"י ושעה"מ פי"ז מאי"ב ה"ח. וכ"ה בתוס' חולין ל"ב ע"א ד"ה ורמינהו דנבלה חל על טרפה וזהו דלא כנו"ב מ"ק חאו"ח סי' ל"ו שכ' דטומאה ל"ה מוסיף וע' נו"ב מ"ת יו"ד סי' י"ג והג"ה שם בזה ושו"ת כ"ס סי' כ"א אות ד'. והנה הנו"ב מ"ת יו"ד ק"כ העיר בכל ספק בשחיטה ברה"ר דיהא מותר דהא נבלה מטמא לחד מ"ד בחולין ט' א"כ הרי ס"ט ברה"ר טהור. ודחה דמ"מ האיסור במקומו אף שאינו מטמא ובאמת שכדבריו מבואר בתוס' ב"ק י"א ע"א ד"ה דאין וע' בש"ש ש"א פי"ב שביאר דבריהם ליישב קו' מהרמ"ש דכיון דהאיסור אינו בא ע"י הטומאה דגם בלא הטומאה מ"מ גוף האיסור לבעלה חל עליו לכן אינו תלוי בדין טומאה ע"ש. ואולם לפי דברינו דכל חלות לאו דנבלה על שא"ז הוא משום דמטמא א"כ גם האיסור יש לו דין טומאה א"כ שוב נימא דספק ברה"ר יהי' מותר ולא יחול לאו דנבלה ולא דמי לכתמים שכ' נו"ב שם דאף דחל ע"י טומאת בגד מ"מ גם ברה"ר טמא דהתם אוקמוה באתרי' כאיסור נדה של תורה דלא תליא בטומאה משא"כ בנ"ד. וא"ל דבכה"ג דהוי ס' ברה"ר יהי' אסור רק משום עשה דא"ז דז"א דא"כ תיקשי בהא דפריך בחולין י"א לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא והא לפמ"ש בהגהת מל"מ פ"א מיו"ט דבאיסור עשה גם ר"מ מודה דל"ח למיעוט א"כ בזה דהוי רק ספיקא משכח"ל שישחוט בפני ג' דלא יחול הלאו ובפרט בהא דפריך פסח וקדשים מא"ל הרי העזרה הי' רה"ר כדאי' בפסחים י"ט א"כ נשאר רק עשה וגם ר"מ מודה. אך בזה י"ל לפמ"ש הרמב"ן וריטב"א חולין ב' דבקדשים דבעי שימור גם ס"ט ברה"ר טמא. ואולם הרי התוס' שם לא ס"ל כן וגם מהש"ס דפסחים י"ט ושם כ' וסוטה כ"ט ושבת ט"ו ע"ב וחולין ט' ע"ב ומשנה פ"ד דטהרות מ"ב ומ"ה ור"מ שם ותוספתא פ"ה דטהרות מוכח להיפוך דגם תרומה בעי שימור וצע"ג. וגם להרמב"ן לא הונח הא דפריך ור"מ היכי אכיל בישרא ובפרט הא דמשני דהיכי דלא אפשר שאני והא אפשר שישחוט ברה"ר וא"ל דאכתי איכא חשש נקה"ו משנולד דחל הלאו בהדי העשה ביחד דלא תליא בדין טומאה וגם בספק אסור בכה"ג. דז"א חדא דמ"מ במעי אמו לא חל איסור נבלה משא"כ עשה דא"ז חל במעי אמו כמ"ש התוס' שם ועוד דמשכח"ל בשהה יב"ח דבכה"ג נתברר שלא הי' נבלה משנולד ואח"כ אין איסור נבלה חל כלל ואף דגם היכא דאין אחע"א מ"מ איסורא איכא לקברו בין רשעים גמורים כדאי' ביבמות ל"ב אבל הרי עכ"פ לא חמיר מאיסור עשה דלא חייש ר"מ למיעוטא ועוד דדלמא ס"ל לר"מ כר"ש ביבמות שם דפליג על ר"י בהא ע"ש. ואמנם לפמש"ל מהתוס' חולין צ' דהיכא דא"א בע"א אחע"א אך דבנבלה דמטמא בלא"ה ניחא א"כ שוב אין איסור נבלה תלוי בהטומאה שיהא ניתר עי"ז בספק ברה"ר דהא גם אם לא הי' מטמא הי' חל האיסור שפיר כיון דאי אפשר בענין אחר. וא"ש:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה