דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יח · ט
והיכי דליכא פגם של חסרון בסכין רק כעין סדק דק כ' התב"ש סק"ו דמדינא נראה להתיר כדמוכח ברש"י בכורות ל"ז אלא דיש לחוש אם נראה הסדק לעין ואפשר להפתח בכח וימשכו העוקדין זה לכאן וזה לכאן ויהי' כמו אוגרת ע"ש ולכן גם דיעבד אסור ע"ש וע' בשו"ת מהר"ם שיק סי' כ' שהאריך בעובדא שאירע בעיו"כ שהי' להשו"ב ב' סכינים ושחט עם שניהם כמה עופות ואח"ז נמצא סדק באחד מהם וכפי הנראה נסדק בעת שנתן אותו לאומן להשחיזו וצידד שם לומר דחשש של התב"ש הוי רק ספק וגם יש ספק אולי לא שחט במקום הפגם וגם אצל כל עוף ספק שמא נשחט ע"י סכין ב' ובג' ספיקות פסק הש"ך דמהני גם נגד חזקה וכל הספיקות נודעו ביחד אבל לשי' הט"ז סי' א' ונה"ך שם וש"ך סי' ק"י סקס"ד לא מיחשב לספק שמא לא שחט במקום הפגימה ולשי' הט"ז גם ג' ספיקות ל"מ נגד חזקה וגם הוי חד בחד והביא מד' ש"ך ופר"ח סי' ק"י שנחלקו בדין חד בחד והביא מהמל"מ פ"ב מחו"מ הל' י"א בדין ספק איסור דגם בבאו בב"א יש להקל ובכ"ז מסיק לאסור כל התערובות אבל הכלים שאב"י התיר עכתו"ד. ולענ"ד עיקר דינו של התב"ש צע"ג דכיון דלפנינו אין כאן עכשיו פגם רק סדק שאינו בגדר פגם כמ"ש התב"ש בעצמו מרש"י בכורות ואני הבאתי לעיל סק"ד מהרמב"ם וכ"מ ג"כ כן מדוע ניחוש שמא נתרחב הסדק בינתים ע"י דחיקת הסימנים וחזרו ונתחברו זע"ז כמקדם אף גם כיון דמקודם בודאי הי' רק בגדר סדק ועתה לפנינו הוא ג"כ רק סדק אין לנו להחזיק ריעותא שהי' שינוי בינתים וכדאי' כה"ג ביבמות פ' ע"א וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי' וע"ש ברש"י ובנדה ס"ח ע"א נדה שבדקה א"ע ביום ז' שחרית ומצאה טמאה וביה"ש לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמאה ועכשיו נמצאת טמאה טמאה ודאי ולוי אמר ספק זבה אימר פסקה ביני וביני וקיי"ל כרב וע' בירושלמי פ"ב דב"ק ה"ו ובמרה"פ שם בזה ועוד דבכל ספק דחיישי' בשחיטה גם בס"ס הוא משום חז"א ואע"ג דאיכא חזקת סכין מ"מ אוקי חזקה נגד חזקה והוי סד"א אבל כאן הרי יש ב' חזקות להיתרא חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ומדוע נחזיק ריעותא לאסור ולכן נלע"ד דודאי לכתחלה אסור לשחוט בו אבל בדיעבד אם אח"ש הסדקים מחוברים זל"ז עד שא"א להכניס חוט השערה כלל אין לאסור הבשר במקום הפ"מ ובפרט בתערובות וספיקות. ואולי גם התב"ש לא כתב לאסור בדיעבד רק בלא בדקו הסכין אח"ש או בדידע מן הסדק קודם שחיטה ועבר ושחט בו בפשיעה אזי גם בדיעבד אסור ובפרט היכי דרגיל לשחוט בו דגם בדיעבד דינו כלכתחלה כמ"ש בא"ח סי' תקי"ז ובד"מ יו"ד סי' ע"ו בשם מהרי"ק אבל היכי שנראה שהשו"ב שגג בדבר יש להקל בדיעבד ובפרט בהפ"מ. ואולי גם מהר"ם שיק לא כ"כ רק כפי שדן שם את השו"ב לפושע וכ' שם שדינו כמ"ש בשפ"ד סי' ב' סקי"א אבל היכי שהוא אדם כשר ויר"ש ובשגגה אירע לו ובדקוהו עתה שלא אבד כח הרגשתו נ"ל להתיר בדיעבד וע' חכ"א כלל ג' די"א מ"ש בזה ולענד"נ כמ"ש. ועמש"ל ס"ק שאח"ז עוד בזה: