דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כב · ד
אבל מ"מ מכח טעם ראשון צדקו דברי רה"ז וכן מצאתי בב"מ ליו"ד שהעלה ג"כ דלשי' רא"ש ומרדכי בשם ר"ת דסברי דסגי בהסרת הראש לא ס"ל כהרשב"א שפסק דצריך לחטט אחר כל חוטי הגוף והביא עתה"ק בית ג' ש"ג שכ' וז"ל ולא הצריכו חתיכת הורידין או חתיכת אבר אבר אלא מפני דם החוטין שבשדרה עכ"ל ומבואר דאין החשש גם לשיטתו רק בחוטין שבשדרה וע"ש בב"מ באורך בזה אבל במה שהאריך התב"ש בדעת הטור הי' נ"ל לכאורה ראי' להתב"ש דכונת הטור שכ' אם יש בו לבטל כל החוטין דאין כונתו על הורידין דהא לשי' רוב הפוסקים הם רק ב' ורידין כמ"ש הש"ך סק"ב וכבר כ' התוי"ט פי"ב דפרה עי"א דלא יתכן למתני וכולן על שתים וכ"ה בתוס' כתובות ח' ע"א ד"ה שהכל וכו' יעו"ש בסוה"ד וכ"כ הרמב"ן סופ"ב דמכות וא"כ מדנקט הטור כל החוטין מוכת דגם שאר חוטין חוץ מהורידין אסורים וכדעת הרשב"א וגם אח"כ כשהביא הטור ד' הר"א כ' ויסיר כל הגידין שי"ב דם וכו' ומוכח כמ"ש אבל לפמש"ל סק"א יש לפקפק בזה ובכ"ז הנה גם מהב"י נראה שהבין כונת הטור כהתב"ש כמ"ש הב"מ שם ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ש"ג בדין חוטין הנמצאים בירך העוף אחר בישול שהאריך במה שאין העולם נזהרים לחתוך את העוף נתחים ולא מיחו בהם חכמים וגם אין מדקדקים אם נחתכו הורידין בשעת שחיטה וכ' די"ל דסמכו ע"ד רמב"ם דלא קיי"ל כר"י ומשמע דלרבנן א"צ אפי' נקיבה בשעת שחיטה ועוד דמסתמא נשחטו הורידין. ועוד י"ל שאין החוטין אסורים משום דם אלא חוטי הלב ועוקץ ולחי התחתון שבצדי הלשון ואע"ג דבגמ' לא מנו אלא דידא ודלועי מ"מ כל הני כיון דסמוכין לביה"ש צריכי חתיכה ומליחה וא"כ בהנך דידא אין חשש בעוף שהרי חותכין ראש הכנף וכן דלועא אבל שאר חוטין אין, בהם משום דם אלא מתקבץ ציר ושומן בהם ומתהפך לאודם ועוד דאין בחוטין דם של תורה דחלב ודם אסרה תורה ולא חוטין ואפי' תימא דיש בו איסור תורה א"ב מלקות ועוד דדם שבשלו יצא מתורת דם לחיוב כרת ועוד דכיון דחותכין ראש העוף ורגליו וכנפיו הו"ל כאלו נתחו ומותר אפי' להמחמירין וכ"ז כתבתי להעמיד המנהג אבל אינני סומך לאכול החוטין שנמצאים בעוף אחר בישול אלא אני משליך אותם ואוכל השאר אבל אינני אוסר על אחרים עכת"ד. ומבואר כמה צדדי קולא בזה לקיים המנהג ולכן הגם דיש להחמיר לכתחילה כהתב"ש מ"מ בהפ"מ יש להקל אם חתכו כל גידי הצואר ושאר מקומות שנהגו לנקר הגידין בהם או אם יש ס' לנגד כל חוטי הצואר כמ"ש ברה"ז ועוד אני מוסיף דכל טעמו של התב"ש הוא משום דיש לחלק בדעת הרא"ש בין צלי' למליחה והרי לשי' ר"ת שבתוס' חולין צ"ג ולקמן סי' ע"ג גבי כבד אין שום חילוק בין צלי' למליחה ומבואר שם דאם הורה כר"ת לא מהדרינן עובדא א"כ בצירוף שי' המקילין שהבאתי לעיל סק"ב בודאי יש להקל בהפ"מ. וכה ראיתי בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' פ"ג שפסק להקל במלחו העוף עם הראש ביחד אם לקחו גיד הצואר וחתכו בשר הצואר לכמה חתיכות ברוחב דכיון שהבשר שבו הורידין נחתך לכמה חתיכות ברוחב הוי כהוסר הראש לגמרי דמה בכך שמחובר העצם ומסיק דגם בלא חתכו בשר הצואר יש להקל במליחה כהרמ"א ובפרט שהמנהג כן להקל ע"ש ולא הביא מכל הנ"ל ועי' בעיטור שער ב' פ"ג וז"ל אבל שלא בשעת שחיטה לא דקריר ודוקא נקיב שלא בשעת שחיטה קריר אבל חתך אפי' שלא בשעת שחיטה שפיר דמי דהא חוטין שבלחי אסורין משום דם וכו' כיון דחתיך ומלח להו שפיר דמי עכ"ל: