אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יח · לט

לח

בתשו' ח"ס סי' י"ג האריך בדין רב שתיקן בעירו להעמיד ב' שו"ב במטבחיים לבדוק הסכין והריאה והביא בשם ההפלאה ז"ל שתיקן בעירו שאפי' שום עוף לא ישחוט בלא שנים בודקים הסכין לפני שחיטה ובפרעסבורג רגילים אנחנו ב"ד לבא לפעמים פתאום למטבחיים לבדוק סכיניהם ובכל ער"ח מחויבי' להראות סכינים לחכם ולכן התקנה הנ"ל נכונה מאוד וראוי שיהי' השגחת כל רב העיר על השו"ב ושתהי' אימתו עליו ולהסיר סכינו לפעמים לפניו אף שמחלו שלא להראות בכל שחיטה וגם אין כל המקומות ואנשים שוים וכל רב בעירו ידון כפי ראות עיניו ובלבד שתהי' מעשיו לש"ש וכיון שכבר קבלו לתקנתו אין ביד שום אדם אפי' גדול ממנו לבטלה וכל העובר על תקנתו קרוב לומר ששחיטתו אסורה ע"ש ועי' תשו' מהר"ם שיק סי' ה' שהחזיק ג"כ במנהג הנ"ל והביא מהרמב"ן פ' תבא דהחיוב על כל ב"ד להקים הדת בגדר וסייג והוא בכלל ארור אשר לא יקים וכו' ובפרט בד"ז שכבר כ' הפמ"ג בשפ"ד סקכ"ט דראוי לגדור בזה להראות סכינו לחכם ושיהי' שנים אצל השחיטה ואין ביד שום אדם לבטל התקנה וגם בתקנה בלא חרם כיון דהוי להקים הדת והוי בכלל אשר לא יקים וכו' וארור בו נידוי כדאי' בש"ס וש"ע ודינו כעשו ח' על התקנה דשחיטתו פסולה אחר התראה ע"ש ומ"ש לענין ביטול התקנה ועיין ביו"ד סי' רכ"ח סכ"ח דאם הי' ההסכמה למיגדר מילתא א"ו להתיר ההסכמה ועי' בפר"ח או"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור שהעלה דתליא בפלוגתת רשב"א ורא"ש ולשי' הרא"ש דקיי"ל כוותי' מהני התרה ואני מצאתי בשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' ר"ו וסי' ר"ט ובתשו' מהריב"ל ח"ד סי' ד' ובתשו' רד"ך בית י"ב שפסקו כולם דאפי' בהסכמת כולם א"י להתירה ועי' נ"ז ח"ב כינוי נדרים לסי' רי"ד תשובה י' דאם עשו תקנה למכור בשר טרפה בחנות בפ"ע וכשרה בפ"ע א"א לבטלה אפי' נשרפו החניות ע"ש ולא הביא מכל הנ"ל. ועי' ביא"פ בשם תשו' מ"ש דאף שבזה"ז מחלו החכמים היינו להממונים שלהם אבל אין רשות להשו"ב ליתן לאחד לבדוק הסכין ומבואר מזה לענין מה שבאים ללמוד אומנות שו"ב אצל השו"ב הממונה בעיר שאין לו רשות להניח להבאים ללמוד לשחוט בסכין שאינו בדוק מהשו"ב הממונה גם אחר שהשיג קבלה עד שיסכים הרב דמתא ועי' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ו בדין שו"ב שהי"ל קבלה ואח"ז עברו איזה שנים שלא עסק בזה וציוה לו הרב שילך עם שו"ב דמתא לנסותו ולא רצה והתחיל לשחוט בגליל שם בלא רשותו ולא השגיח באזהרת הרב והקהל והשואל העלה דכיון שכבר נהגו ליטול קבלה אם לא עשה כן שחיטתו אסורה גם בדיעבד וגם לשי' פר"ח סי' א' סי"א המתיר דיעבד גבי קהל שפסלו שחיטת הכל היינו בפסלו בסתם שחיטת הכל משא"כ באסרו בפירוש לאיש א' ועוד דכיון שרגיל בכך גם דיעבד הוי כלכתחילה כמ"ש בשו"ת מגיד מראשית מדברי ב"י א"ח תקי"ז וד"מ יו"ד סי' ע"ו בשם מהרי"ק וא"כ הבשר אסור גם בדיעבד וגם פסול מלהיות ש"ץ וגם הוא הסכים עמו שכבר נהגו להשגיח על השו"ב גם בנטלו קבלה כבר לחזור ולעמוד על הנסיון לעתים ידועים ובפרט שו"ב שבכפרים וגם אין לסמוך על קבלה מרב שאין ידוע ומפורסים ואין רשות לשחוט עד שיעמוד לפני רב העיר לנסותו ולברר המחאתו ואעפ"כ מטילים עליו שיחזור לזמן קצוב לבא לפני רב העיר לדעת אם לא הורע אומנתו במשך הזמן א"כ פשי' דהשו"ב ששחט בלא רשות מרב העיר דשחיטתו אסורה ועי' תשו' ריב"ש מסי' תצ"ז עד סי' ת"ק כה"ג וכיון שגם אחר התראה עמד במרדו ה"ז רשע ועבריין ואפי' להתפלל עמו אסור ואף דקיי"ל דעבריין שלא נתנדה מצטרף לעשרה היינו בעבר על גזירת קהל במסים משא"כ במידי דאיסורא ואפקרותא נגד הרב ולכ"ע פסול להיות ש"ץ כיון שביתו מלא עבירות ע"ש עוד בזה ועי' בשו"ת זרע יצחק סי' י"ז בדין שהוסכם באסיפה שיתן השו"ב שליש דמי הזביחה להרב והר"ב גזר עליו בנח"ש שלא יעלים ונתברר שהעלים ופסק דשחיטתו אסורה דהוי כמומר לשאר עבירות דצריך לבדוק לו סכין לשי' רמב"ם וגם הוי כעבר על תקנת קהל ובפרט כיון שאחר שהתרה בו שלא ישחוט יותר עבר ושחט וכבר פסק בתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' מ"ח בשוחט שהעיז נגד הרב ושחט בלא רשותן דגם הכלים אסורי' וה"נ בזה וגם הגאבד"ק ראווא הסכים עמו בזה ע"ש והדבר פשוט שאם יש להשו"ב איזה אמתלא ורוצה לברר לפני ב"ד אין רשות להרב לפסוק במה שהוא נוגע לעצמו בדבר שבממון. ועי' בשו"ת שבש"ע הרב סי' י' בדין רב שנדה לשו"ב ששחט בלא קבלת רשות ממנו והשיב דתקנת רגמ"ה לא נתפשטה כמש"ל סי' א' ס"ק בשמו וא"כ מן הדין הי' ביד השו"ב לומר אדרבא כדין המנדה שלא כדין ואם לא אמר אדרבא אין בזה קבלת איסור רק שנתרצה לשמוע לו למען השלום כיון שלא קיבל איסור בפירוש וגם אם הי' מקבל עליו איסור כיון שלא קבל טובה מהרב יוכל להתיר בפני ג' וגם בלא"ה אין לאסור הבשר בדיעבד כמ"ש הפר"ח סי' א' וגם הרי גזירת הרב הרי לא הי' רק עד שינסהו וכיון שאמר הרב שלא יתן קבלה בשום אופן על סכינים לטושים וזה השו"ב שוחט בסכינים כאלו שכבר הסכימו רבים עליהם ממילא בטלה גזירתו כיון שאין המניעה מהשוחט מלעמוד על המובחן רק הוא אינו רוצה ע"ש עוד בזה ודבריו צ"ע והם נגד רוב האחרונים שהבאתי דלכ"ע אין לשחוט בלא רשות של הרב דמתא וגם לענין סכינים הלטושים אם הרב בעירו מחמיר בזה חלילה להשו"ב להקל זולת אם נראה איזו ענין נגיעה או קנטור וניצוח מהרב שאינו לש"ש אזי מחויבי' להציע הדבר בפני רב אחר ממוצע שיראה עם מי הדין והצדק וע' בתוס' מגלה י"ד ע"ב ד"ה מורד וכו' אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב ושותק לפי שהוא נוגע בדבר ע"ש וה"נ בזה ועי' בשו"ת ח"צ סי' קל"א בשם תשו' הרא"מ ורדב"ז דגם באומר תנו מנה לעניי העיר דאין דנים בדייני אותה העיר היינו נגד בני עיר אחרת אבל באותה העיר מעיקרא קבלו עליהם הוראת הב"ד ומכ"ש באב"ד שקבלוהו לדון דיניהם ע"ש וא"כ מכ"ש בעניני שו"ב כל זמן שאין בירור שמעביר הרב השורה שלא לש"ש כל מה שעשה לגדור מילתא דאיסורא הוא עשוי.

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה