אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כג · ו

ה

בט"ז סק"ב הביא בשם רש"ל דגם בזה"ז יש להקל בלא הגביה הסכין וגם הוא פסק כן ונמשכו אחריהם הפר"ח וכר"ו אבל בתב"ש סק"ב חולק ע"ז ומסיק להחמיר בעוף וכ"נ דעת הש"ך סי' כ"א סק"ג ובשפ"ד סי' כ"א סוסק"ג כ"ב פשי' דנדחף ממל"מ כשר אף לדידן ועתב"ש כאן והנכון כט"ז ובד"ק שם סק"ג בד"ה אוזות נדחף וכו' נדחק לפרש כונת מש"ז דקאי אדלעיל אבל מפשטות ד' הפמ"ג נראה בעליל דקאי על דין לא הגביה הסכין וגם במש"ז סי' כ' סק"ז משמע דס"ל דהעיקר בזה כהט"ז דבלא הגביה הסכין בשר גם לדידן וסיים שם וראי' משוחט בב' וג' מקומות ע"ש ומוכח דגם לדידן כשר דבכה"ג לא נהגו להחמיר ואף דבגוף דינו של הט"ז דסי' כ' שם גם התב"ש מודה כמ"ש בשמ"ח שם פ"ז בסופו אבל היינו משום דאין לחוש שמא הפסיק בחתיכת בשר אבל במש"ז כ' דאין מזיק כלל דדוקא בהגביה סכינו חיישינן לשהיי' כ"ש ומ"מ י"ל דהתם קאי רק אבהעה ובזה גם התב"ש כאן מודה ודוקא בעוף החמיר ובד"ק סי' כ"א סק"ג הביא עובדא שהרגיש נטי' בסכין ממל"מ ומצא שהי' בעור ב' חיתוכים נפרדים והטריף כמ"ש התב"ש ובגה"ק תמה דהתב"ש החמיר רק בהתחיל לשחוט בסימן ואח"כ נדחף הסכין למק"א אבל אם הי' החתך רק בעור לבד דזה גופי' רק חומרא לחוש שמא נגע בושט מדוע נוסיף עוד חומרא לחוש בכה"ג ורמז לדברי הד"ק שם אח"כ ובסי' כ"ג סקכ"ה ושם לא הקיל רק באווזא וכדומה שלא נחתך העור מעל"ע אבל בנחתך עעל"ע אף שהיא רק ספק נגע בושט לא רצה להקל והתב"ש בעצמו סיים בסוסק"ב שכן הביא בב"ל מעשה בתרנגולת ואסרה. ומצאתי בזבחי צדק למהר"ם סי' ח' אות ו' וז"ל ומעשה הי' בתרנגולת שנשחטה ואח"ש מצאו בצואר העוף שהעור נחתכת בב' מקומות והטריפו דהא כיון שהעור נחתכת שלא במקום חתיכת הסימנים חיישי' שמא התחיל לשחוט במקום ראשון ופסק וחזר ושחט במקום ב' וגמר שם השחיטה ומהרי"ו כ' שחט העור ופסק לא יגמור וכו' ואע"ג דהשו"ב אמר שלא שהה כלל אין בדבריו כלום דהא ע"כ שהה בין חתך א' לב' עכ"ל וכפי הנראה זהו העובדא שרמז התב"ש וי"ל דמיירי בנחתך העור מעל"ע ובד"ק שם בד"ה מצד אפושי פלוגתא וכו' צידד דהיכי דנדחף הסכין ע"ג עור החיצון הו"ל כהגביה הסכין ולפ"ז אין ראי' מעובדא הנ"ל נגד הט"ז דלא כתב"ש בדעת הט"ז וכה ראיתי בשו"ת טט"ו ע"ת קו"א סי' ע"ז בדין שחט עוף ואח"ש מצא בעור הצואר עוד חתך א' ולא ידע מתי עשה החתך אם לפני שחיטה או אח"ש והעלה ג"כ דהט"ז מיירי רק בלא נמצא עוד חתך בעור דאל"כ הו"ל כהגביה סכינו דא"א שיחתוך העור רק בהגבהת הסכין למעלה מן העור ועוד דהט"ז מיירי כשהי' בידיעתו שהרגיש בדחיפת הסכין ויודע שלא הגביה אבל היכי דלא הרגיש בשעת מעשה כלל בדחיפת הסכין רק ע"י שמצא אח"כ עוד חתך בעור הרגיש שמסתמא נדחף הסכין ממל"מ בכה"ג לא רמיא אנפשי' ושמא הגביה הסכין דתולין במצוי ע"ש. ולענ"ד טעם ב' ודאי ליתא דבשעת שחיטה רמי אנפשי' לידע אם מגביה סכינו ואדרבא כיון שלא הרגיש בדחיפת הסכין יש לתלות טפי שנעשה אח"ש בשעת הוצאת הסכין דלא רמי עוד אנפשי' לדקדק כ"כ ובפרט דכבר נתבאר בס"ק הקודם דכל דין שהיי' משהו יש להקל בספק וה"נ בזה ולכן בכה"ג שלא הרגיש דחיפת הסכין ויש לתלות שנעשה אח"ש נ"ל להקל וגם בד"ק סי' כ"א סוסק"ג הנ"ל צידד שם להקל בכה"ג ונראה מדבריו שם דגם אם הי' החתך בעור מעל"ע יש להקל בכה"ג ועובדא דתרנגולת שהובא בז"צ י"ל דמיירי שלא הי' מקום לתלות החתך אח"ש וגם בעיקר הדבר שכתבו הד"ק ורש"ק דהיכי דנמצא חתך בעור הו"ל כהגביה סכינו וגם הט"ז מודה כבר הבאתי שדעת התב"ש בכונת הט"ז אינו כן וגם לענ"ד הרי עיקר חילוקו של הרש"ל וט"ז היא דכיון דבשהיי' משהו ממש יש להקל מדינא לשי' כמ"פ ובתפ"מ יש לסמוך עליהם אלא דהמנהג להחמיר גם בהפ"מ והבאתי בס"ק הקודם בשם יש"ש דהטעם היא כדי שלא יבואו להקל גם בשהיי' קצת וכ"ה בב"ח סי' זה וזה שייך רק בהגביה הסכין דלפעמים ישהה יותר ויבא ג"כ להקל משא"כ בנדחף הסכין ממל"מ שהוא משהו ממש ול"ש למגזר בזה ולחוש לשהיי' יותר ממשהו וכ"ה להדיא בט"ז סי' כ' סק"ז וא"כ גם בנדחף ע"ג העור כרגע ממש ג"כ יש להקל אך דזה דוקא בהפ"מ או שעה"ד דאל"כ הרי חיישי' בעוף לדעת הסוברים דהוי כשחיטת עוף דלשי' כמ"פ הוי משהו ובזה י"ל דעובדא של הב"ל וז"צ הנ"ל אינו חולק על הט"ז דשלא בהפ"מ ודאי אסור ושם לא הי' הפ"מ ותדע דהא כבר הבאתי בס"ק הקודם שדעת הז"צ עצמו דבהפ"מ גם מהרי"ו מודה להקל בשהיי' משהו:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה