דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כג · כג
בהג"ה ואפי' בדיעבד המנהג להטריף וכו' ברי"ו כ' וז"ל רש"י פי' כך שאלו התלמידים אדם ששוחט רוב א' בעוף או רוב ב' בבהמה והגביה הסכין ועמד שיעור שהיי' וחזר ושחט המיעוט הנשאר מהו כלומר דכיון דשחט הרוב אותו המיעוט שחזר לשחוט כמחתך בשר בעלמא הוא וכבר נכשר ברוב השחוט וכו' או נאמר דכיון שהי' יכול להניח השחיטה אחר ששחט הרוב ולא עשה כן אלא שחזר אחר השהיי' לשחוט המיעוט הנשאר כבר גי"ד שהי' עושה עיקר כ"כ גדול מאותו מיעוט כמו מן הרוב ולפי דעתו עשיית השהיי' בעיקר השחיטה ופסולה השחיטה עכ"ל ועי' תוי"ק סוסי' זה דלפ"ז נראה דאם נתכוין לשחוט רק הרוב ושלא במתכוין נשחטו מיעוט הסימנים אחר ששהה יש להקל וצע"ג למעשה דל"מ כן מש"פ ועתוס' גיטין דף פ"ב ע"א בד"ה צא וכו' בשם ר"מ ור"ת ותמצא שנחלקו בסברת תוי"ק הנ"ל ואין להקל רק היכי דיש עוד צד להקל ועמ"ש לקמן בשם שו"ת אמרי אש עוד בדין זה וע' בפ"ח סק"ח שהביא בשם מא"נ שנחלקו על ח"א בדין שחט סי' א' כולו וכבר כתבתי בס"ק הקודם דגם רש"י מודה להקל בכה"ג ומ"מ י"ל דמכח המנהג יש להחמיר גם בכה"ג ועי' ביא"פ שהעתיק ד' מא"נ דמיירי ולענין לכתחילה ועכ"פ אין בזה חשש דאורייתא לכ"פ ובכל צד ספק יש להקל וע"פ בל"א חולין ל' ע"א בתוס' ד"ה החליד וכו' שהעלה בכונת רש"י שכ' דמוטב שיכנו על ראשו דדוקא היכי דהעוף עודנו בידו ועוסק בשחיטתו אזי אמרי' דכולה אדא שחיטה הוא אבל אם כבר השליך העוף מידו אחר שחיטת רובו והוא חוזר ושוחט המיעוט כדי שימות מהר איננו עוד בגדר שחיטה כלל ואין השהיי' פוסלת ולכן בכה"ג כ' רש"י דמוטב שיכנו על ראשו דבזה הוי רק זהירות לכתחילה ואינו פוסל בדיעבד וכבר קדמו בכ"ז בשו"ת שב"י ח"ב סי' נ"ד ובל"א שם סיים דגם מ"ש בש"פ יכנו על ראשו הוא רק לכתחילה או דמיירי בעודנו בידו ודלא כהתב"ש בשמ"ח ס"ה בסופו גבי עוף אינדק דמשמע מדבריו דגם דיעבד אסור ע"ש (ועמש"ל עוד בזה) ועתשו' ח"ס סי' מ"ב באמצע התשו' במה שהורה א' להתיר בגזז במספרים מיעוט הסימן שלא נשחט וצידד שם קצת להקל וסיים דחלילה לסמוך ע"ז כלל ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן ג' בדין נשחט אח"כ המיעוט בלא מתכוין והפלה דלשי' רש"י יש להקל אבל מדברי הסמ"ק משמע דגם בכה"ג אסור מדכתב דאפי' כששחט ב' הסימנים יש ליזהר שלא לחתוך ראשו לפי שפעמים משייר מעט ולאו אדעתי' והובא בב"י ע"ש ומוכח דגם בלא ידיעתו אסור ויעו"ש עוד מדברי הט"ז וש"ך רסי' כ"ו ע"ש וכבר הבאתי לעיל דברי תוי"ק בזה וע' בש"ך סי' ב' סקכ"ז ע"ד הדרישה וב"ח בדין גמר אדם אחר שחיטת המיעוט אי שייך פסול שהיי' וע' בשו"ת רח"כ סי' ז' שהחזיק בסברת הדרישה דאם גמר אחר לא הוי שהיי' לשי' הסוברים דשהיי' במ"ב פוסל רק מדרבנן והעלה דהטעם משום דלכתחילה בעי' שישחוט כל הסימן וחייב לחזור ולגמור השחיטה של המיעוט ולכן צריך שיהי' בכשרות כיון דאית בי' תורת שחיטה לכתחילה ולפמ"ש התוס' ביומא ל"ג פ"א ד"ה למה וכו' דבתרי גברי א"צ למרק דנראה כשהיי' וא"צ לגמור השחיטה לכן אין שהיי' פוסל בו אך דמ"מ לכתחילה אסור דנראה כשהיי' ובדיעבד יש להקל ועפ"ז פסק שם בדין אינדיק שחתך אדם אחר ראשו אחר שנשחטו רוב סימנים דיש להתיר בדיעבד ע"ש והנה מ"ש בטעם פסול דרבנן במ"ב כ"ה להדיא בחי' הרמב"ן לחולין וז"ל דכיון דלכתחילה בעי' ב' סימנים קמבע"ל כיון דאצרכוה רבנן למגמר לשחיטה אצרכוה נמי בכשרות כי היכי דלא ליתי לידי קלקול שחיטה ופסולה דרבנן מיבע"ל וכו' עכ"ל אבל מ"ש מתוס' יומא עמש"ל סי' ב' סקס"ב דכונת תוס' אינו משום שהיי' ורק התם בקדשים אסור ע"ש וא"כ נדחו דבריו וגם בלא"ה יש לפקפק בדבריו דהא כל טעם התוס' דלא ימרק לשיטתו הוא כדי שלא יהי' כשהיי' ואיך נימא דמה"ט ליכא דין שהיי' ועוד דא"כ גם באחד איך נימא דפוסל בו שהיי' לפי שחייב לחזור ולגמור הרי כיון דיש בו פיסול שהי' שוב א"ל לגמור השחיטה ושוב לא יהי' בו פיסול שהיי' ועתו"ס פסחים כ"ו פ"ב ד"ה עלה עלי' זכר וכו' כה"ג וע"ע כה"ג בירושלמי פט"ו דיבמות ה"ז וכמה דוכתי ובדרבנן מקשינן לקולא בכה"ג כמ"ש האחרונים ובע"כ משום דמ"מ תורת שחיטה עלי' טרם ששהה א"כ גם באחר י"ל דמ"מ תורת שחיטה הי' עלי' בלא שהיי' כלל וכמ"ש הש"ך סי' ב' שם דמשכח"ל כה"ג גם ע"י אחר אבל לפמש"ל בשם הל"א דהיכי דכבר השליכו מידו יש להקל א"כ בהך עובדא בלא"ה יש להתיר וכבר הבאתי לעיל שגם בתשו' שב"י העלה כסברת הל"א הנ"ל והובא גם ביא"פ אך שהוא העתיק בשמו להקל דיעבד ע"י סכין פגום ואמת שבתחלה צידד שם כן וחולק על הש"ך שפסק להחמיר גם בדיעבד בסכין פגום דבכה"ג שכבר סילק ידו מהשחיטה יש להקל אבל אח"כ סיים בזה"ל אין לפסול דיעבד אם במר מיתתה אח"כ ע"י סכין פגים או כשר וכו' וגם ראיותיו שם מוכיחים כן אך במ"ש שם מתוס' יומא כבר רמזתי למ"ש לעיל סי' ב' לדחות ד"ז ובפרט במ"ש לעיל בשם הח"ס בדין גזז במספרים ודאי דאין להחמיר בדיעבד אם כבר סילק ידיו מהשחיטה מטעמא דכתיבנא ואולם הנה בתשו' נוב"י מ"ת שרמז הפ"ת סק"ט חולק על השב"י והנה מ"ש הנ"ב דהא כל בעיית הש"ס הוא בדיעבד לא ידענא מאי קושי' הרי השב"י חידש דזהו דוקא אם לא סילק ידיו מהשחיטה לגמרי והיינו בעודו בידו או שהי' בדעתו לגמור עוד שחיטת המיעוט ושהה ומ"ש דגם אי הוי דרבנן הרי אתחזיק איסורא וגם סד"ר להחמיר ג"ז לק"מ דלשי' שב"י בכה"ג אין בו ספק הבעיא כלל וגם להסוברים דשהיי' במ"ב דאורייתא הוי כן דבכה"ג א"א לומר דחדא שחיטה הוא כיון שכבר סילק ידיו מהשחיטה ואולם מדברי הד"מ סי' כ"ב אות ה' וט"ז שם סק"א מוכח דגם אם כבר סילק ידיו אסור לחתוך המיעוט משום שהיי' במ"ב ואפשר דהיינו לכתחילה ולא לאסור בדיעבד וכ"מ מלשון הט"ז ששינה לשון הד"מ וכתב דנראה כשהיי' בשחיטה ולא הוי שהיי' ממש וזהו כעין מ"ש השב"י בדברי תוס' יומא הנ"ל ויותר נראה דהתם אי נימא דמחויב לחתוך מיעוט הסימנים תמיד מחשש דם א"כ דעתו מתחלה לכך ולא יהי' כסילק ידיו משחיטתו ושוב הוי שפיר כשהיי' במ"ב ולדינא כבר כ' גם הד"ק סק"ט לצרף סברת שב"י הנ"ל וע"ש בהג"ה מ"ש ע"ד הנוב"י הנ"ל וגם חידש דבהתיזו בקרדום ראש האינדק דהוי דרך עיקור הוי רק חומרא בעלמא וכל צד ספק מותר ולכן אפי' אם יש רק להסתפק אולי נחתכו כל הסימנים מקודם יש להקל וע"ש עוד צדדים להקל אבל היכי דאין צד ספק אף דלענין חשש שהיי' יש לצדד עפ"ד שב"י הנ"ל ובפרט כיון שהותז ע"י אחר וכמש"ל בשם רח"כ עפ"ד הדרישה ועתב"ש סי' זה סקי"א בזה עפ"ד רי"ו ומקצת שחיטות שהביא היש"ש בטעמא דשהי' במ"ב מ"מ אם התיז בקורדם ושאר סכין פגום הרי איכא חשש עיקור במ"ב כמ"ש בשמ"ח סי' כ"ד ס"כ ואין מקום להקל רק בחתכו במגל או בקורדם שכולו פגום ואין בו כמעט מקום בלי פגם ודמי למגל ובהפ"מ דוקא וכמש"ל בשם ש"ע הרב סי' כ"ד הנ"ל ושוב מצאתי בב"ח שהעתיק תשו' מהר"ם מ"ץ וז"ל אם שחט רוב וכו' והשליכה מידו ואח"כ חזר ושחט המיעוט וכו' אודיע כי רש"י אסר הכל אבל שאר רבותינו אינם מודים לו אך בסמ"ק בשם ר"פ כפירש"י וכו' עכ"ל ומבואר דלא כהשב"י ול"א הנ"ל ולכן קשה להקל זולת בצירוף צדדים אחרים ועמש"ל ס"ק כ"ו עוד בזה: