אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יח · ו

ה

ובעיקר הדבר שדחו כמ"פ דברי ר"ח מהלכה משום דס"ל דכל הנך אמוראי פליגי עלי' הנה מצאתי בשאלתות פ' בהעלותך שהביא בתחלה הא דבמערבא בדקו בשמשא ואח"כ הביא ד' ר"ל ור"ח בשיעור פגימה דהוי כחג"צ ולא העתיק בלשון פלוגתא כלל ומוכח דס"ל דלא פליגי ולא אדע מדוע כ' באשכול סוסי' ח' שר"א משבחא לא הביא ג"כ ד' ר"ל ור"ח והרי הביאו ואדרבא מוכח דס"ל כן וז"ל הרוקח סי' ש"פ שיעור הפגימה כדי אחוזת הצפורן בו עכ"ל הרי דלא נקט שתרגיש הצפורן בו רק שתאחז בה ובעיטור שפר ב' ח"ב וז"ל ה"ד אוגרת משתי רוחות כשתוליך הצפורן על הסכין וכו' אוגרת בה מכל צד פסולה אוגרת כגון שתחגור בו צפורן וכו' ואח"כ הביא הא דבמערבא בדקו לה במיא נותן מים בחודו של סכין ואם י"ב פגם שוטחין ואין הולכין ע"פ כולה בנהרדעא בדקו בשמשא וכו' אר"פ צריכא אבישרא ואטיפרא ואחלת רוחתא תוספתא וה"מ דצריכה האי בדיקותא היכי דחזי חשש פגימה דצריכה בדיקה הא לא חזי בה בעיני' מידי לא צריך בדיקה כלל ובמערבא נמי דבדקו ומנסי בדבר שצריך נסיון הוא דעבדו וכו' עכ"ל ומבואר דס"ל דרבא דקחשיב דיני אוגרת ומסוכסכת ס"ל ג"כ דתליא בחג"צ והא דבמערבא מנסו היינו בדחזו חשש פגם ומסופקים בדבר עשו נסיונות לברר אבל גם הם לא פליגי על רבא ולא הביא ד' הנך אמוראי לחלוק על רבא כלל וכן מצאתי בסה"ת ה"ש סי' א' אוגרת לא ישחוט וכו' והיינו כי הצפורן חוגר הפגימה משתי רוחות וכו' אבל מסוכסכת וכו' והיינו כי הצפורן אינו חוגר רק מרוח א' וכו' והביא אח"כ ד' ר"פ דצריכה בדיקה אטופרא ובשרא וג' רוחות וכו' ע"ש ועכ"פ מבואד דפגם היינו בחג"צ ובש"ג הביא שכן מטין ד' סמ"ג וע' בתב"ש סק"ה שרמז לד' רוקח וש"ג ברמיזא בעלמא ולא ביאר שמדברי רוקח מוכח דלא תליא בהרגשה לבד וז"ל הריטב"א חולין י"ז ר"ח אמר אף פגימת סכין הנה אמוראי דבדקו בשמשא ובמיא לא פליגי עלי' דההוא דברי הכל הוא דהא על מתני' דלא פני בהדי אידך פגימות יהיב תלמודא טעמא וכו' וכל מה דאמרי' בהנהו אמוראי אינו אלא לכתחלה ולא דעבדי הכי מדינא ממש דהא לא נקט בחד מינייהו לישנא דאצרכתא אלא הנו בדקו והנו בדקו לנהוג בו חומר בעצמן כראוי לכל ב"נ לדקדק לכתחלה הרבה ולא אמרו אצרכתא אלא אבשרא וטופרא וג' רוחתא דהא ודאי צריך לכתחלה אבל בדיעבד הכל מודים כר"ח שאינו נפסל אלא בחג"צ ודמיא לסאסאה שא"ב פגם כלל התירו אפי' לכתחלה נמצאת אומר לפי שיטה זו ג' דינים בדבר למצוה מן המובחר ויר"ש ראוי לדקדק כל מה דאפשר ומשורת הדין צריך לבדוק לכתחלה אבשרא וטופרא וג' רוחתא וכל מה שמרגיש בו פגם אין שוחטין בו לכתחלה ואע"פ שא"ב אלא חגירת חוט השערה ואם שחט כל שלא הי' בו חג"צ כשרה ודמיא לסאסאה מותרת אף ליר"ש וכו' והיינו דאהדר לי' מאן יהיב לן וכו' ומ"מ מהתשובה אנו למדין שהשואל הי' שואל אף לדיעבד וכו' וזו הי' נראית ראי' לשי' הרי"ף דפליגי אלא שאנו אומרים לפי שיטה זו דליר"ש בעלמא הוי בפי ואין לנו לזוז משיטת הגאונים, ז"ל עכ"ל ובד"ה כדי שתחגור כ' וז"ל פרש"י ז"ל וכל המפרשים שהוא מלשון חגורה והקשה מורי הרא"ה ז"ל דא"כ הול"ל שתחגור את הצפורן לכך פי' שהוא מלשון ויחגרו ממסגרותיהם מלשון חיגר שאמרו חז"ל ולפי' הראשונים ז"ל י"ל דה"ק שתחגור הצפורן את עצמה בה כי הצפורן חוגרת עצמה בפגימה כשנכנסת בה עכ"ל וד' ריטב"א אלו נעלמו מכל האחרונים ז"ל [ובאמת דלפמ"ש רש"י חולין בהא דבמערבא בדקו בשימשא וכ' רש"י לפי לשון ב' דהולך ומעמידה בשמש חודה למעלה ומסתכל בצלה של סכין ואם יש פגם בסכין ניכר הוא בצל שהחמה נכנסה בפגם ובד"ה במיא כ' וז"ל הופך חודה למטה ומוליכה ע"פ המים ונוגעה מעט ואם יש פגם עוקץ עושה כמין חריץ במים בהליכתה וע"ש עוד לשון ב' וא"כ לפי אותן פירושים שמסתכל בצל ובמים אם עושין חרוץ בודאי הוא הרבה יותר מחג"צ א"כ אדרבא אותן מ"ד הם מקילים יותר מר"ח ור"ל דס"ל דשיעור פגם כחג"צ אך דאי' נמי התם ראב"י בדק בחוט השערה] וגם דעת כלבו נראה דס"ל דדעת רמב"ם הוא כרש"י שהביא בתחלה ד' רמב"ם ואח"כ הביא עלה מעשה דרש"י ולא הזכירם דרך פלוגתא כלל ובפרט דכיון דחזינן דעת רש"י ושאלתות וסמ"ג ורוקח ועיטור וסה"ת ורא"ש וריטב"א מפורש להקל בפחות מחג"צ והריטב"א קרא אותה שיטת הגאונים ז"ל וגם ד' רמב"ם מטין כן יותר ולהיפך לא נמצא מפורש בבה"ג ורי"ף רק מה שהשמיטו ד' ר"ח ור"ל והרי הרא"ש מפרש דעתם דהיינו נמי כחג"צ וגם האשכול כ' בתחלה ד' ר"ח ור"ל ואח"ז הביא שר"א ובה"ג ורי"ף השמיטו וכ' דאפשר דס"ל דהנך אמוראי פליגי עלייהו והוא כמסופק בדבר והר"ן הביא תחלה בשם איכא מ"ד דהלכה כר"ח רק שאח"ז הביא ד' הרמב"ן דהוי פלוגתא דאמוראי וכ"ה בתוה"א להרשב"א ש"ב ובבדה"ב שם העיר ג"כ דהנך אמוראי לא אצרכו הנך בדיקות רק שהם בדקו כך וזהו כעין ד' ריטב"א הנ"ל ובזה דחה ראיית התה"א מהנך אמוראי דפליגי על ר"ח ור"ל ומ"ש בבדה"ב דלשון חג"צ אינו מלשון חגורה אלא מלשון ויחגרו היינו כמ"ש הריטב"א בשמו דהוא מלשון חיגר ופסח ובא לדחות בזה ראיית החה"א מהא דבעי דמיא לסאסאה מאי ולזה כ' דהוי לשון דילוג ובע"כ דהיינו ג"כ הרגש עכבה וצריך לדלג קצת באצבע על הסכין והוא בבחינה זו כפין חיגר המדלג וקופץ וגם בדמיא לסאסאה יש בו קצת הרגש עכבה ועכ"פ למסקנא דכסאסאה כשר מודה הרא"ה דהרגש הצפורן היינו דוקא בהרגש גמור עד שתדלג הצפורן כעין חיגר וראי' לזה שהרי הבדה"ב כ' דכל הנך אמוראי דבדקי לא אצרכי לזה רק שנהגו כן לחומרא והרי קחשיב התם לראב"י דבדק בחוט השערה אם נכנס בו וקאמר עלה דא"צ בדיקה זו ובפ"כ דבדיקת צפורן הוא בפגם גדול יותר משיעור חוט השערה וא"כ גם הרא"ה ס"ל דאין פגם כחוט השערה פוסל ובזה הוא חולק על הרשב"א דמחמיר בכחוט השערה והוא חולק עליו ומבואר דס"ל דלא סגי בהרגשה קטנה כ"ש אלא דוקא הרגשת עיכוב הילוך הצפורן שלא יוכל להוליכה בשוה בעצמו בבדיקה שלאחר שחיטה דאין עא"נ נגד חזקה ואינו בידו והיינו בסתם פכין שהוא בחזקת פגום משא"כ בסכין מיוחד מוצנע לשחיטה וע"ש בל"א מ"ש ע"ד הש"ך סק"ה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה