אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כג · לג

לב

וכ"ז בחתך בסכין אבל בתלש נוצות ויצא דם כבר כ' הפוסקים דאין חשש שיקרע הושט עי"ז אלא דהטעם משום גזירה וכבר תמה הט"ז דמנ"ל להוסיף גזירות שלא נזכרו בתלמוד ואני מוסיף שהרי מבואר כה"ג בהה"מ פ"ה מחו"מ ה"כ וברא"ש שבת כ"ד וברא"ש פ"ו דנדה שהובא בב"י יו"ד סי' קפ"ז ובריב"ש סי' קכ"ה וכ"ה בירושלמי פ"ב דשבועות ה"ד אין מחדשין על הגזירה:

וגם מיש הט"ז דביצא דם בודאי ניקב הושט דבעור אין דם כבר תמהו עליו האחרונים מש"ס דיומא מ"ח מדם הפר ולא מדם העור ואף דבשו"ת ספ"י סי' נ' דחה דהתם ממעט דם הנפש שנפל על העור משום דצריך לקבל הדם מהצואר עצמו וע' רמב"ם פ"א מפהמ"ק ופ"ד ממעה"ק ע"ש אבל הוא דחוק וע' חולין כ"ב ע"ב משיעלעו וכו' מכי שמיט גדפא ואתו דמא וע"ש בתוס' ד"ה ועלעו אבל י"ל דהתם נקבה באמת העור מעל"ע והדם יוצא מהבשר שבפנים ע' בשו"ת טט"ו מ"ק סי' נ"ז שתי' ד' הט"ז דעכ"פ לא שכיח דם בעור ותולין במצוי וג"ז דחוק ועכ"פ הוא חומרא בעלמא בלא טעם אך דלכאורה י"ל דזהו בתלש הנוצות ולא נקרע העור משא"כ היכי דנקרע העור עי"ז וכדמוכח מלשון מהרמ"פ שבד"מ וש"ך סק"כ שכ' דגזרי' אטו נקרע העור מן הצואר מוכח דהתם מדינא טרפה וכן מצאתי בזבחי צדק למהר"ם סוסי' ח' וז"ל ואם אירע שנפשט העור מע"ג הסימן אין להכשיר לא בעוף ולא בבהמה דהא לא עדיף הפשטת העור מפריטת נוצות וא"ת הא דאמרי' איזה גלודה וכו' אמאי לא אמרו נמי בושט י"ל דהתם אם נשאר מקצת עור ל"ה גלודה וכאן אפי' במיעוט טרפה א"נ התם טרפה משום הפשטה אבל הכא משום נקה"ו עכ"ל אבל בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' קס"ז האריך בדין מריטת הצמר מצואר הכבשים ולפעמים נקרע קצת העור ויוצא דם והוכיח מלשון הב"י בשם רשב"א וא"ח שכ' וז"ל כשהשוחט תולש הנוצה מצואר העוף פעמים מתבוסס בדם או נקרע העור אין לחוש לנקה"ו ומ"ש הד"מ דגזרי' אטו נקרע העור וכו' ר"ל דגזרי' אטו נקרע העור ע"י סכין וקוץ ומסיק דדוקא בנוצה שיכולה לנקוב הושט בעוקצה שייך לגזור אטו נקרע הצואר ע"י קוץ אבל בתלישת הצמר יש להתיר גם ביצא דם ע"ש באורך [וע' בד"ק סקכ"ז שכ' ג"כ בפשיטות דבמריטת צמר אין חשש] וכן ראיתי בס' דעת הזבח שנדפס מחדש משו"ב א' סי' א' שביאר כונת הרמ"א דהגזירה אטו בא עוף לפנינו ועור הצואר נקרע דדמי לממסמס קועי דמא דטרפה אבל בנקרע ביד ע"י תלישת הנוצות אם נשאר תחתיו עור דק הפרוס ע"ג הסימנים אשר מעבר פניו נראים הסימנים כרואה דרך זכוכית יש להקל בהפ"מ ודחה ד' המש"ז שפסק דגם בנקרע ביד ל"ש לומר בעוף שנקרע רק קצתו כמ"ש הט"ז בחתך ואין לו דמיון כלל דדוקא בסכין חד יש לחוש שמא נגע בסימן משא"כ בנקרע העור ביד וכ"פ הפ"ת סקי"א בשם חמ"ד והביא שהסכימו עמו כמה רבנים בזה ע"ש וע' בד"ק סקכ"ו שפקפק הרבה ע"ד המש"ז בזה ומסיק להקל גם בקרע שע"י ניקור פי התרנגולת כל שראה שתחתיו שלם כברייתו וצ"ע דזהו חד כקוץ ממש אבל בנקרע ע"י מריטת נוצות כ' שם די"ל דגם המש"ז מודה דיש להקל כל שיודע שלא נגע בצפורן אך שסיים דאין להקל רק כשהעור החיצון של הצואר אינו מפולש אבל מ"ש ראי' מסי' ל"ג צ"ע דשא"ה דיש לחוש שמא ע"י קוץ משא"כ כאן דידוע שנקרע בשעת מריטה ולא נגע בצפורן וליכא חשש נקה"ו כלל ולכן אין להחמיר בזה יותר מבתלישת הנוצות וכיון דקיי"ל דבהפ"מ יש להקל בתלש הנוצות ויצא דם ובס' הארוך מש"ך מיקל גם בלא הפ"מ וכן מצאתי ברשד"ם סי' זה וימין משה בשם ריק"ש שמתירים לגמרי בדין תלש נוצות אע"פ שיצא דם וא"כ גם בנקרע קצת העור ונשאר תחתיו עור הפרוס ע"ג הסימנים שלם יש להקל בהפ"מ ובפרט בנשאר מעט מגוף עור חיצון של הצואר ועמש"ל סי' ל"ג סקל"ד בזה והנלע"ד כתבתי עכ"ד תשובתו:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה