דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כג · יד
בפ"ת סק"ב העתיק בשם ז"י בדין חתך בסימנים ובעץ השראגען ועי' ביא"פ שהעתיקו בפ"א ואולם הנה בט"ז סי' כ' סק"ז מיקל גם בחתך בעצם מפרקת בתוך שחיטת הסימנים ואין בו חשש שהיי' והתב"ש שם חולק ועי' בתב"ש סי' זה סקי"ז עוד בזה וא"כ ה"נ בזה תליא במחלוקת הנ"ל ויש לחלק קצת דשא"ה דהוי דרך שחיטה משא"כ בזה ועי' מש"ז סי' כ' שם וצ"ע ובדין נגע הסכין בכותל שהחמיר התב"ש שהביא בפ"ת תשו' מקום שמואל להקל יעוין גם בעקרי הד"ט סי' א' אות י"ד שהעתיקו וגם בשם ז"י דבנגיעה בעלמא בעץ והשו"ב אומר ברי שלא שהה ולא נזדעזע דיש להקל גם לפי המנהג וע"ע ביא"פ הנ"ל ועתב"ש שהחמיר בחתך באצבעו והרגיש בו בשעת שחיטה בעוף אבל בש"ע התניא פסק כדעת עה"ג סי' צ"ו שהביא גם התב"ש ולהקל בזה גם בעוף ומבואר בתשו' שם דגם אם מסופק אולי הי' בדרך שהיי' משהו יש להקל והרב בש"ע הנ"ל כ' דהתב"ש דמחמיר משום דחושש לדעת אגודה דבעוף הוי משהו ממש אבל אין לחוש לדעת יחיד ולא קיי"ל כן וסיים בזה"ל וכן מ"ש הבודקים עוד חומרות משום שהיי' אין להחמיר בהם אא"כ יש להסתפק בשהיי' פוסלת מדינא או בודאי שהיי' משהו עכ"ל ומזה מבואר דגם בנגע הסכין בכותל וכדומה יש להקל בכה"ג בפשיטות ובפרט בבהמה ודאי יש להקל ועפ"ז יש להקל בכמה דברים שהובא בד"ק סקי"ז י"ח י"ט ע"ש ותבין ועי' בפ"ת סק"ה בשם חמ"ד בדין נמצא בועות בין סימן לסימן שהחמיר בבועות קשים וכבר הבאתי מדברי הט"ז ותב"ש סי' כ' שנחלקו בחתך בעצם מפרקת בינתיים ובועות היותר קשות אינם דומות לעצם מפרקת וי"ל דגם התב"ש מודה להקל ובפרט דיש ספק אולי נזדמנו ב' הסימנים יחד זה כנגד זה בשחיטה ולא שהה כלל בינתיים בחתיכת הבועות וחתך שניהם יחד ובפרט לפמש"ל סקכ"ב כ"ג דאחר שחוטה סי' א' לגמרי יש צד להקל וא"כ ה"נ בשחט סי' א' כולו יש להקל בפשיטות בזה: