דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כג · יג
בד"ק סקי"א פסק דאם נמצא מאכל רך כגון מה שקורין לעמישקע או מאקעך בתוך הושט דמי לגמי ואסור וכן מצאתי בזב"ש בהקדמתו דאם נמצא עיסה בושט או עפר וחתך בהם הוי שהיי' ופסול ומצאתי בעקרי הד"ט סי' א' אות מ"ט דמעשה אירע שנמצא בושט אווז עיסה אפוי' שמלעיטין בה אווזות והורה מהר"ש אבוהב דכל שלא נודע ודאי שנחתך יש להקל ואם ודאי נחתך דמי לגמי וטרפה ע"ש אבל לפמ"ש הרב התניא הנ"ל בביאור מ"ש תה"ד בטעם איסור גמי הואיל שהוא רך משום דדבר קשה אף שנדחה מפני הסכין מ"מ כשמגיע למטה לתחתית הסימן והסכין חותכו שם הוא נחתך בשוה עם דופני הסימן שמצדדין דאף שהסימן מתוח ורך אינו נחתך מהר מפני דבר הקשה המעכב את הסכין כי תחתית הסימן נכפף מעט מפני דבר הקשה ונפשה כדפנות מקיפות את הדבר הקשה מצדדיו ונחתכים עמו שוה בשוה בלא שהיי' כלל משא"כ בדבר רך אין תחתית הסימן נכפף לפניו ע"ש וזהו היפך ד' תב"ש שכ' דבדבר קשה יש לאסור גם בבהמה וא"כ בנמצא עיסה אפוי' יש להקל ועי' בפ"ת סק"ד בשם ב"כ שצידד ג"כ להקל בדבר קשה אלא שלא מלאו לבו וע"פ דברי הרב הנ"ל יש להקל בנמצא נוצה חתיכה בסימן גם בנוצה רחבה כיון דהוי דבר קשה ומכ"ש בנוצה דקה ולפמש"ל בס"ק הקודם דאם שחט גם הקנה יש להקל בגמי א"כ ה"ה בנמצא עיסה אפוי' או גם מאכל רך ועפר או נוצה הנ"ל המיקל לצורך עני או לצורך שבת ע"פ שאלת חכם לא הפסיד וגם בשחט רק הוושט המיקל בכה"ג וסומך על הרב בש"ע הנ"ל יש לו ע"מ שיסמוך: