דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כב
א
סעי' א' בעוף צריך לשחוט הורידין וכו' בש"ך הביא כמ"פ שהם ב' ורידין ובפיהמ"ש להר"מ כ' שהם ב' גידים הדופקים וע' בשו"ת בש"ר סי' ל"ד בכס"ד שם שביאר ד' הר"מ שהם הגידים המוציאים הדם מחדר הלב ונקראים אורטעריע בלע"ז ואותם הנקראים וינו הם המביאים את הדם לחדר ב' של הלב וכשחותכים הגידים הדופקים יוצא דם בשפע גדול והביא מסוטה ט"ז לנקטינהו לורידין וברש"י שם ע"ש עוד בזה ופ' במעיו"ט פ"ב דחולין אות כ"ז דלשי' בעה"ע שהביא שם באות כ"ה הם ב' גידים בצד זה וב' בצד זה וע"ע בד"ח פג"ה אות נ' שהוכיח מהר"ן דלא כהב"י סי' ס"ה וע' במבוא שערים לרנ"ש בדיני ניקור שבסוף הגהת שע"ד מ"ש ע"ד הב"י הנ"ל ועי' בדו"פ סי' ס"ה שם מ"ש בזה:
ב
בב"י הביא ד' רמב"ם ועיטור בשם גאונים דאין הלכה כר"י וכ"נ דעת הראב"ד שהביא בכלבו וב"י ועי' בד"מ אות ד' ג"כ בזה שהמנהג נתפשט כדעת המקילין והד"מ סיים דטוב להחמיר ונראה מזה דהוי דק חומרא בעלמא ובאמת מה שתמהו ע"ד רמב"ם יש לדון עפמ"ש הא"ז ה"ש סי' שע"ג דהוי מחלוקת ואח"כ סתם דממתני' דהשוחט ולא יצא דם מוכח דגם בלא יצא דם מותר באכילה, וא"ל דמיירי בחותך אבר אבר דא"כ מאי למימרא דכשרין ונקט גם עוף ע"ש וי"ל דזהו טעמו של הר"מ והן אמת דלפמ"ש הרשב"א ור"ן רפ"ב דחולין דבלא יצא דם דלא פירש ממל"מ ליכא חששא אין ראי' אבל הרי לדעת הרא"ם אינו כן ועי' בש"ך סקי"ג ובתב"ש סקי"א מ"ש בזה וע' בפר"ת סק"א שביאר ליישב לשי' רמב"ם הא דשקול וטרי הש"ס אליבי' דר"י משום דהיכי דלא מיפרשא מילתי' אין ראי' מדשקיל וטרי אליבי' דחד תנא דהלכתא כוותי' אבל העלה דגם לרבנן צריך לנקוב הורידין שלא בשעת שחיטה עכ"פ דהם לא אמרו רק מ"ל בשחיטה מ"ל שלא בשחיטה ומסיק לדינא דהיכי דשוחט אדעתא לחתכו שרי ולא גזרי' שמא לא ינתח ודחה ראיית הרא"ש וגם י"ל דלא קיי"ל כר"י בהא לגזור כולי האי וגם יש לסמוך בזה על הרמב"ם דמתיר לגמרי ע"ש ויש להביא סמוכין לדבריו ע"פ דברי רש"ל ומג"א שהבאתי לעיל סי' י' סק"י ע"ש ותבין. ומ"ש דגם לרבנן צריך לנקבן כ"ה גם בתב"ש סוס"ק ה' והוכיח כן מהרשב"א וראב"ד ע"ש:
ג
אעתיק מ"ש בתשובה להרב מהו' דוב נ"י מק' לאדמיר ברוסיא ע"ד שאלתו באשה א' ששכחה ולא הסירה הראשים מהאווזות במליחה רק חתכה אותן לשנים והוציאה המוח וגם נטלה מהצואר קודם מליחה כל החוטין הנמצאין שם וחטטה אחריהן וגם חתכה באיזו מקומות במפרקת וכן הי' שם המנהג מלפנים וזה מקרוב הכריז שם ח"א דבלא הסרת הראש הוא טרפה ונתפשט עי"ז המנהג להסיר הראש אבל לפעמים ע"י שכתה מזדמן שעושין כפי הרגלם מכבר והנה רו"מ האריך בהעתקת דברי הפוסקים בענין זה והביא ד' התב"ש סק"ה שהאריך להוכיח דאם לא שחט הורידין לא סגי בחיטוט הורידין קודם מליחה דכל חוטי הגוף נאסרים והאריך לדחות ד' התב"ש והביא ד' הרשב"א בתה"א בית ג' ש"ג דמבואר דכל ראייתו דלא משום ורידין עצמן נאסר אלא משום חוטי כל הגוף דאל"כ למ"ל חתיכת איברים ליסגי בחיתוך ורידין וא"כ לשי' רא"ש ומרדכי דסגי בחתיכת הראש וחתיכת אבר לאו דוקא א"כ נדחה ראיות הרשב"א ועוד דבעוף הרי קיי"ל כדעת י"א שבר"ן שהובא ברמ"א וש"ך סי' ס"ה דא"צ לנקר החוטין א"כ אין חשש מכח שאר חוטין והרשב"א לשיטתו דס"ל דגם בעוף צריך לנקר החוטין וכמ"ש בבדה"ב בית ב' שער א' דבעוף שאר חוטין תורת בשר עליהם עכת"ד. ובאמת שכבר קדמו בכ"ז בס' רביד הזהב סי' כ"ב לדחות ד' התב"ש מכח ב' טעמים הנ"ל. ואולם מ"ש הרה"ז וגם רו"מ מכח דעת י"א שבר"ן הנה אני מצאתי בחי' רמב"ן לחולין כ"ח שהביא ד' הראב"ד דלקדירה לא סגי בחתיכת ורידין עד דחתיך חיטין ומלח להו בין בבהמה בין בעוף וכ' וז"ל ויש להקל ולומר שלא הוזכרו חוטין אלא בבהמה אבל חוטי העוף כבשר ואין לנו אלא אותן חוטין שמנו חכמים באותו ענין ולא הוזכרו ורידין אלא משום דם הנבלע באיברים ובבשר ולפיכך אם שחט ורידין צולהו כולו כאחד ולקדירה מולחו כולו כאחד ואם לא שחטן צריך חיתוך אבר אבר למרק הדם מן הבשר עצמו ולאחר חתיכת איברים צולהו או מולח ומבשל אבל בבהמה למרק בשר א"צ שהרי מחתכו ולמרק חוטין אינו מועיל וכן נהגו. ושוב ראיתי לר"ח ז"ל וכו' נראה שהוא מסכים להצריך חיתוך לגידי העוף וכו' עכ"ל והדבר ברור שזהו דעת י"א שבר"ן ולזה סיים הר"ן שדעת ר"ח אינו כן ומבואר דגם לשי' י"א נהי דא"ל ניקור חוטי הגוף מ"מ צריך עכ"פ חיתוך אבר אבר למרק דם מן הבשר ולפ"ז נראה דגם כונת הראב"ד הוא רק דא"צ לחתוך שאר החוטין אבל מ"מ צריך לחתך אבר אבר וזהו שסיים הרא"ה בבדה"ב ומסתברא דשובר מפרקת כדין זה וכו' וכאן וכאן מותר במחתך אבר וכו' ע"ש וא"כ אין שום צד להקל מכח דעת י"א הנ"ל היכי דהעוף שלם:
ד
אבל מ"מ מכח טעם ראשון צדקו דברי רה"ז וכן מצאתי בב"מ ליו"ד שהעלה ג"כ דלשי' רא"ש ומרדכי בשם ר"ת דסברי דסגי בהסרת הראש לא ס"ל כהרשב"א שפסק דצריך לחטט אחר כל חוטי הגוף והביא עתה"ק בית ג' ש"ג שכ' וז"ל ולא הצריכו חתיכת הורידין או חתיכת אבר אבר אלא מפני דם החוטין שבשדרה עכ"ל ומבואר דאין החשש גם לשיטתו רק בחוטין שבשדרה וע"ש בב"מ באורך בזה אבל במה שהאריך התב"ש בדעת הטור הי' נ"ל לכאורה ראי' להתב"ש דכונת הטור שכ' אם יש בו לבטל כל החוטין דאין כונתו על הורידין דהא לשי' רוב הפוסקים הם רק ב' ורידין כמ"ש הש"ך סק"ב וכבר כ' התוי"ט פי"ב דפרה עי"א דלא יתכן למתני וכולן על שתים וכ"ה בתוס' כתובות ח' ע"א ד"ה שהכל וכו' יעו"ש בסוה"ד וכ"כ הרמב"ן סופ"ב דמכות וא"כ מדנקט הטור כל החוטין מוכת דגם שאר חוטין חוץ מהורידין אסורים וכדעת הרשב"א וגם אח"כ כשהביא הטור ד' הר"א כ' ויסיר כל הגידין שי"ב דם וכו' ומוכח כמ"ש אבל לפמש"ל סק"א יש לפקפק בזה ובכ"ז הנה גם מהב"י נראה שהבין כונת הטור כהתב"ש כמ"ש הב"מ שם ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ש"ג בדין חוטין הנמצאים בירך העוף אחר בישול שהאריך במה שאין העולם נזהרים לחתוך את העוף נתחים ולא מיחו בהם חכמים וגם אין מדקדקים אם נחתכו הורידין בשעת שחיטה וכ' די"ל דסמכו ע"ד רמב"ם דלא קיי"ל כר"י ומשמע דלרבנן א"צ אפי' נקיבה בשעת שחיטה ועוד דמסתמא נשחטו הורידין. ועוד י"ל שאין החוטין אסורים משום דם אלא חוטי הלב ועוקץ ולחי התחתון שבצדי הלשון ואע"ג דבגמ' לא מנו אלא דידא ודלועי מ"מ כל הני כיון דסמוכין לביה"ש צריכי חתיכה ומליחה וא"כ בהנך דידא אין חשש בעוף שהרי חותכין ראש הכנף וכן דלועא אבל שאר חוטין אין, בהם משום דם אלא מתקבץ ציר ושומן בהם ומתהפך לאודם ועוד דאין בחוטין דם של תורה דחלב ודם אסרה תורה ולא חוטין ואפי' תימא דיש בו איסור תורה א"ב מלקות ועוד דדם שבשלו יצא מתורת דם לחיוב כרת ועוד דכיון דחותכין ראש העוף ורגליו וכנפיו הו"ל כאלו נתחו ומותר אפי' להמחמירין וכ"ז כתבתי להעמיד המנהג אבל אינני סומך לאכול החוטין שנמצאים בעוף אחר בישול אלא אני משליך אותם ואוכל השאר אבל אינני אוסר על אחרים עכת"ד. ומבואר כמה צדדי קולא בזה לקיים המנהג ולכן הגם דיש להחמיר לכתחילה כהתב"ש מ"מ בהפ"מ יש להקל אם חתכו כל גידי הצואר ושאר מקומות שנהגו לנקר הגידין בהם או אם יש ס' לנגד כל חוטי הצואר כמ"ש ברה"ז ועוד אני מוסיף דכל טעמו של התב"ש הוא משום דיש לחלק בדעת הרא"ש בין צלי' למליחה והרי לשי' ר"ת שבתוס' חולין צ"ג ולקמן סי' ע"ג גבי כבד אין שום חילוק בין צלי' למליחה ומבואר שם דאם הורה כר"ת לא מהדרינן עובדא א"כ בצירוף שי' המקילין שהבאתי לעיל סק"ב בודאי יש להקל בהפ"מ. וכה ראיתי בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' פ"ג שפסק להקל במלחו העוף עם הראש ביחד אם לקחו גיד הצואר וחתכו בשר הצואר לכמה חתיכות ברוחב דכיון שהבשר שבו הורידין נחתך לכמה חתיכות ברוחב הוי כהוסר הראש לגמרי דמה בכך שמחובר העצם ומסיק דגם בלא חתכו בשר הצואר יש להקל במליחה כהרמ"א ובפרט שהמנהג כן להקל ע"ש ולא הביא מכל הנ"ל ועי' בעיטור שער ב' פ"ג וז"ל אבל שלא בשעת שחיטה לא דקריר ודוקא נקיב שלא בשעת שחיטה קריר אבל חתך אפי' שלא בשעת שחיטה שפיר דמי דהא חוטין שבלחי אסורין משום דם וכו' כיון דחתיך ומלח להו שפיר דמי עכ"ל:
ה
שם ואם בשלו שלם וכו'. בט"ז פסק דצריך ס' נגד כל העוף דחנ"נ ובש"ך סק"ח מיקל ומצאתי בשו"ת פ"י להמג"ש חא"ע סוסי' י"ח בדין ורידין שנתבשלו בעוף דבר פשוט דצריך ס' כנגד כל החתיכה דהוי איסור דבוק כמ"ש באו"ה כלל י"ט דין ה' ואף שבת"ח סי' ל"ז כתב אם יש לבטל החוטין י"ל דמיירי בחתיכה שי"ב ס' נגדם ואפשר לחלק דהעור של חוטין מגינים אבל מנ"ל להפוסקים לחלק מסברא וכ"ש שבאו"ה מפורש כמ"ש עכ"ד ועי' במנ"י כלל ט"ו אות נ' שדחה ג"כ דברי הש"ך והתב"ש סק"ז חזר ליישב סתירת המנ"י ובכ"ז העלה לדינא כהט"ז ועי' בשפ"ד סקי"ג אבל בבל"י ולחה"פ פסקו כהש"ך ומכולם נעלם דברי המנ"י שם כלל צ"א סק"ו שחזר בעצמו ותי' קושיתו על הש"ך ע"ש אבל ברה"ז סי' ע"א תמה עליו ובכ"ז כיון דאיסור דבוק הוא חומרא בעלמא יש להקל וכ"פ הפר"ח והכר"ו וע"ש בפלתי שהעלה דכל חשש ורידין הוא רק ספיקא ודם שבשלו דרבנן ולכן דעת כמ"פ להקל בדיעבד וא"כ יש להקל לענין איסור דבוק ע"ש:
ו
בש"ך סק"י צידד דא"צ ס' נגד קליפת החוטין והביא שי' כמ"פ דבמליחה ל"א חנ"נ ובגליון הביא בשם כמ"פ להיפוך ואני מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת סי' תשע"ז שפסק ג"כ דגם במליחה חנ"נ והביא שם מרשב"ם ותוס' חולין קי"ב וגם מספר התרומה דפסקו כן ע"ש עוד בזה וגם ברש"י חולין קט"ז ע"ב בשם נימוקי רשב"ם מבואר כן ומצאתי בדג"מ מהד"ק שכ' דגם המקילין במליחה וס"ל דלא אמרי' חנ"נ היינו אם גם בתערובות ב' אוסרת ע"י מליחה אבל אם חתיכה נאסרה במליחה ונתנוה בכלי בבישול בעי' ס' כנגד כולו משום לתא דבב"ח שהרי חתיכת בשר שנמלחה עם חלב אף דאסורה רק מדרבנן מ"מ כשנתנוה בקדרה נ"נ מדאורייתא וא"כ גם בשאר איסורים כן משום לתא דבב"ח והמקילין במליחה היינו רק כשנאסרה ע"י מליחה ושוב מלחוה עם אחרת וא"כ נסתרו ד' הש"ך כאן ע"ש וע' שפ"ד סי' צ"ו סוסק"ט שהעיר כעין זה אבל בפמ"ג א"ח סי' קס"ח בא"א סקי"ח כ' בעצמו להקל וגם בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' כ' מוכח דלא ס"ל חילוקו הנ"ל והנה בהגהת י"ש העיר דלשי' רמב"ם דבדרבנן ל"א חנ"נ א"כ לפמ"ש בתשו' ד"נ סי' ה' דכל איסור קליפה הוא רק דרבנן א"כ ל"ש חנ"נ בזה ואם כי אין נ"מ בזה דבלא"ה דם שבשלו דרבנן וגם לא קיי"ל כהרמב"ם מ"מ יש לדון בזה גם לדידן דהנה בעיקר מחלוקת רמב"ם ורשב"א הנ"ל כתבתי בתשו' ללוקי הסמוך לקיעוו ברוסיא די"ל דלשיטתייהו אזלי דנודע דעת מרדכי דבכלי שאפשר להפריד האיסור ממנו ע"י הגעלה ל"א חנ"נ והובא בסי' צ"ח ס"ח בהג"ה וא"כ היכי דמותר לבטל איסור לכתחילה יש מקום לומר דל"א חנ"נ כיון דאפשר להפריד האיסור שיחזור להיות מותר ועי' במש"ז סי' צ"ב סוסק"א שנסתפק בדבר שישל"מ אי אמרי' חנ"נ ובתשו' רע"א סי' רי"ז תמה עליו מהר"ן סופנ"ה דמפורש דגם בדשיל"מ חנ"נ ולענ"ד י"ל דהר"ן לשיטתו דאינו מחלק כחילוק המרדכי ועי' בט"ז סי' צ"ח שם אבל לשי' המרדכי י"ל כן דכמו דהיכי דאפשר להפריד האיסור ל"א חנ"נ ומכ"ש היכי דיחזור גם האיסור להיות היתר וא"כ הרי הב"י סי' צ"ט הביא ד' רמב"ם דאיסור דרבנן מותר להוסיף ולבטל ולכן ס"ל דבדרבנן ל"א חנ"נ והרשב"א לשיטתו דס"ל דגם בדרבנן אסור להוסיף ולבטל ובזה נראה דבחלה בזה"ז דמותר להוסיף ולבטל כמ"ש הדג"מ סי' שכ"ג ה"נ ל"ש דין חנ"נ ונפשט ספיקו של הדג"מ שם ועפ"ז העליתי דלפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לא"ח בדיני הנהגת השואל ונשאל באו"ה אות י"ד דגבי תרי דרבנן יש להקל גם לדידן להוסיף ולבטל וא"כ שוב ל"א בזה חנ"נ כן העלתי בתשו' הנ"ל ואח"ז הראוני בשו"ת כ"ס סי' נ"ב שהעיר בגוף הסברא דהיכי דמותר להוסיף ולבטל י"ל דל"א חנ"נ אבל לא דיבר מכל הנ"ל ועכ"פ לדינא מסיק שם דבשאר איסורים בדרבנן המיקל בהפ"מ דלא אמרי' חנ"נ לא הפסיד ע"ש באורך וא"כ הכא דהוי דם שמלחו וגם הקליפה דרבנן והוי תרי דרבנן גם לדידן ל"א בזה חנ"נ אבל בגוף הדבר שכ' הי"ש בשם ד"נ תמהתי למה הוצרך להביאו בשם ד"נ הרי בש"ך כאן רמז לדברי או"ה שכתב דקליפה הוי רק חומרא וכ"ה בט"ז סי' צ"א סק"ז בשמו ומה"ט ס"ל דדבר הנאסר כ"ק אינו אוסר בדיעבד ועי' בהגהת א"ב שם שהעתיק לשון או"ה דגם הקליפה חוזרת להיתר ואולם זה כביר הבאתי ראי' מרש"י חולין ח' ע"ב ד"ה דוחקא וכו' ואיסורא דאורייתא הוא וכו' מפורש דכ"ק הוי מה"ת ואח"ז מצאתי בשו"ת ב"ש אחרון סי' ח' וחי' הרי"מ לחולין צ"ו שהעירו בזה וצ"ל דרש"י ס"ל באמת דנ"ק אוסר דיעבד ואולם נראה לפמ"ש הרשב"א בחי' שם בהא דאמר קולף והקשה דהא שמנונית ראוי שיאסר בכולה ותי' דיש ס' אלא דמ"מ נשאר כ"ק א"כ י"ל דמה"ט הוי דאורייתא אבל בעלמא מודה רש"י דהוי רק מדרבנן ובזה נראה ליישב דברי רש"י זבחים צ"ה ע"ב בהא דקאמר הש"ס דתנור של מקדש כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובלוע עבדי' של חרס וכ' רש"י בישול ובלוע שמן המשחה עכ"ל וכבר תמה בפלתי סוסי' ק"ג דלמ"ל לרש"י זאת דגם בכחוש מבליע כ"ק בתנור ולפמ"ש ניחא דכ"ק היא רק מדרבנן ובכלי מקדש לא גזרו כמ"ש התוס' שם צ"ו ע"א ותוס' חולין קי"א ע"ב וגם י"ל דהתם קאי אדאורייתא ולכן כתב דאיכא שמן ומבליע מה"ת וגם בעירוי מבשל כ"ק מה"ת לכ"ע או דס"ל דעירוי אוסר בכולו כדעת ר"ת ועכ"פ לפ"ז יצא הדין דכאן א"צ ס' נגד הקליפה ובעיקר דברי הש"ך כאן יש להוסיף עוד בזה לפמ"ש בחי' הרי"מ לחולין צ"ו דגבי איסור דם דרך מליחה ל"א חנ"נ דליש בזה משום לתא דבב"ח דבשלמא בשאר איסורים י"ל דגזרו במליחה אטו בישול ובבישול אטו בב"ח וכאן בדם הרי גם בבישול לא דמי לבב"ח דאדרבא הוי היפוך מבב"ח דבב"ח דוקא דרך בישול הוי מה"ת ולא בצונן ובדם בצונן הוי מה"ת ובבישול רק דרבנן ע"ש ואף דלא קיי"ל כן מ"מ סברא נכונה היא וחזו לאצטרופי בנ"ד לשאר טעמים שכתבתי ובפרט דבזה נדחה עכ"פ סברת הדג"מ הנ"ל שפקפק ע"ד הש"ך כאן ולפמ"ש ניחא דהכא הרי גם בבישול הוי רק דרבנן וליש בי' לתא דבב"ח:
ז
סעי' ב' הבהמה א"צ לנקוב וכו'. דעת בה"ג דגם בבהמה צריך לחתוך ותמהו כולם ומצאתי בס' האשכול ה"ש סי' י' שהביא לשון בה"ג צריך שיחתך הורידין כר"י וכו' ואריב"ל לברי' הזהרו בורידין כר"י והני מזרקי דבהמה צריך למיחתכינהו בהדי סימנים וכו' ואע"ג דאר"ח לא אר"י אלא בעוף וכו' אבל בבהמה לא כיון דמנתח אבר בבהמה נמי זמנין צולהו כאחד עכ"ל בה"ג וחומרא בעלמא קאמר כיון דבגדיים וטלאים נמלח וצולהו כאחד ואי שכח לחתוך ורידין איסורא קאכל או אפשר דדייק לישנא דהזהרו עכ"ל ובנח"א ביאר דס"ל ג"כ דלשון הזהרו היינו חומרא בעלמא והרי הוי מדינא ובע"כ דהחמיר גם בבהמה לחומרא בעלמא ולכן אמר בלשון הזהרו וע"ש שהשיג עמ"ש הפלתי ליישב דר"י לשי' דגה"נ בנ"ט דבבה"ג הל' ג"ה פ"ל דשמנו של גיד אוסר עד ס' וע"ש באשכול שדחה ד' ר"מ וראב"ד שהביאו הר"ן וב"י והוכיח להיפוך:
ח
בהג"ה וסתם עוף נשחטו הורידין וכו'. בד"ע הוסיף בזה דא"צ לשאול כלל אם נשחטו הורידין ועי' חוי"ק סק"ב שהאריך בזה והעלה דלשי' הר"ן דוקא היכי דליתא לפנינו לשאלו סמכי' ארובא אבל בדאיכא לברורי לשאלו צריך לברר אבל לדעת התוס' א"ל לשאלו כלל והביא מדברי תוס' ור"ן פ"ק דפסחים בזה ע"ש
ט
בד"ק סק"א חקר אם מותר להוציא ולקרוע ביד הורידין אח"ש בעוד שהעוף מפרכס שיצא הדם מהר או דנימא דאסור משום צעב"ח ולענ"ד אחר שנשחטו הסימנים אין לו עוד דין חי לענין צעב"ח דדוקא בטמאה דלא הותר בשחיטה קיי"ל מפרכסת כחי' אבל היכי דהשחיטה מתרת מפרכסת כמתה לכל דבר כמ"ש התוס' בתולין ב' וקכ"א ובפרט בעוף עתוס' חולין פ"ד ע"א וע"ש ל"ג וקכ"א הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מביה"ש קודם שתצא נפשה אבל אין מזה ראי' לנ"ד דהתם הוי לצורך אדם ומ"מ נראה פשוט כמ"ש שוב מצאתי בד"ק סי' כ"ה סוסק"א שהעיר בעצמו בסברא זו ולא הוטב בעיניו אבל לא הביא מקומות הנ"ל ול"נ כמ"ש: