אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יח · ל

כט

בפר"ת סקכ"א כ' דלטעמא דבחתך בעצם המפרקת תלינן בעור הגם דעצם זה אנן סהדי דקשה מעור עכ"ז העור חותכו לגמרי משא"כ עצם המפרקת כשמגיע לשם הוא מקיל ידו ונ"מ שאם דחק ידו וחתך במפרקת תלינן במפרקת וגם להרמב"ן ודין שפסקו דאין להתיר רק כששבר העצם ממש אבל נגיעה לא מ"מ מודו בשיבר לגמרי והוי כחתיכת העור שהוא חיתוך לגמרי דשרי ובסקכ"ה כ' דמה שהחמירו בהילוך והביא בעצם שלא בדרך שבירה היא חומרא גדולה ואין הדעת מסכים לזה דאנן סהדי שאין העצם נחתך בלא חוזק ויפגם הסכין פגימות גדולות אלא שהסכימו לזה כל האחרונים ומסתברא דאם נמצא פגימה גדולה ביותר דאנן סהדי שאין דרך העור לפגום כך ודאי תלינן בעצם גם בדרך הולכה והבאה ואפי' חתך רק במפרקת ונמצא הסכין פגום פגימה גדולה כגומא פשי' דתלינן במפרקת דלפעמים בשפת הוצאת הסכין מטה הסכין לצדדים ותוקף העצם בחוד הסכין ופוגמו וכל המחמירים מיירי רק בפגימה דקה דתלינן בעור עכת"ד וכבר בא מעשה לידי וסמכתי ע"ד הפר"ת הנ"ל להקל וכן הועד לפני בשם הגה"צ בעל אורח לחיים זצ"ל שסמך ע"ז למעשה ובשו"ע הרב ז"ל בקו"א אות ח' פסק דבחתך במפרקת בכח יש להקל בהפ"מ לחתוך שנית במפרקת בכח כזה לפי אומד דעתו ואם ימצא שם פגם בידוע שברזל זה רך ועצם המפרקת פוגמו ויש לסמוך על רש"י ורא"ש ומרדכי ע"ש ועי' בכרתי סקכ"ב שכ' כה"ג לענין שבר בעצם המפרקת ופי' אוי"ק סק"א שהאריך מאוד להוכיח מהרא"ש שדעתו ג"כ להתיר בנמצא חתך במפרקת וכדעת ריב"ק ור"ש שבמרדכי והג"א וגם מהמרדכי בשם הר"י קולצוף מוכח כן וכ"נ ד' התוס' בתי' א' וכ"ה ד' הרא"ה בבדה"ב והאריך לדחות ד' התב"ש ושאר מחברים בענין זה ולכן יש להקל בהפ"מ או בעת הצורך לסמוך ע"ד הנך גדולים אפי' דרך חתיכה בנמצא חתך במפרקת כיון דאיכא הוכחה שדחק הסכין על המפרקת ועי' ביא"פ לסי' זה סט"ו בשם מקום שמואל שהביא בשם שחיטת מהר"א מפראג בשם הגאון מוה' גבריאל שהקיל ג"כ בנמצא חתך במפרקת וע"ש מ"ש בשם שו"ת ב"א כת"י בזה ובמ"ש שם בשם זקן אהרן בדין הכה העוף בעצם הכנף ע"י פרכוס על הסכין יעוין בעיקרי הד"ט סי' א' אות ט"ו שהעתיק ג"כ דבריו וסיים שדחה שם סברת המערערים שחשבו דבעינן שיראו דדרך חודו הכה דליתא וליתא עכ"ל ומוכח דס"ל דבסתמא תלינן בכך כיון דכפי ההרגל מצוי כן ועי' בשיו"ב סי' זה אות ב' שהביא בשם מהר"י הכהן שנסתפק בדין הכה התרנגול עם הכנף על החוד בכח ונמצא פגום אי נימא דכנף קשה ממפרקת או דדמי למפרקת פ"ש ולפמ"ש התב"ש להקל בהפ"מ בשבר בעצם המפרקת וכ"פ הפר"ת סקכ"ז א"כ פשי' דיש להקל בזה גם בלא הפ"מ ועי' בעיקרי הד"ט שם אות מ"ו דאם יש להסתפק אם נגע העוף רק בקצה הכנף שהוא רך דאסור מספק אבל מצאתי בתוי"ק סק"ז שהאריך במ"ש הש"ע דאין תולין מספיקא והעלה להקל בהפ"מ בנפל ע"ג קרקע קשה וספק אם נפלה על חודה. וא"כ יש לצדד גם בזה להקל בהפ"מ ועי' בד"ק שם בדין פרכסה הבהמה בזנבה שהי' דבוק קרח וגליד קשה בשערות על חוד הסכין ולא הקיל רק בהפ"מ ושעה"ד ע"ש טעמו ולענ"ד כפי דקות הסכינים המלוטשים הנהוגים בזה"ז כל שהי' דרך הכאה בזנב הבהמה בקרח וכדומה יש להקל בפשי' ובפרט דיש לנסות להכות שלית בקרח הנ"ל במק"א על הסכין הנ"ל ואם יפגם יש להקל וכמ"ש בשו"ע הרב הנ"ל גם במפרקת בכה"ג ומצאתי בתשו' הרא"ש כלל כ' ודין ט"ו בשאלת בנו הר' יחיאל וז"ל ולפעמים כשהעוף מפרכס מכה ברגליו בסכין אם חשיב כשבר ושוב מצאתי באבי העזרי הכל לפי אומד הדעת אם דבר קשה שבר או מכה בכח או לא עכ"ל ומתשו' הרא"ש שם נראה שהסכים לזה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה