אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יח · לח

לז

שם בשו"ע והאידנא נהגו וכו' יש לעיין היכא דהחכם אינו מוחל ורוצה שיראה לו סכינו אם מחויב בזה וממ"ש הפ"ת בשם בר"א אין ראי' דהתם גזרו עליו משום רינון שלא ישחוט ובכה"ג ודאי דמי לדין הש"ס אבל היכי דאינו משום רינון ואינו מוחל י"ל דא"צ להראות לו ובתשו' מהר"מ שיק סי' כ"א פשי' לי' דאם אינו מוחל חזר הדבר לדין הש"ס וכ"ה בשו"ת טוטו"ד מ"ג סי' י"ט אבל אני מצאתי בתשו' מהרי"ל סי' ס"ז שכ' וז"ל ומ"ש מר היכא דאיכא טבח אחר זהיר וזריז טפי מי מצי ת"ח למימר לא מחילנא לזה שהיא פחות ממנו במעלה ג"ז לא הבנתי דא"כ לעולם לא ימחול דודאי אי בעי לאפושי משכח דעדיף מיני' א"ו כל קהל שוכרין מה דאפשר להו אע"ג דזימנא איכא דזהיר טפי דלמא האי מוזיל גבייהו או מחמת קורבה או שאר אמתלאות וכו' ועוד הא קמן חזינן דאין שום שוחט מראה סכינו לחכם אפי' יחיד ובע"ב השוחטים לעצמן ואינם ממונים אף כי אינו נכון בעיני הרא"ש מ"מ כיון דנהוג נהוג והכא חזינן רבנן קשישו אפי' כשהיו מראים להם וכו' כ"ז כתבתי לדברי הרא"ש אמנם באגודה כתב טעם (כמ"ש הש"ך סקכ"ט בשמו) וכו' ועתה הדור היתום הזה שאין בו יודע בין ימינו לשמאלו וצפרניהם של ראשונים ושיחתן עדיפא מכריסן ותורתן של אחרונים כלום יש בדור הזה שיש לו לפקפק בזה ול"ש בזה יפתח בדורו וכו' דההוא לענין דינא ולשמוע אליו אתמר ולא לענין כבוד וכו' עכ"ל ומבואר דאין ביד החכם לומר שאינו מוחל אבל היינו אם השו"ב זהיר וזריז במעשיו אבל היכי דנראה להרב איזו ריעותא בזהירותו או קלות במעשיו בודאי רשות בידו להחמיר עליו להראות סכינו דבלא"ה כ' השמ"ח דראוי בדורות הללו להחזיר הדבר ליושנה וברשב"א חולין י' בשם ראב"ד שאין ראוי לחכם למחול שלא כדת אלא דכיון שמחלו אין להעניש הטבח ע"ש ועי' בב"מ בהשמטות. ולכן כל [שיש לו איזו ריעותא עליו בודאי חזר הדבר לדין הש"ס ועי' בריטב"א חולין י"ח בשם מורו שביאר הא דשמתי' ועברי' דלא כפירש"י רק שהחמיר בדינו מפני שעשה דרך מרד וסיים וז"ל וש"מ שאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבח הרשות בידו עכ"ל ובפרט במקום שיש רק שו"ב א' שכבר כ' השמ"ח דהחרדים ויראים ממנים שיהי' ב' שו"ב דטובים השנים מן האחד ומצאתי בקונטרוס ז"א ממנהגי ארץ המערב שנדפס בס' זל"א מהשו"ב מלונדן דף נ"ו אות פ"ו וז"ל תקנת קדמונינו וכו' בגזרת נח"ש שתבדוק הסכין עם עוד אדם א' בחוש המישוש ובל"ז אין להתיר לעולם וכו' וכבר ידוע דעיקר השחיט' והטריפות הוא הסכין ומקרא מלא הוא גורו לכם מפני חרב וכו' עכ"ל ואף שהתקנה לא נתפשטה במדינתינו מ"מ בודאי יש ביד רב העיר להחמיר בעירו כפי ראות עיניו ובפרט בזה"ז שרבו המתפרצים ועי' בשו"ת טוטו"ד מ"ג סי' ל"ה שפסק להעביר שו"ב עבור שאינו רוצה להראות סכינו להשו"ב השני כי מי שהיא יר"ש אדרבא רוצה להראות סכינו להנצל ממשגה וטובים השנים מן האחד וכיון שזה א"ר להראותו איכא ריעותא גדולה וראוי להעבירו ע"ש ולפעמים הוא ע"י חסרון אומנתו ירא להראותו ותרתי איתנייהו חסרון אומנות וחסרון יר"ש ועמש"ל סי' א' סוס"ק נ"ט בשם תשו' ב"ח דיש ביד הרב לאסור את המותר למיגדר מילתא דאיסורא כיון שקבלוהו הקהל עליהם להשגיח בדברים אלו ע"ש ובלבד שיכוין לש"ש ולא לשם קנתור וכדומה (ועי' בדמש"א פ"ב דחולין סי' ז' דאם שוחט בחץ וכדומה שהוא מילתא דתמוה גם בזה"ז צריך להראות סכינו לחכם. וא"כ ה"ה לכל כיוצא בזה) והעיד לפני רב א' שראה קלף ישן ועליו חתומים מאה רבנים ובראשם הב"י ז"ל שתקנו שיבדקו תמיד שני שו"ב את הסכין וגם הריאה ופורץ גדר ישכנו נחש:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה