דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כג · לד
בשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' ה' נשאל בדין נמצא נקב קטן בעור צואר של אווזא שהוגלד עליו שחין ונתפרק השחין מעליו ונתערבו כמה אווזות והשומן וצידד השואל דלא דמי לממסמס קועי דמא דהתם אין הטעם משום דכיון דניקב עור הצואר חיישי' לנקה"ו רק כיון דממסמס דמא חיישי' שמא דם זה בא מהושט אבל בדליכא דם לפנינו אין לחוש לנקה"ו וגם אין לחוש בעור הצואר שמא הבריא והא דכ' רמ"פ גבי תלישת נוצות גזירה אטו נקרע עור הצואר י"ל דהיינו אטו נקרע וגם יצא דם כהא דממסמס קופי דמא וגם אם נימא דגזרי' קריעה בלא דם אטו יצא דם י"ל דבהפ"מ מקילין כמו במריטת נוצות דהוי רק גזירה ומקילין בהפ"מ ועוד דגם בממסמס קועי דמא בעי' דוקא שיהי' במקום הסימנים ובנ"ד ספק אולי ל"ה כנגד הסימנים והוי ס"ס שמא ל"ה נגד הסי' ושמא לא ניקב הושט ושמא רק עור חיצון ואף דבסי' ל"ג ס"ד בהג"ה מוכח ודוקא בידוע שע"י חולי אבל מספק אין להקל כמ"ש הש"ך סק"ח מ"מ הרי בסי' מ"ט ס"ד גבי קורקבן קיי"ל להקל בספק ע"י חולי ואת"ל שיש לחלק בין ושט לקורקבן מ"מ כאן בספק בעור הצואר ויש כמה ספיקות יש להקל ואף שהי' במקום הושט אין זה בכלל ספק בשחיטה והשיב הרמ"ז ע"פ דברי הב"ח סי' ל"ג שכ' וז"ל כשנראה הריעותא נגד הסימן כגון שנקרע העור ויצא דם ונעשה עליו גלד שחין דאיכא למיחש לקוץ וכדומה וניקב הושט אבל אם אינו אלא נפוח סביב הסימנים לא חיישי' לנקה"ו אלא תולין דמחמת חולי הוא ואפי' נצרר שם דם לית לן בה עכ"ל ומשמע דתרל"ר בעינן שיקרע העור ויצא דם ונגלד שחין אז תלינן בקוץ אבל בנקרע העור ונעשה עליו גלד ולא נודע אם יצא דם או שיצא דם ולא נקרע העור רק נפוח תולין בחולי וכשר וא"כ מ"ש הט"ז סוסי' כ"ג דבגרד יבש וראה בצד פנימי שאין שם ריעותא דכשר ומשמע דאם לא שחט במק"א ולא בדק בצד פנימי ומכ"ש בנמצא הריעותא בצד פנימי דטרפה ולא מחלק בין נמצא דם על הגרד היינו בניכר שבא ע"י קוץ או דהט"ז אזיל לשי' בסי' מ"ט סק"ג שפסק גם בקורקבן להחמיר בספק ע"י חולי אבל לדידן יש להקל בכה"ג והא דבסי' ל"ג ס"ד מחמירי' גם הרמ"א וש"ך בספק ע"י חולי י"ל דבושט שכיחי קוצים בפנים וכמ"ש בנה"כ סי' מ"ט ועוד העלה שם לחלק בע"א דבושט דאין בדיקה לושט מבחוץ היכא דניקב פנימי שהוא דק מסתמא ניקב גם החיצון וליכא ס"ס והאריך בביאור לשון רמ"א ס"ט שם ולכן בנקרע עור הצואר וספק ע"י חולי יש להקל וא"כ בחדא לריעותא כגון בנקרע וגרד ולא נודע אם יצא דם יש להקל אבל בנקרע בבירור ע"י קוץ גם בלא יצא דם טרפה כמו בחתך בסכין וגם לשי' רש"ל דמיקל בחתך כולו ולא יצא דם י"ל דהיינו בידוע שלא יצא דם אבל היכא דלא נודע בגרד אם בתחלה יצא דם או לא אם נודע שנקרע ע"י קוץ אסור וכ"נ מדברי הט"ז שכ' דאם ראה בפנים ואין ריעותא כשר משמע הא אם לא בדק טרפה ולא חילק בין נמצא דם על הגרד או לא כלל הדבר שאם לא ניכר בנקב שבא ע"י קוץ ולא נצרר שם דם ויש לתלות שבא ע"י חולי יש להקל גם בלא תערובות עכת"ד. ובסי' ד' שם השיג ע"ד השואל שצידד דהוי ס"ס שמא הי' הנקב נגד העורף ושמא לא ניקב הושט דהוי ס"ס משם א' דאין הספק ב' מחיר יותר מן הראשון וב' הספיקות הם רק שמא לא ניקב הושט וגם הוי ס' בשחיטה כיון דנקה"ו נבלה ול"מ ס"ס ויש לתמוה מדוע בסי' ה' החזיק להקל בספק ע"י חולי וגם נדחק ליישב סתירת הש"ע מסי' ל"ג ס"ד לסי' מ"ט והרי לשיטתו בלא"ה לק"מ דבושט ל"מ ס"ס וכמ"ש הפלתי סי' ל"ג סק"ד ליישב באמת קו' הט"ז סי' מ"ט הנ"ל כמ"ש וגם במש"ז סי' זה סק"ח העלה בפשיטות דגם בספק ע"י חולי אסור דל"מ ס"ס נגד חזקה אבל כבר הארכתי בזה בפתיחה מן אות כ"ה עד אות כ"ט והעליתי להקל בהפ"מ דל"ה ספק בשחיטה ומ"ש הרמ"ז דהוי משם א' הנה גם ע"ד הש"ע סי' מ"ט הנ"ל תיקשי כן וכבר האריך בזה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים חיו"ד סי' ו' ליישבו דבספק ע"י חולי אינו בגדר ריעותא כלל והו"ל כספק לא על דא"צ שיהי' משם א' ע"ש באורך וע' בהגהת י"ש שם ג"כ בזה וע' בשו"ת תפ"צ סי' ס"ז כה"ג ויבואר אי"ה לקמן סי' מ"ט שם ובזה א"ש גם דברי הרמ"ז הנ"ל שלא יסתרו זל"ז ולכן צדקו דברי הרמ"ז סי' ה' דבספק ע"י חולי כגון שלא ניכר צרורות דם משעת נקב יש להקל ונראה פשוט דגם אם עתה נתפרק הגלד של שחין מאיזו סיבה ויצא דם י"ל דעתה נתהוה הדם ע"י שנתפרק השחין ואין זה הוכחה שנעשה מתחלה ע"י קוץ ועמש"ל סי' ל"ג סקי"ד וסקט"ז י"ז עוד בזה לדינא וע' בשו"ת טט"ו מ"ק סי' ל"ה ומ"ג סי' ס"ג שהחמיר בספק ע"י חולי ונעלם ממנו כל הנ"ל וע' טט"ו מ"ג סי' פ"ו בדין עוף שהי"ל גרד על צוארו ולא הספיקו לבדוק בצד פנימי עד שנקרע הצואר וא"א לבדקו ופסק דהחוש מעיד דכמ"פ אין מנוקב מעל"ע ודלא כהט"ז א"כ אף דעכ"פ צריך בדיקה י"ל דבכה"ג שאין הריעותא רק מחשש נקה"ו אין הבדיקה מעכב וגם י"ל דספק ע"י חולי וגם להמחמירין בספק חולי היינו בניקב בבירור מעל"ע משא"כ בספק גם י"ל דגרד בצואר שכיח טפי ע"י נשיכת פי תרנגולים ואינו דומה לקוץ לכנוס לפנים לנקוב הושט ותולין במצוי וכשר ע"ש וסותר למ"ש בעצמו במה"ק הנ"ל וי"ל קצת אבל מ"ש דאין הבדיקה מעכב כבר הבאתי בשם מהרמ"ז להיפוך וגם מ"ש דניקור פי תרנגולים אינו דומה לקוץ הוא תמוה ובד"ק סקכ"ו הביא בשם פמ"ג דדמי לסכין ולא מצאתיו בפמ"ג אבל גם מסברא כן הוא ועמש"ל סי' ל"ג סקל"ד ע"ד הב"ח שם בזה וגם מ"ש הטטו"ד דהחוש מעיד דלא כהט"ז היינו דלפעמים גם כשחותך בסכין נשאר שלם וכמש"ל סק"ל בשמו אבל בגרד גם הט"ז מודה דלפעמים אינו מעל"ע וא"כ לא הוצרך לזה כאן כלל וע' טט"ו מ"ת בקו"א סי' ט' עוד בדין גרד הנעשה בעוף ע"י נשיכת התרנגולים בעור הצואר ויוצא דם ומתייבש ונעשה גרד וכ' דהט"ז מיירי רק היכא דיש לתלות שבא ע"י חולי אבל היכא דראינו שבא ע"י נשיכה דינו כסכין שחתך מקצת ויצא דם דטרפה ע"ש וזה סותר למ"ש בעצמו מ"ג סי' פ"ו הנ"ל וגם נעלם ממנו תשו' מהרמ"ז הנ"ל דהט"ז מיירי רק היכא דידוע שנעשה ע"י קוץ או דראינו מקודם שיצא דם ואפ"ה מהני בדיקה מצד ב' שבפנים ואנן קיי"ל דבחתך מקצת ויצא דם מותר בהפ"מ ובמ"ש הש"ך לה"נ בזה וע' טט"ו מ"ק סוסי' ס"ט היכא דנמצא גרד יבש וגם ניפוח אפ"ה מהני בדיקה מבפנים אם נשאר שלם ויפה כמ"ש הט"ז: