דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יח · טז
סעי' ה' סכין שיש בה פגימות הרבה וכו' מד' רש"י מבואר דיותר מפגימה א' הוי בכלל הרבה ובפר"ת סק"ט השיג דלשון הרבה משמע ג' ובאמת שכדבריו מבואר ברש"י כריתות ב' ע"ב ד"ה חירות ועמ"ש בחיבורי לחו"מ רסי' רי"ב בזה מד' רש"י כתובות פ' ע"א ד"ה ר"א וכו' כל כמה דהוי יותר על גרוגרת א' הוי הרבה ע"ש ואולי משום דהוי עכ"פ יותר מקימעא הנזכר שם ע"ט סופ"ב וע' תב"ש סי' א' סק"ב וע' בב"י או"ח סי' רמ"ג במ"ש בשה מהרי"א ובסי' שי"ד ד"ה עלה של הדס ועי"ש בסוה"ד בזה וע' יומא פ"ז ע"א שכמה בנים הי"ל לאהרן וכו' הרבה בנים הי"ל לכנען וכו' והב"ח הגי' דגם לעיל גבי אהרן צ"ל הרבה בנים ולפמ"ש לשון הש"ס מדויק דלעיל גבי אהרן שנשארו רק ב' בנים ל"ש למינקט לשון הרבה רק כמה וכמ"ש בחיבורי לחו"מ שם דלשון כמה שייך גם בשנים וע' בשו"ת ב"א חח"מ פי' ע"ה שפסק ליתן ג' שנים ולענ"ד ליתא וע' בט"ז יו"ד סי' ק"צ סק"ה שכ' דכמה היינו ב' או ג' וגבי כנען נקט הרבה ובכ"ז צ"ל דס"ל לרש"י דלאו כלל גמור הוא והכא כל דהוי והעלו להחמיר ע' תשו' בר"א סי' י"ב וח"ס סי' ט"ו וכולם צה א' נמנו וגמרו שאין לחלק בין פגם לפגם והשחיטה אסורה. והנה מי שיש לו קצת ידועה בענין השחזת הסכינים יודע כי בזה"ז שנתפשטו הסכינים הדקים ומלוטשים מרוב דנותן מן הנמנע לשחוט כמה בהמות שלא יתהוו הלייגליך וכמעט עפ"י רוב יותר מבהמה א' א"א שיעמוד הסכין בהוייתו ולפעמים גם בשחיטת בהמה א' מתהוים הלייגליך בשחיטת העור ובפרט אם העור קשה או שהשערות דבוקים זב"ז ע"י טיט ועפר וכל העולם גם היראים וחרדים הנזהרים מכל ספק ושאלת חכם אינם נזהרים מזה ואוכלים מבשר זה כי כמעט א"א להיות בל"ז ולפעמים מקילים השו"ב שאינם אומנים כ"כ אם אין השפשוף ביד מועיל לתקן היטב לוקחים גם מעט עפר לסייע השפשוף שלא ברצון חכמים ומעולם לבי קומה על גודל המכשלה וא"א לתקן הדבר כלל ומה נענה ליום פקודה ואמרתי אסורה נא ואראה את המראה הזה אם אולי אמצא מקום ליישב מנהגן של ישראל להיות כתריס בפני הפורעניות. והנה הח"ס שם כ' דאטו פגימה נאמרה למשה מסיני עיקור ושיהוי נאמרה וכל שיש בסכין עכבות מקום שמעכב העברת הצפורן יהי' פגימה מגוף הסכין או מדבר אחר הנדבק בסכין גורם עיקור או שיהוי אלא דמסתמא כל דבר שאילנו מגוף הסכין ונדבק בו אינו עומד בפני הסימנים ובשיגיע הסכין בסימנים למקום ההוא יוסר הדבר פ"י כח השחיטה אבל כשאנו רואים שנדבק בו וא"א להסירו בנקל רק צריך להחליקו על עור ועץ וכדומה. גורם לסימנים ג"כ שיהוי או עיקור ע"כ כל העושה כן מאכיל טרפות לישראל עכתו"ד והנה מ"ש הח"ס מחשש עיקור ושהיי' עמש"ל בפתיחה אות ב' דלשי' רש"י לדעת תוס' ורא"ש איכא בסכין משום עיקור משא"כ לשי' ש"פ ועמש"ל סק"ג בשם בה"ג ושאלתות ורש"י ולבוש בזה דעיקר החשש משום דהוי כניקב הסימנים פ"ש ובפרט מ"ש מחשש שהיי' ודאי ליתא דליכא שיעור שהיי' מדינא ובספק יש להקל וע' בשו"ת טט"ו מ"ת קו"א סי' ס"ד שצידד בתחלה לצרף ספק שמא במפרקת נפגם ושמא אינו פגם וכ"ז אינו מועיל אם חזר ושחט אח"כ וגם סיים אח"כ דגבי לייגיל ודאי טרפה וע"ש סי' ס"ה מ"ש עוד בזה וע"ע בשו"ת שם ארי' להרב מזסלב חיו"ד סי' ג' שכ' דברים תמוהים בזה יען שלא ידע מהות הלייגליך וע"ש עוד סי' ו' וע' בשו"ת שו"מ מ"ג ח"א סי' קמ"ב ושו"ת חסל"א סי' י"א ג"ל בזה וע' שו"ת מגה"ש סי' כ"ג שהאריך ג"כ בזה והביא ד' הרב התניא בש"ע במ"ש ליישב הא דאין נוהגין בבדיקת בישרא משום דודאי הצפורן מרגיש בכ"ש אפי' דמיא לסאסאה אבל ההרגשה הוא רק שאין הסכין חלק והבשר מרגיש שנחגר בו חוט השערה אבל כיון שהצפורן מרגיש שהוא חלק לגמרי כמו שאנו נוהגין שלא לשחוט אם דומה לסאסאה א"צ עוד לבדיקת בישרא ע"ש וא"כ י"ל דדוקא בבדיקה שקודם שחיטה צריכין להחמיר שיהי' חלק לגמרי אבל אח"ש א"ל לבדוק רק אם נחגר בו צפורן ואם אין הצפורן נחגר אע"פ שאותו חלק לגמרי ויש ספק שמא חוט השערה נחגר או שדומה לסאסאה אוקמי' לסכין בחזה"ת וכשר וא"כ מה שקורין רויך וכדומה אם נמצאו לאח"ש כשרים דהוי כספק חסי"ד לכל העולם ע"ש עוד בזה וגם לפי דבריו אכתי לא הונח בנ"ד שהרי שוחטין באותו סכין עוד בהמות באותו מעמד ואולם בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' פ' צידד להעמיד המנהג דכיון דבדיקת בשרא הוא שאם הבשר ירגיש פגם גם הושט ירגיש ואי לא לא א"כ הכא דמשפשף הסכין על הבשר והלייגיל נכפף לצדדין הי' מהראוי שיעשה רושם קרע בבשר היד שמשפשף בו וכיון שאין הבשר ירגיש לא יזיק ג"כ לסימנים וחשש שהי' ודאי אין כאן דליכא שיעור שהיי' ובספק ודאי דאין לחוש וגם צירף ספק שמא במפרקת נפגם ע"ש עוד בזה אבל אכתי לא נתברר דאולי אם הי' משפשף בצד החוד אולי הי' הבשר מרגיש בהפגם ולמ"פ מרגישין בצפורן את הלייגיל היטב ואעפ"כ משפשפין ומתקנים ומכשירין וע' בד"ק סי' ט' וכאן סק"ג וסק"ד וסק"ו י"ב י"ד ט"ז בכ"ז והנלע"ד בזה דהנה מצאתי בבדה"ב להרא"ה בית א' שם באמצע דבריו שהעלה ליישב קו' התה"א דאי בעי' כחג"צ אמאי בעי בעיא בדומה למסאסאה וז"ל ור"א דבעי דמיא לסאסאה ענין אחר הוא דדמיא לסאסאה ודאי מרגשת הצפורן ואעפ"כ כשרה שזהו אינו מגוף הסכין ואינה פגומה כלל אלא כשמחדדין הסכין ביותר עולה על חודה כמין חוט א' ואותו חוט מסכסך בבשר האדם ודומה לראשי השבלים והוא מלשון כי סאסאה לשבלתא ולפעמים מסתלק מן הסבין ועליו שאלו והשיבו שהוא כשר שאינן פגומות אלא מתוך דקותו של אותו חוט מסכסך כך עכ"ל ובמשה"ב השיג וז"ל מי יתן החרש יחריש וכו' כי זה החוט שאמר שאינו מגוף הסכין לא ידעינן מהו וכי נוסך מן המשחזת על הסכין ומבשא"ע אינו מעכב או בא לומר שכיון שלפעמים נופל אותו חוט מעל הסכין אע"פ שעכשיו בשעת שחיטה ישנו רואין אותו כאלו אינו ולא פגע ונגע בסימנים או מה בא ללמדנו שאם הוא נרגש כמו שהוא אומר וכל פגימה שבסכין עצמו נרגשת בצפורן ופוסלת אף זו שבחוט זה תפסול וכו' עכ"ל ולכאור' ד' הרא"ה מרפסן איגרי וצ"ל דכונתו דכיון דאינו דבוק בחוזק בגוף הסכין ונופל לפעמים ע"י משמוש ביד וכדומה אין בו כח ג"כ לנקוב ולעקור בסימנים כי הוא נכפף בפני הסימנים ומ"ש בסוף שאינן פגומות אלא מתוך דקותו כו' ר"ל שאינן פגומות מגוף הסכין רק מצד דקות החוט הדבוק על הסכין מסכסך כן והרשב"א חולק עליו דהא מ"מ עכשיו אנו רואין שלא נפל עדיין מהסכין אבל היכא שנפל באמת אח"כ מן הסכין ע"י משמוש היד י"ל דמודה הרשב"א דאין בו כח לנקוב הסימנים ומזה מבואר במה שנמצא ע"פ רוב על הסכין מה שקורין אבער לאג ומסכסך באצבע שאם הוא דבוק בחוזק ואינו נופל מעצמו בשום פעם לכ"ע אסור והוי פגם גמור ואם הוא דבוק ברפיון עד שנופל לפעמים מאליו תליא במחלוקת הרא"ה והרשב"א וחלילה להקל ואם ראינו שנפל באמת מן הסכין ע"י משמוש ושפשוף ביד וכדומה י"ל דלכ"ע מותר בהפ"מ בדיעבד אם שחט בו גם מקודם שנפל וא"כ בהנך, כפיפות שקורין לייגליך שהוא בדוק ומנוסה שע"י שפשוף ביד חוזרין לקדמותן י"ל דלכ"ע אין בהן כח לנקוב הסימנים כיון שאינם עומדים בחוזק ונכפפים לכאן ולכאן ובפרט לשי' הרא"ה בודאי יש להקל ומצינו כמה מנהגים שנתייסדו ע"פ דעת פוסק א' כיון שהוא שעה"ד כמו באיסור חדש בח"ל וכדומה ובפרט דכאן לא מצינו חולק עליו רק הרשב"א אבל בש"פ לא נמצא שידברו מזה כלל ואולי מודו להרא"ה בזה. ועפ"ז יש לצדד עוד במה שהארכתי לעיל סק"ט בדין סדק שהחמיר התב"ש משום דשמא נתרחקו העוקצין זמ"ז בשעת שחיטה ולפמ"ש הרי כיון שחזרו ונתחברו זל"ז מעצמן הרי כל התרחקותן הי' רפוי עד שע"י השחיטה עצמה חזרו ונתקרבו א"כ לא הי' כח כלל בעוקצין הללו לנקוב הסימנים והתב"ש כתב רק דלכתחלה אסור לשחוט בו דשמא יתרחבו העוקצין זמ"ז ויאבד הסכין וכדומה ואם פשע ושחט גם דיעבד אסור וכמש"ל ובכ"ז אין להקל בדין הלייגליך רק אם חוזר ע"י שפשוף ביד הנהוג אבל מה שהוסיפו קצת שו"ב לשפשף בעפר וכדומה ח"ו להקל והבו דלא לוסיף עלה. ובדין הקריצליך יעוין בד"ק פי' ט' סק"א וסי' זה סוסק"ג וסקי"א באורך ובדין חלודה עמש"ל סקכ"ח בשם פר"ח